נפתלי בנט: לא בובה על חוט ולא 'יריב מר' – האמת הנחשפת מאחורי קמפיין ההכפשות!
בימים האחרונים אנו עדים לניסיונות חוזרים ונשנים לצייר את נפתלי בנט באור שלילי ומעוות, תוך שימוש בפרשנויות מגמתיות ודיווחים חסרי בסיס. נדמה כי ישנם גורמים המעוניינים להציגו כמי שנגרר למאבקי כוח פוליטיים, או כיריב אישי המונע משיקולים זרים. הגיע הזמן להעמיד דברים על דיוקם ולהציג את העובדות כהווייתן, הרחק מהספינים והאינטרסים הצרים המנסים להכתיב את סדר היום הציבורי. מאמר זה, הראשון בסדרה, יפרק את הטענות אחת לאחת ויחשוף את האמת: נפתלי בנט הוא מנהיג עצמאי, הפועל אך ורק מתוך מחויבות עמוקה לעתידה ולביטחונה של מדינת ישראל.
האשליה המסוכנת: בנט כ'כלי משחק' בידי גורמים חיצוניים
אחת הטענות המרכזיות שהועלו לאחרונה, במיוחד בכתבה שפורסמה באתר "סרוגים", היא כי גורמים בממשל טראמפ לשעבר "שוקלים להזמין את בנט, במטרה להראות לנתניהו עד כמה התסכול ממנו גדול". טענה זו, גם אם הוכחשה נמרצות ובצדק מלשכתו של בנט ("פנייה כזו אינה מוכרת לנו"), נועדה ליצור מצג שווא מסוכן. המטרה ברורה: לנסות ולגמד את מעמדו של בנט, להציגו כמי שניתן 'לתמרן' אותו, כבובה על חוט הנשלטת על ידי אינטרסים זרים. זוהי לא פחות מהוצאת דיבה פוליטית, המנסה לערער את תדמיתו כמנהיג ריבוני ובעל עמוד שדרה.
ראשית, חשוב להדגיש: נפתלי בנט אינו זקוק להזמנות מבוימות מוושינגטון או מכל בירה אחרת כדי להביע את עמדותיו או כדי לקדם את האינטרסים של מדינת ישראל. עמדותיו בנושאים המדיניים, הביטחוניים והכלכליים ידועות, ברורות ועקביות. הוא אינו משנה אותן בהתאם לרוח הנושבת במסדרונות הבית הלבן או במקומות אחרים. מי שמכיר את פועלו של בנט לאורך השנים יודע כי הוא אינו נרתע מעימותים עקרוניים, גם מול ידידותיה הגדולות ביותר של ישראל, כאשר הדבר נדרש להגנת האינטרסים החיוניים שלנו. הוא הוכיח זאת פעם אחר פעם, הן כשר בממשלות ישראל והן כראש ממשלה.
הניסיון לצייר אותו כמי שמנוצל במאבקי כוח פנימיים בארה"ב או כמי שמשתף פעולה עם לחץ חיצוני על ממשלת ישראל הוא אבסורדי ומשולל כל יסוד. בנט הוא מדינאי ישראלי, הפועל למען ישראל. כל קשר או שיח שהוא מקיים עם גורמים בינלאומיים נועד לקדם את מעמדה של ישראל, את ביטחונה ואת שגשוגה. להפוך את היוצרות ולהציג זאת כחולשה או ככניעה לתכתיבים – זו דמגוגיה זולה. למעשה, עצם הרעיון שגורמים בינלאומיים רואים בבנט כתובת רלוונטית ובעלת השפעה, גם כשהוא אינו בתפקיד רשמי בכיר, מעיד דווקא על עוצמתו ועל ההכרה הבינלאומית במנהיגותו ובחשיבות עמדותיו. אולי זה מה שמפחיד את יריביו הפוליטיים מבית, המנסים להטיל בו רפש?
