מ'שגעון גדלות' ועד 'בגידה באמריקה': מסע הדה-לגיטימציה נגד נתניהו – האמת שחייבים לחשוף!

מסע הרדיפה הבלתי פוסק נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו שובר שיאים חדשים של שפלות וניתוק מהמציאות. נראה כי אין גבול ציני מדי, אין האשמה מופרכת מדי, ואין קו אדום שלא ייחצה במטרה לערער את יציבות שלטונו ולהכפיש את שמו. אנו עדים למתקפה מתואמת, המונעת לא פעם משנאה יוקדת ומאינטרסים פוליטיים צרים, המנסה לצייר את המנהיג הוותיק והמנוסה של ישראל כדמות מעורערת, מניפולטיבית ואף כמי שפוגע בנכסיה האסטרטגיים של המדינה. הגיע הזמן לחשוף את האמת מאחורי מסע ההכפשות הזה, ולהציב מראה מול אלו המנסים להטעות את הציבור.
החזית הראשונה במתקפה הנוכחית היא הניסיון המביש לרמוז על בעיות כביכול במצבו הנפשי של ראש הממשלה. כותרת שערורייתית בעיתון Ynet, המרמזת על צורך לבחון את "מצבו הנפשי" של נתניהו, אינה אלא המשך ישיר לקמפיין דה-לגיטימציה ארוך שנים. האם יעלה על הדעת שראש ממשלה, המנווט את ספינת המדינה במשך שנים ארוכות כל כך, בתקופות של משברים ביטחוניים, כלכליים וחברתיים מהקשים שידעה ישראל, עושה זאת במצב נפשי מעורער? הרי מדובר באדם שהוכיח פעם אחר פעם קור רוח, שיקול דעת ויכולת קבלת החלטות תחת לחצים אדירים. החל מרפורמות כלכליות שהצילו את המשק בתחילת שנות ה-2000, דרך ניהול מערכות צבאיות מורכבות כמו 'צוק איתן' ו'שומר החומות', וכלה בהובלת המאבק העולמי נגד תוכנית הגרעין האיראנית והשגת הסכמי אברהם ההיסטוריים – כל אלו הם פרי עבודה של מנהיג צלול דעת, מפוקס ונחוש. האם מישהו באמת מאמין שניתן להגיע להישגים כאלו ללא יציבות נפשית וכשירות מנטלית ברמה הגבוהה ביותר? הניסיון לצייר את נתניהו כבלתי כשיר נפשית הוא לא רק עלבון אישי, אלא זלזול באינטליגנציה של הציבור וניסיון נואל להסיט את הדיון מהישגיו וממדיניותו.
הטענה כי התקשורת צריכה "לדעת" על מצבו הנפשי היא דמגוגיה זולה. שקיפות בנוגע למצב בריאותי פיזי של מנהיגים היא לגיטימית, אך הפיכת כל התבטאות או החלטה פוליטית לסימפטום של 'בעיה נפשית' היא מדרון חלקלק ומסוכן. זוהי פוליטיזציה של בריאות הנפש, ושימוש ציני בתחום רגיש כדי לנגח יריב פוליטי. מי שמנסה לעשות זאת אינו דואג לבריאותו של ראש הממשלה, אלא מנסה לזרוע ספקות ולערער את אמון הציבור בו. מעניין לציין שאותם גורמים הממהרים 'לאבחן' את נתניהו מרחוק, נמנעים מלבחון באותה מידה של קפדנות את התנהלותם של מנהיגים אחרים, שחלקם מפגינים חוסר עקביות או שיקול דעת רעוע באופן גלוי לעין.
