החור השחור בכיס של דור ה-Y: אלפי שקלים בחודש הולכים למימון ההורים במקום לעתיד הילדים

תופעה מדאיגה: הפנסיה של ההורים הפכה לנטל על הדור הצעיר
הם משתייכים למעמד הביניים-גבוה, מרוויחים משכורות הייטק נאות ומגדלים משפחה לתפארת, אך מתחת לפני השטח, זוגות צעירים רבים בישראל מתמודדים עם מציאות כלכלית שקטה אך שוחקת: מימון חודשי שוטף של הוריהם המבוגרים. לא מדובר במתנת חג או עזרה חד-פעמית, אלא בהעברה קבועה של אלפי שקלים בכל חודש, כסף שיורד ישירות מהיכולת שלהם לחסוך לעתיד ילדיהם.
סיפורם של שמואל ונורית (שמות בדויים) הוא דוגמה מייצגת וכואבת למגמה המתרחבת. עם הכנסה משותפת מרשימה של כ-40 אלף שקלים בחודש, הם היו אמורים להיות בצד הבטוח של המפה הכלכלית. בפועל, חלק ניכר מהכנסתם מופנה לכיסוי הוצאות המחיה הבסיסיות של הוריו של שמואל. האב, שהיה עצמאי והסתבך כלכלית, והאם, שעבדה באופן לא רציף, הגיעו לגיל פרישה ללא חיסכון פנסיוני משמעותי. קצבת הביטוח הלאומי הזעומה שהם מקבלים אינה מתקרבת אפילו לכיסוי שכר דירה, העומד על למעלה מ-5,000 שקלים באזור מגוריהם, וזאת עוד לפני תשלום חשבונות, תרופות והוצאות בריאות.
התוצאה היא "מס" משפחתי כבד ששמואל ונורית משלמים מדי חודש. "אני רואה את זה שוב ושוב בקליניקה", מסביר הראל קולדן, יועץ פיננסי הוליסטי בכיר. לדבריו, המצב הזה יוצר "דור ביניים" כלוא, שנאלץ לתמרן בין גידול ילדיו לבין תמיכה בהוריו. "הכסף הזה לא מגיע מהמותרות", הוא מדגיש, "הוא נלקח ישירות מהחיסכון שהיה אמור לממן את לימודיהם האקדמיים של הילדים, לסייע להם ברכישת דירה ראשונה או אפילו לממן את חתונתם. נוצר כאן מעגל עוני בין-דורי סמוי, שבו הבעיות הפיננסיות של דור אחד מחלחלות ומערערות את היציבות של הדור הבא".
בעוד שהעזרה להורים נעשית לרוב מתוך אהבה ומחויבות עמוקה, וללא תלונות, כפי שמציין קולדן, ההשלכות ארוכות הטווח עלולות להיות הרסניות. השחיקה הכלכלית מונעת מהזוגות הצעירים לבנות לעצמם רשת ביטחון פיננסית, מגדילה את התלות שלהם בהכנסה השוטפת ומעמידה בסימן שאלה את יכולתם להגיע בעצמם לגיל פרישה בכבוד. זוהי פצצה מתקתקת שמאיימת על חוסנן של משפחות רבות בישראל, ומעלה שאלות קשות על אחריות אישית, תכנון פיננסי והצורך ברשתות ביטחון סוציאליות רחבות יותר.