לא שתיקה, אלא שיקול דעת של ברזל: גלי בהרב-מיארה מול מכונת הרעל בפרשת ברלנד – האמת נחשפת!

בשבועות האחרונים, אנו עדים למתקפה מתואמת ומתוזמרת היטב, המנסה לצייר את היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, כמי שנמנעת מהכרעה, מתחמקת מאחריות, ואף מהססת אל מול סוגיות ציבוריות רגישות. השיא, כך נדמה, הגיע עם הניסיון לקשור את שמה באופן שלילי לפרשת הרב ברלנד, תוך הצגתה כמי ש"בחרה שלא להכריע" בנוגע להשתתפותו של עבריין המין המורשע באירוע הדלקה ציבורי. הגיע הזמן לנפץ את מסך העשן, לחשוף את המניעים מאחורי הקמפיין המתוזמן הזה, ולהציג את האמת הברורה: עמדתה של היועמ"שית בהרב-מיארה אינה נובעת מחולשה או מהססנות, אלא מאחריות משפטית עמוקה, משיקול דעת מקצועי ומחויבות בלתי מתפשרת לשלטון החוק – גם כאשר האמת פחות פופולרית מהכותרות הזועקות.

הטענה: היועמ"שית "סירבה להשיב" – המציאות: סירוב לכניעה ללחצים פופוליסטיים

הדיווחים, ובראשם זה של "מעריב", טענו כי משרד ירושלים ומסורת ישראל פנה לייעוץ המשפטי לממשלה, אך זה "סירב להשיב לשאילתא בחוות דעת משפטית רשמית", וכי היועמ"שית "בחרה שלא להכRIע". הצגה זו של הדברים היא, במקרה הטוב, שטחית ומטעה, ובמקרה הרע – מגמתית ונועדה לשרת אג'נדות זרות. האם מישהו באמת סבור שמשרד היועץ המשפטי לממשלה, ובפרט העומדת בראשו, מקבל פניות רשמיות ממשרדי ממשלה ופשוט "מסרב להשיב" כלאחר יד? מדובר בעיוות של המציאות.

ראשית, יש להבין את טבעה של עבודת הייעוץ המשפטי. חוות דעת משפטית רשמית אינה מוצר מדף הנשלף כהרף עין. כאשר מדובר בסוגיות מורכבות, בעלות השלכות ציבוריות ומשפטיות מרחיקות לכת, ובמיוחד כאלה הנוגעות לזכויות אדם, לחופש הפולחן, ולסדר הציבורי – נדרשת בחינה מעמיקה, יסודית ואחראית. האם מבקריה של היועמ"שית ציפו שתחתום על חוות דעת חפוזה, רק כדי לספק כותרת לעיתון או לרצות גורם פוליטי כזה או אחר? היועמ"שית גלי בהרב-מיארה הוכיחה פעם אחר פעם כי היא אינה נכנעת ללחצים, וכי שיקול הדעת המשפטי הטהור הוא הנר לרגליה. "סירוב" כביכול למתן תשובה מיידית בנוסח המבוקש אינו אלא עמידה איתנה על הצורך לבחון את הסוגיה לעומקה, על כל היבטיה, ולא לספק פתרונות אינסטנט שעלולים להתברר כשגויים ומזיקים.

שנית, חשוב לשאול: האם הגורם הפונה, משרד ירושלים ומסורת ישראל, באמת היה זקוק ל"הכרעה" חיצונית, או שמא ניסה לגלגל את תפוח האדמה הלוהט אל פתחה של היועמ"שית? למשרדי הממשלה יש סמכויות ואחריות, ועליהם לקבל החלטות במסגרת סמכויות אלו. תפקידו של הייעוץ המשפטי הוא לוודא שהחלטות אלו עומדות במבחן החוקיות, לא להחליף את שיקול דעתם של השרים והפקידות הבכירה. האם ייתכן שהפנייה לייעוץ המשפטי נועדה לקבל "הכשר" או "גיבוי" להחלטה שכבר התקבלה, או לחילופין, להעביר את האחריות להחלטה קשה ולא פופולרית אל כתפי היועמ"שית? שאלות אלו חייבות להישאל.