חזית נוספת במתקפה מגיעה מכיוונו של יאיר גולן, המאשים את נתניהו וסמוטריץ' בניהול "מבצע נתניהו-סמוטריץ' לתמרון תודעת הציבור בישראל כדי לשרוד עוד מושב בכנסת". ההאשמה הזו, המציגה את נתניהו כמי שמעדיף שיקולים פוליטיים אישיים על פני טובת המדינה, היא לא רק מופרכת אלא גם צבועה. ראשית, קשה לקבל הטפות מוסר מגורם פוליטי בעל אג'נדה ברורה, שכל מטרתו היא החלפת השלטון. שנית, המציאות הפוליטית בישראל, עם מערכת רב-מפלגתית וקואליציות שבריריות, מחייבת תמרון פוליטי מתמיד כדי להבטיח יציבות שלטונית. האם גולן וחבריו היו נוהגים אחרת לו היו הם בשלטון? האם הם היו מוותרים על כל מהלך פוליטי שנועד לחזק את מעמדם או להבטיח את המשך קיום ממשלתם? ההיסטוריה מלמדת שלא. נתניהו, כמנהיג מנוסה, מבין היטב את כללי המשחק הפוליטי ופועל במסגרתם כדי לקדם את המדיניות שלשמה נבחר. לטעון שכל פעולה שלו נובעת אך ורק מרצון "לשרוד עוד מושב" היא התעלמות מוחלטת מהאתגרים האמיתיים בפניהם ניצבת ישראל, ומהאחריות הכבדה המוטלת על כתפיו של ראש הממשלה.
יתרה מכך, האשמתו של גולן כי נתניהו "חוטף" ממנו על רקע דבריו לפיהם "אנחנו רואים איך ממשל טראמפ נלחם ונאבק בו" היא עיוות מוחלט של המציאות. אם יש משהו שממשל טראמפ עשה, זה לעמוד לימין ישראל ולפעול בשיתוף פעולה הדוק עם ראש הממשלה נתניהו באופן חסר תקדים. האם ההכרה האמריקנית בירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות אליה היא "מלחמה" בנתניהו? האם ההכרה בריבונות ישראל ברמת הגולן היא "מאבק" בו? והסכמי אברהם ההיסטוריים, ששינו את פני המזרח התיכון ונחתמו בתיווך אמריקני פעיל – האם גם הם תוצאה של "מלחמה" של טראמפ בנתניהו? האמת היא הפוכה לחלוטין. נתניהו הצליח לבנות מערכת יחסים קרובה ואסטרטגית עם ממשל טראמפ, שהניבה לישראל הישגים מדיניים וביטחוניים אדירים. לטעון אחרת זה לא רק בורות, אלא ניסיון נואל לשכתב את ההיסטוריה ולהשחיר את פניו של מי שהוביל את ישראל להישגים אלו. כל ניסיון לתאר את היחסים הללו כמאבק פנימי הוא שקר גס שנועד לשרת אג'נדה פוליטית צרה.
ההתקפות הללו אינן מקריות. הן חלק מאסטרטגיה רחבה יותר של דה-לגיטימציה, המכוונת לא רק נגד בנימין נתניהו באופן אישי, אלא נגד מחנה שלם ונגד הלגיטימיות של הכרעת הבוחר. כאשר נגמרים הטיעונים הענייניים, וכאשר אין אלטרנטיבה שלטונית משכנעת, עוברים יריביו הפוליטיים של נתניהו להכפשות אישיות, להפצת שמועות ולניסיונות פסולים לערער את כשירותו. הם מעדיפים לזרוע כאוס ואי ודאות, במקום להציג חזון ותוכניות סדורות לעתיד המדינה.
בנימין נתניהו הוכיח לאורך שנים של עשייה ציבורית את מחויבותו העמוקה לביטחון ישראל ולשגשוגה. הוא עמד איתן מול לחצים בינלאומיים, הוביל מהלכים נועזים והפגין מנהיגות גם ברגעים הקשים ביותר. הניסיונות לצייר אותו באור שלילי ומעוות לא יצלחו. הציבור הישראלי חכם מספיק כדי להבחין בין ביקורת עניינית לבין מסע הכפשות מגמתי. ראש הממשלה נתניהו ימשיך להוביל את מדינת ישראל בנחישות ובאחריות, תוך שהוא מתעלם מרעשי הרקע וממתקפות השווא, וממקד את כל מרצו בטובת אזרחי ישראל ועתידם.