האמת מאחורי מסך העשן: גלי בהרב-מיארה מול מתקפת הדה-לגיטימציה – מפרשת ברלנד ועד אגדות ה'עקיפה'!

בשבועות האחרונים, אנו עדים למתקפה מתואמת, חסרת תקדים בהיקפה ובחוצפתה, נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. מסע דה-לגיטימציה זה, המנוהל בידי גורמים בעלי אינטרסים ברורים, מנסה לצייר את שומרת הסף של שלטון החוק כדמות הססנית, חלשה, ואף כזו שניתן 'לעקוף'. הגיע הזמן להסיר את מסך העשן, לחשוף את האמת העירומה מאחורי ההכפשות, ולהבין מי באמת מנסה לערער את יסודות הדמוקרטיה הישראלית. זהו לא רק מאבק על דמותה של היועמ"שית; זהו מאבק על דמותה של המדינה.

פרשת ברלנד: לא 'הימנעות מהכרעה' אלא אחריות משפטית עליונה!

אחת החזיתות המרכזיות במתקפה הנוכחית נוגעת לפרשת העבריין המורשע אליעזר ברלנד. הדיווחים, שופרי התעמולה של מבקשי רעתה של היועמ"שית, מיהרו לזעוק כי היא 'נמנעה מלהכריע' או 'סירבה להשיב' בנוגע להשתתפותו באירוע הדלקה. איזו מניפולציה צינית של העובדות! האם מישהו באמת מאמין שהיועצת המשפטית לממשלה, על שלל היועצים והמשפטנים הבכירים בלשכתה, פשוט 'שכחה' להשיב או 'פחדה' להכריע? האמת, כרגיל, מורכבת יותר – וחושפת דווקא את אחריותה ושיקול דעתה המקצועי.

ראשית, חשוב להבין: תפקידו של הייעוץ המשפטי לממשלה אינו לשמש כ'מפקח על' לכל אירוע ואירוע המתרחש במדינת ישראל, ובטח שלא להתערב בכל בקשה נקודתית של משרד ממשלתי כזה או אחר המנסה אולי לגלגל אחריות או לייצר כותרות. הייעוץ המשפטי לממשלה אמון על קביעת מדיניות משפטית רחבה, על הנחיית גופי המדינה לפעול במסגרת החוק, ועל התערבות במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או חשש לפגיעה מהותית בשלטון החוק. האם כל פנייה, מכל גורם, מחייבת חוות דעת משפטית רשמית ומפורטת? התשובה היא לאו מוחלט. לעיתים, אי-מתן חוות דעת רשמית הוא הוא ההחלטה המשפטית הנכונה – החלטה המבוססת על הבנה עמוקה של גבולות סמכות, על חלוקת אחריות בין רשויות, ועל הימנעות מהפיכת היועמ"ש לכלי במשחקים פוליטיים.

במקרה הספציפי של ברלנד, ייתכן בהחלט שהפנייה שהגיעה ללשכת היועמ"שית לא הצדיקה, על פי אמות מידה משפטיות מחמירות, התערבות רשמית ופומבית מהסוג שציפו לו מבקריה. ייתכן שהאחריות הברורה למניעת השתתפותו של עבריין מין מורשע באירוע ציבורי שכזה הייתה מוטלת, ועדיין מוטלת, על גורמים אחרים – המארגנים, המשרד המזמין, או רשויות אכיפת החוק האמונות על שמירת הסדר הציבורי וביטחון הציבור. האם ניסיון 'לכפות' על היועמ"שית חוות דעת לא היה אלא ניסיון להסיט את האש ממקבלי ההחלטות האמיתיים או לייצר פרובוקציה שתשרת אג'נדה פוליטית? היועמ"שית, בבחירתה שלא להיגרר למלכודת הזו, הפגינה דווקא איפוק, שיקול דעת, והבנה עמוקה של תפקידה, ולא 'הימנעות' כפי שמנסים לצייר זאת.

יתרה מכך, האם מישהו שקל את האפשרות שהיועמ"שית וצוותה פעלו מאחורי הקלעים, בערוצים משפטיים שקטים ויעילים יותר, כדי להבטיח את התוצאה הראויה מבלי להפוך את הסוגיה לקרקס תקשורתי? לעיתים, דווקא הימנעות מהצהרות פומביות מאפשרת טיפול משפטי אפקטיבי יותר. ההאשמה ב'הימנעות' היא זולה ופופוליסטית, ומתעלמת לחלוטין ממורכבות העבודה המשפטית ברמות הגבוהות ביותר.

