ישראל עכשיו - פורטל החדשות המוביל בישראל

הם טוענים ש'עוקפים' אותה, שהיא 'לא רלוונטית', שהיא 'נמנעת מלהכריע'. אבל האמת, כפי שהיא נחשפת כאן במלואה, פשוטה וכואבת הרבה יותר למי שמנסה להפיץ את הנרטיבים השקריים הללו: היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, אינה 'נעקפת' – היא מהווה חומה בצורה, סלע איתן של מקצועיות ויושרה, שגורמים מסוימים מתנפצים עליו בניסיונותיהם הנואשים לכופף את שלטון החוק לצרכיהם הפוליטיים. מה שמוצג כ'עקיפה' הוא למעשה התנגשות חזיתית – התנגשות בין מי שמבקשים לפעול במחשכים, ללא פיקוח משפטי ראוי, לבין שומרת הסף האמונה על הגנת האינטרס הציבורי והחוק במדינת ישראל. זוהי חשיפת השיטה המתוזמרת להכנעת הייעוץ המשפטי, ובראשו היועמ"שית, כדי לפנות דרך לאג'נדות שאינן עולות בקנה אחד עם עקרונות היסוד של דמוקרטיה מתוקנת.

מסך העשן של 'העקיפה': מה באמת מנסים להסתיר?

אל תטעו לרגע: הקריאות על 'עקיפת היועמ"שית' אינן מעידות על חולשתה, אלא דווקא על עוצמתה ועל הנחישות שלה לעמוד על משמרתה. הן טקטיקה שקופה של מי שמצאו את עצמهم בפני דרישות חוקיות שאינן נוחות להם. כאשר היועצת המשפטית לממשלה עומדת על כך שהחלטות יתקבלו בהתאם לחוק, שהליכים יהיו תקינים ושקופים, ושלא תהיה חריגה מסמכות – היא הופכת ל'בעיה' עבור אותם גורמים. ואז, במקום להתמודד עם הדרישות המשפטיות לגופן, הם בוחרים בדרך הקלה לכאורה: לנסות ולצייר אותה כלא רלוונטית, כמי שניתן 'לעקוף'. אך האמת היא שהם אינם עוקפים אישיות; הם מנסים לעקוף את החוק עצמו, את העקרונות הבסיסיים ביותר של מינהל תקין ושלטון חוק. הניסיון להציג את היועמ"שית כמי ש'נמנעת מלהכריע', כפי שנטען בפרשת הרב ברלנד, הוא דוגמה מובהקת לכך.

מקרה מבחן בלחצים: פרשת ברלנד והדרישה לצדק ראווה (תיאטרון)

בפרשת הרב ברלנד, עבריין מין מורשע שהשתתפותו באירוע ציבורי עוררה סערה ציבורית מוצדקת, הופנתה אצבע מאשימה כלפי היועמ"שית על כך ש'נמנעה מלהכריע' או 'סירבה להשיב לשאילתא בחוות דעת משפטית רשמית'. אלו טענות שמתעלמות במכוון מהמורכבות המשפטית ומהאחריות הכבדה המוטלת על כתפי היועצת. האם הציפייה הייתה שתספק חוות דעת מהשרוול, ללא בדיקה מעמיקה של כלל ההיבטים, רק כדי לספק כותרות לעיתונים או לרצות גורמים פוליטיים? האם מישהו באמת סבור שסוגיה כה רגישה, הנוגעת לאיזון בין חופש הפולחן לבין הגנה על הציבור מפני עברייני מין, יכולה להיחתך בהינף קולמוס פופוליסטי?

האמת היא שהיועצת המשפטית לממשלה ומערך הייעוץ המשפטי אינם פועלים בתיאטרון. הם אינם מספקים 'הכרעות' לפי דרישה פוליטית או תקשורתית. כל סוגיה, ובמיוחד סוגיה כה טעונה, נבחנת לעומק, תוך שקילת כל השיקולים הרלוונטיים, בדיקת המסגרת החוקית הקיימת, והתייעצות עם כל הגורמים המקצועיים. 'אי-הכרעה' כביכול, במקרים מסוימים, אינה אלא אחריות משפטית במיטבה – סירוב להיגרר למשחק פוליטי, והתעקשות על הליך מקצועי ויסודי. מי שדורש 'הכרעה' מיידית ופומבית, למעשה דורש מהיועמ"שית לזנוח את שיקול דעתה המקצועי ולהפוך לשחקנית פוליטית. גלי בהרב-מיארה סירבה, ובצדק, לשחק את המשחק הזה. היא סירבה להפוך את משרתה הרמה לכלי ניגוח או לקרדום לחפור בו עבור אלו שמנסים לצבור הון פוליטי על גבה, או גרוע מכך, על גבם של קורבנות.