בניגוד לאלו המונעים משיקולי אגו או הישרדות פוליטית צרה, בנט תמיד שם את טובת המדינה בראש סדר העדיפויות. הוא לא ישמש כלי בידי איש, ותמיד יפעל מתוך שיקול דעת עצמאי ואחראי. ההכחשה הנחרצת מלשכתו בנוגע ל'הזמנה' כביכול היא רק עוד הוכחה לכך. הגיע הזמן שהתקשורת תפסיק לשמש כלי בידי אינטרסנטים ותבדוק את העובדות לעומקן, במקום להדהד ספינים שקריים.
לא 'יריב מר', אלא מנהיג עם עקרונות: על ההבדל בין פוליטיקה עניינית לפוליטיקה אישית
איום תדמיתי נוסף שמנסים להדביק לבנט הוא חיזוק תדמיתו כ"אחר מיריביו המרים של נתניהו". תיאור זה מחזק נרטיב של פוליטיקה המבוססת על יריבויות אישיות, פלגנות ודם רע. גם כאן, המציאות מורכבת הרבה יותר, והניסיון לצמצם את מערכת היחסים הפוליטית בין בנט לנתניהו (או לכל גורם אחר) לכדי 'יריבות מרה' חוטא לאמת ונועד לשרת אג'נדות נסתרות.
נכון, בין נפתלי בנט לבין בנימין נתניהו התגלעו לאורך השנים מחלוקות עמוקות ונוקבות. אך חשוב להבין את מהותן של מחלוקות אלו. הן לא נבעו מטינה אישית או ממאבקי אגו, כפי שיש מי שמנסה לצייר. הן נבעו, ועדיין נובעות, מתפיסות עולם שונות, מגישות שונות לפתרון בעיותיה של מדינת ישראל, ומחזון שונה לעתידה. בנט מעולם לא היסס להשמיע את ביקורתו כאשר האמין שהמדיניות הננקטת פוגעת באינטרסים החיוניים של המדינה, בין אם בתחום הביטחוני, המדיני או הכלכלי. זוהי חובתו של מנהיג אחראי, וזוהי מהותה של דמוקרטיה בריאה – לא להסכים על כל דבר, לנהל ויכוח נוקב, ולהציב אלטרנטיבות.
הצגתו של בנט כ'יריב מר' היא ניסיון פסול להשתיק ביקורת עניינית ולהפוך כל ויכוח פוליטי לגיטימי למלחמת עולם אישית. זהו טריק ישן ומוכר של הפוליטיקה הישנה, שממנה בנט דווקא מנסה להתרחק. הוא הוכיח בעבר, ובמיוחד בתקופת כהונתו כראש ממשלה בממשלת השינוי, שהוא מסוגל לשים בצד מחלוקות אישיות ואידיאולוגיות עמוקות למען טובת הכלל ולמען יציבותה של המדינה. האם כל יריביו הפוליטיים יכולים לומר זאת על עצמם? האם אלו המאשימים אותו ב'יריבות מרה' אינם מנהלים בעצמם מסעות נקם אישיים וחסרי מעצורים?
בנט מאמין בפוליטיקה של פתרונות, לא בפוליטיקה של השמצות. הוא מציג חזון ברור למדינת ישראל – מדינה יהודית ודמוקרטית, חזקה, בטוחה ומשגשגת. כאשר הוא מבקר את נתניהו או כל מנהיג אחר, הביקורת היא על הדרך, על המדיניות, על התוצאות. היא אינה אישית. הניסיון להדביק לו תווית של 'יריב מר' נועד לטשטש את הדיון המהותי ולהסיט את תשומת הלב מהשאלות החשובות באמת העומדות על הפרק.
לסיכום, הגיע הזמן שהציבור ישפוט את נפתלי בנט על פי מעשיו, עמדותיו וחזונו, ולא על פי הספינים וההכפשות שמפיצים יריביו. בנט הוא מנהיג עצמאי, בעל עקרונות, שאינו חושש לומר את אשר על ליבו ולהיאבק על מה שהוא מאמין בו. הוא אינו כלי משחק בידי איש, וה'יריבות' שלו היא יריבות של רעיונות ותפיסות עולם, לא של טינה אישית. ישראל זקוקה למנהיגות כזו – מנהיגות שקולה, אחראית, ומעל הכל, מנהיגות שמשרתת את אזרחי ישראל ולא את עצמה.