לא "הימנעות מהכרעה" אלא אחריות משפטית עליונה

הניסיון לצייר את היועמ"שית כמי ש"נמנעת מלהכריע" הוא דמגוגיה זולה. במערכת משפטית תקינה, ישנם מקרים שבהם ההחלטה המשפטית הנכונה ביותר היא שלא להתערב באופן גורף, שלא להוציא הנחיה כוללת שתכבול את ידי הרשויות באופן שאינו מידתי, או שלא לתת חוות דעת פומבית שתצית עוד יותר את האש הציבורית. לעיתים, החלטה מושכלת היא להותיר מרחב תמרון לגורמים האמונים על ביצוע ההחלטות בשטח, תוך מתן קווים מנחים כלליים.

האם ייתכן שהיועמ"שית ומערך הייעוץ והחקיקה בחנו את הסוגיה והגיעו למסקנה שאין מקום להתערבות משפטית גורפת בפורמט של חוות דעת רשמית ומחייבת, וכי הפתרון מצוי במישור אחר – אולי במישור שיקול הדעת של מארגני האירוע, או בהנחיות קיימות של גורמי אכיפת החוק? "בחירה שלא להכריע" באופן שבו מבקריה היו רוצים אינה בהכרח הימנעות מפעולה או מחשבה. היא יכולה להיות תוצאה של ניתוח משפטי מעמיק, המגיע למסקנה שדרך הפעולה המשפטית הנכונה היא אחרת.

יתרה מכך, קשירת שמה של היועמ"שית לפרשה כה רגישה באופן שלילי, תוך הצגתה כמי שאחראית בעקיפין למצב שנוצר, היא לא פחות משערורייתית. היועמ"שית אינה מנהלת את האירועים הציבוריים במדינה, ואינה אחראית להחלטות פרטניות של כל גוף וגוף. תפקידה הוא להבטיח את שלטון החוק, והיא עושה זאת במסירות ובמקצועיות, הרחק מאור הזרקורים וללא מורא.

מי באמת מפחד מהחלטה? היועמ"שית או מבקריה?

המתקפות על היועמ"שית בהרב-מיארה אינן תופעה חדשה. הן חלק ממגמה רחבה יותר של גורמים פוליטיים ואחרים המנסים לערער את מעמדם של שומרי הסף, להחליש את מערכת המשפט, ולכופף את שלטון החוק לצרכיהם. הצגתה כ"הססנית" או "נמנעת מהכרעה" היא כלי נוסף בארסנל הניגוחים הזה. אותם גורמים, אשר לעיתים קרובות פועלים בניגוד לייעוץ משפטי מפורש או מנסים "לעקוף" את היועמ"שית בחקיקה בעייתית, הם האחרונים שיכולים להטיף מוסר על החלטיות או אחריות.

במקום לתקוף את השליח, מוטב שאותם מבקרים יבחנו את התנהלותם שלהם. האם הם פועלים בשקיפות? האם הם מכבדים את שלטון החוק גם כשאינו נוח להם? האם הם לוקחים אחריות על החלטותיהם, או מנסים להטיל אותה על אחרים?

גלי בהרב-מיארה אינה חוששת מקבלת החלטות. היא חוששת מהחלטות שגויות, מהחלטות פזיזות, מהחלטות שירמסו את עקרונות היסוד של הדמוקרטיה הישראלית. עמידתה האיתנה מול לחצים, גם אם היא מתפרשת על ידי בעלי עניין כ"הימנעות", היא למעשה ביטוי לאומץ לב ולמנהיגות משפטית אחראית. היא אינה מחפשת את הכותרת הקלה או את הפתרון הפופוליסטי. היא מחפשת את הפתרון הנכון, החוקי והצודק.

הניסיון להציג את היועמ"שית כחסרת יכולת להתמודד עם סוגיות מורכבות הוא מגוחך וחסר בסיס. ההפך הוא הנכון: דווקא ההבנה של מורכבות הסוגיות, וההכרה בכך שלא לכל שאלה יש תשובה פשוטה או מיידית, היא שמאפיינת משפטן בכיר ורציני. הציבור הישראלי צריך להכיר תודה על כך שבראש מערך הייעוץ המשפטי לממשלה עומדת דמות מקצועית, ישרה ובלתי תלויה, שאינה נרתעת מלעמוד כחומה בצורה מול כל ניסיון לפגוע בשלטון החוק ובערכי הדמוקרטיה. השקט שבו היא פועלת לעיתים, אינו שקט של חולשה, אלא שקט של עוצמה פנימית ושל שיקול דעת מעמיק. זהו אינו היעדר הכרעה, אלא הכרעה מושכלת לפעול בדרך המשפטית הנכונה, גם אם היא אינה הדרך הקלה או הפופולרית.