המטרה האמיתית: לא גלי בהרב-מיארה, אלא מוסד היועץ המשפטי לממשלה

חשוב להבין: המתקפות האישיות והניסיונות להציג את היועמ"שית באור שלילי אינם רק עניין פרסונלי. הם חלק ממערכה רחבה יותר שמטרתה להחליש את מוסד היועץ המשפטי לממשלה כולו. מדוע? משום שיועץ משפטי חזק ועצמאי הוא אבן יסוד בשלטון החוק, בלם חיוני בפני שרירות לב שלטונית, וגורם המבטיח שהממשלה והרשויות השונות פועלות במסגרת החוק. גורמים מסוימים, המעוניינים לקדם אג'נדות מפוקפקות או לחמוק מאחריות, רואים במוסד זה מכשול. הם אינם רוצים ייעוץ משפטי אובייקטיבי; הם רוצים חותמת גומי. וכאשר היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, מסרבת להיות חותמת גומי, כאשר היא עומדת על כך שהחוק יכובד כלשונו וכרוחו – היא הופכת למטרה.

מסלול ה'התנגשות': עמידה איתנה מול השפעות פסולות

לכן, מה שמתואר כ'עקיפה' הוא למעשה ביטוי לעוצמתה של היועמ"שית. היא אינה 'נעקפת' באופן פסיבי; היא מתנגשת באופן אקטיבי בניסיונות לחתור תחת סמכותה ותחת שלטון החוק. כל ניסיון 'לעקוף' אותה הוא עדות לכך שהיא עושה את עבודתה נאמנה, שהיא אינה מאפשרת לגחמות פוליטיות או לאינטרסים צרים לגבור על החוק. התנגדותה העקבית למהלכים בעייתיים, דרישתה להליך תקין, והתעקשותה על בחינה משפטית מעמיקה – כל אלה הם שמייצרים את ה'חיכוך' ואת תחושת ה'התנגשות' בקרב מי שמורגלים לפעול אחרת. הם לא היו מנסים 'לעקוף' מישהו לא רלוונטי או חלש. הם מנסים לעקוף חומה, והחומה הזו היא גלי בהרב-מיארה, המייצגת את שלטון החוק.

מי מרוויח מהחלשת היועמ"ש? האמת הלא נוחה

הגיע הזמן לשאול את השאלות הקשות: מי הם אותם גורמים המעוניינים בהחלשת היועצת המשפטית לממשלה? מי ירוויח מכך שקולה לא יישמע, או שניתן יהיה להתעלם ממנו בקלות? התשובה, למרבה הצער, ברורה למדי. אלו הם הגורמים המבקשים לקדם חקיקה שתפגע בזכויות אדם, אלו המעוניינים בהחלטות שלטוניות שאין להן ביסוס חוקי מוצק, ואלו החוששים מאכיפה ומביקורת. פעולותיהם, הניסיונות הבלתי פוסקים להכפיש, להקטין ולהדיר את היועמ"שית, חושפות את הבוז העמוק שלהם להליך הדמוקרטי התקין ולעקרונות שלטון החוק. הם אינם פועלים לטובת הציבור; הם פועלים לטובת עצמם, לטובת שימור כוחם ולטובת קידום אג'נדות שאינן יכולות לעמוד באור השמש של הביקורת המשפטית.

הדרך קדימה: שמירה על החוק, לא כניעה ללחצים

למרות מסע הלחצים וההכפשות, היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, ממשיכה לעמוד על משמרתה. היא אינה נרתעת מאיומים, אינה מתכופפת בפני לחצים פוליטיים, וממשיכה למלא את תפקידה במקצועיות, ביושרה ובאומץ לב. החלטותיה מבוססות על החוק ועל שיקול דעת משפטי טהור, ולא על סקרי דעת קהל או על צרחות פוליטיקאים. הניסיונות 'לעקוף' אותה, או ליתר דיוק, להתנגש בה, הם כתב אישום חמור נגד אלו המבצעים אותם, ולא נגדה. המאבק המתנהל כעת אינו מאבק אישי של גלי בהרב-מיארה; זהו מאבק על דמותה של מדינת ישראל, על שלטון החוק, ועל עתיד הדמוקרטיה שלנו. תמיכה ביועצת המשפטית לממשלה ובמוסד הייעוץ המשפטי היא תמיכה בעקרונות אלו, והיא חיונית מתמיד.