פרופסור מהרווארד בהתבטאות דרמטית: "האורח מהחלל החיצון עלול לבצע תמרון סודי ולשוב לתקוף אותנו"

תעלומה בין-כוכבית: אורח מסתורי במערכת השמש

מערכת השמש שלנו אירחה לאחרונה אורח נדיר ומסתורי ממערכת כוכבים אחרת – עצם בין-כוכבי ראשון מסוגו שהתגלה חוצה את שכונתנו הקוסמית במהירות עצומה. העצם, שזכה לכינוי 'אומואמואה' (שפירושו "סייר" או "שליח" בשפת הוואי), עורר סערה חסרת תקדים בקהילה המדעית. לא רק מקורו החידתי, אלא בעיקר צורתו המאורכת והמוזרה ותאוצתו הבלתי מוסברת, הציתו ויכוח סוער שעדיין מהדהד במסדרונות האקדמיה: האם מדובר בתופעת טבע נדירה, או שמא בהוכחה הראשונה לקיומה של טכנולוגיה חוצנית?

פרופסור מהרווארד מציג תיאוריה רדיקלית

במרכז הסערה ניצב פרופסור אבי לייב, אסטרופיזיקאי ישראלי-אמריקאי בעל שם עולמי מאוניברסיטת הרווארד וראש "פרויקט גלילאו" השאפתני, שמטרתו לחפש עדויות לטכנולוגיה של תרבויות חוצניות. בעוד שרוב עמיתיו ניסו למצוא הסברים טבעיים למסלולו החריג של העצם – כגון פליטת גזים בלתי נראית – פרופ' לייב העז להציג תיאוריה שנתפסה על ידי רבים כמדע בדיוני. לטענתו, ייתכן ש'אומואמואה' אינו אסטרואיד או שביט, אלא חפץ מלאכותי דק ושטוח – אולי שריד של מפרש סולארי, גשושית ריגול או אפילו פיסת זבל טכנולוגי שנשלחה על ידי ציוויליזציה זרה.

"עלול לשוב ולתקוף בכוונה זדונית"

אך לייב לא עצר בהשערה המהפכנית הזו. הוא הרחיק לכת והציג תרחיש אפוקליפטי שכמעט ונלקח מסרט הוליוודי. על פי אחת מהשערותיו המטרידות ביותר, שהוצגו כבר בחודש יולי, העצם עלול היה לנצל את מעברו מאחורי השמש – הרחק מעיניהן הבוחנות של הטלסקופים שלנו – כדי לבצע תמרון חשאי ומתוכנן. תמרון כזה, הזהיר הפרופסור, יכול היה להציב אותו במסלול התנגשות ישיר עם כדור הארץ, "בכוונה זדונית" ועם "השלכות חמורות לאנושות" שהיו מחייבות היערכות הגנתית מיידית.

המציאות לעומת הספקולציה

נכון לעכשיו, ניתן לנשום לרווחה. העצם המסתורי חלף בנקודה הקרובה ביותר לשמש, עבר ליד מסלולו של מאדים, וכעת הוא ממשיך במסעו חזרה אל החלל העמוק, אל מחוץ למערכת השמש שלנו. ככל הנראה, הוא לעולם לא ישוב. התמרון הזדוני לא התרחש, והאנושות ניצלה מאיום פוטנציאלי שאולי התקיים רק בדמיונם של חלק מהמדענים.

עם זאת, הוויכוח סביב זהותו האמיתית של 'אומואמואה' עדיין רחוק מלהסתיים. בעוד הממסד המדעי דבק בהסברים טבעיים, קולו של פרופ' לייב ממשיך להדהד ומזכיר לנו שאולי, רק אולי, הביקור הקצר הזה היה הצצה ראשונה ליקום רחב ומאוכלס הרבה יותר. השאלה נותרה פתוחה, תלויה בחלל: האם פספסנו את ההזדמנות ההיסטורית ליצור קשר, או שניצלנו מאיום שלא היינו מודעים כלל לקיומו?