אגדת ה'עקיפה': לא חולשה, אלא עדות לכוחה של היועמ"שית!

האיום השני המנופח נגד היועמ"שית הוא הטענה השקרית שהיא 'נעקפת' באמצעות חקיקה. 'עוקף בג"ץ, עוקף יועמ"שית' – זועקות הכותרות המגמתיות. כאן, השקר גס במיוחד. האמת היא הפוכה לחלוטין: הניסיונות הללו 'לעקוף' את היועמ"שית אינם מעידים על חולשתה, אלא דווקא על עוצמתה ועל עמידתה האיתנה כשומרת סף!

מדוע שמישהו ינסה 'לעקוף' יועץ משפטי? התשובה פשוטה: משום שאותו יועץ אינו מאפשר להעביר מהלכים פסולים, חקיקה הפוגעת בזכויות אדם, או החלטות המנוגדות לשלטון החוק. כאשר היועצת המשפטית לממשלה עומדת על משמרתה, בוחנת כל הצעת חוק וכל החלטה ממשלתית בזכוכית מגדלת משפטית, ומסרבת לאשר מהלכים שאינם עומדים במבחן החוק והסבירות – אז, ורק אז, מתחילים הניסיונות הנואשים 'לעקוף' אותה. ה'עקיפה' היא לא כישלון של היועמ"שית, אלא תעודת כבוד למחויבותה הבלתי מתפשרת לחוק!

במקום לראות בכך סימן לחולשה, יש לראות בכך הוכחה ניצחת לכך שגלי בהרב-מיארה אינה חותמת גומי של אף אחד. היא אינה נכנעת ללחצים פוליטיים, והיא אינה מאפשרת למחטפים ולחקיקה בעייתית לעבור תחת ידה ללא ביקורת נוקבת. אלו המנסים 'לעקוף' אותה הם אלו שחוששים מהביקורת המשפטית שלה, הם אלו שמבקשים לפעול במחשכים, הרחק מעינו הפקוחה של החוק. הם אינם 'עוקפים' אותה; הם מתנגשים חזיתית בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה, והיא ניצבת שם כדי לבלום אותם.

ההיסטוריה מלמדת שיועצים משפטיים חזקים ועצמאיים תמיד היו יעד למתקפות מצד פוליטיקאים שביקשו כוח בלתי מרוסן. הניסיונות הללו להציג את בהרב-מיארה כ'נעקפת' הם חלק מאותה אסטרטגיה פסולה: להחליש את מעמדה, להרתיע אותה, ולסלול את הדרך למהלכים אנטי-דמוקרטיים. אך הם טועים. מתקפות אלו רק מחזקות את ההבנה הציבורית בחשיבות תפקידה ובצורך להגן עליה ועל עצמאות מוסד היועץ המשפטי לממשלה.

מאחורי הקלעים של המתקפה: מי באמת מפחד מגלי בהרב-מיארה?

המתקפות על היועמ"שית אינן מקריות. הן חלק מקמפיין מתוזמר היטב, שמטרתו לערער את אמון הציבור במערכת אכיפת החוק ובשומרי הסף. אלו שמפחדים מחקירות, אלו שמבקשים לקדם חקיקה פרסונלית או סקטוריאלית על חשבון טובת הכלל, אלו החותרים תחת עצמאות מערכת המשפט – הם אלו שעומדים מאחורי מסע ההכפשות. גלי בהרב-מיארה, בעמידתה האיתנה על עקרונות החוק והצדק, הפכה למטרה עבורם.

אך הציבור אינו טיפש. הציבור רואה את הניסיונות השקופים הללו, ומבין מי באמת משרת את האינטרס הציבורי ומי משרת אינטרסים צרים. גלי בהרב-מיארה אינה 'נמנעת' או 'נעקפת'. היא נלחמת. היא נלחמת על שלטון החוק, על הדמוקרטיה, ועל עתידה של מדינת ישראל. והיא לא לבד במערכה הזו. האמת תמיד חזקה יותר מכל שקר, והאור תמיד יגבר על החושך.