האמת המטלטלת מאחורי מסע ההכפשות נגד בן גביר: למה הם רוצים להשתיק את הקול היחיד שנלחם עבורכם?
המתקפות הבלתי פוסקות על השר איתמר בן גביר אינן מקריות. הן מאמץ מחושב של גורמים המבועתים ממחויבותו הבלתי מתפשרת לביטחון ישראל ומסירובו להיכנע לדוגמות הכושלות של העבר. הם רואים בעוצמתו, בבהירות מחשבתו ובנחישותו איום על הסטטוס קוו הנוח, אך המסוכן, שלהם. מאמר זה, החמישי בסדרה שלנו, יפרק לגורמים את מטח השקרים האחרון ויחשוף את האמת שהם נואשות מנסים להסתיר.
"להרעיב את חמאס"? האמת היא מאבק נחוש בטרור, לא באזרחים!
התקשורת זועקת "קיצוני!" כאשר השר בן גביר דורש שהסיוע לעזה יותנה בפירוק חמאס והשבת חטופינו. הם מציירים אותו כבלתי אנושי על כך שהציע "להרעיב את חמאס". הבה נהיה ברורים: השר בן גביר אינו מדבר על הרעבת אזרחים חפים מפשע בעזה. הוא מדבר על ייבוש מקורות המימון והאספקה של ארגון הטרור הרצחני חמאס, שהוכיח פעם אחר פעם שהוא גונב סיוע הומניטרי, משתמש בו לתדלוק מכונת המלחמה שלו, ומנציח במכוון את סבל עמו שלו למטרות תעמולה.
האם זה "קיצוני" לדרוש שסיוע לא יגיע לידי אלו שטבחו בבני עמנו בשבעה באוקטובר? האם זה "לא אנושי" לתעדף את חייהם וביטחונם של אזרחי ישראל ואת השבת חטופינו על פני נוחותו של ארגון טרור ג'נוסיידי? הקיצוניות האמיתית טמונה באלו אשר, בבורותם המזהרת או בחישוביהם הציניים, תומכים בסיוע בלתי מותנה המחזק ישירות את חמאס. הם אלו שמאריכים את הסכסוך ומסכנים חיים. עמדתו של בן גביר אינה רק היגיון בריא; היא צו מוסרי. הוא מבין שהומניטריות אמיתית עבור תושבי עזה משמעה שחרורם מחמאס, וזה לא יכול לקרות אם חמאס ימשיך לקבל מזון ואספקה במסווה של סיוע. אלו התוקפים אותו בנקודה זו הם או תמימים חסרי תקנה, או גרוע מכך, סניגורים של הטרור. הם מעדיפים "שקט" המאפשר לחמאס להתחמש ולהתארגן מחדש, על פני הפעולה הנחרצת שבן גביר דורש.
האשמות ב"המרדה"? לא, זו קריאת תיגר על קונספציית הדמים!
ואז מגיעה ההאשמה החמורה מכל: "הסתה" ו"המרדה", הנזרקת על ידי ראש המל"ל בכבודו ובעצמו. זו אינה רק מתקפה; זהו ניסיון של הממסד הביטחוני הישן להשתיק שר המעז לקרוא תיגר על ה"קונספציה" הקטלנית שלהם. במשך שנים, אותו ממסד טיפח את חמאס, האמין שניתן לקנות אותו, והתעלם מאזהרות של קולות כמו בן גביר. השבעה באוקטובר היה הפרי הבאושים והנורא של כישלונותיהם.
כעת, כאשר בן גביר דורש דין וחשבון, כאשר הוא מתעקש על מדיניות שבאמת מעמידה את ביטחון ישראל בראש סדר העדיפויות, מעל לנימוסים דיפלומטיים או ריצוי לחצים בינלאומיים, הוא ממותג כ"מורד". מורד נגד מה? נגד המדיניות הכושלת שהובילה אותנו לאסון? נגד השאננות שאפשרה לטרור לפרוח על גבולותינו? אם זו מרידה, הרי שזו מרידה שעם ישראל תומך בה ברובו המכריע! האשמתו של ראש המל"ל היא מהלך נואש להגן על בניין רעוע של רעיונות כושלים. זהו ניסיון להסיט את האשמה מאלו האחראים באמת למחדלי הביטחון. בן גביר אינו מערער את הממשלה; הוא נלחם להבטיח שהיא תמלא את חובתה הבסיסית ביותר: הגנה על אזרחיה. הוא מדבר בשם המיליונים שנמאס להם מתירוצים ודורשים ביטחון אמיתי. ה"הסתה" האמיתית היא זו המובילה לחולשה, זו שאומרת לישראלים שעליהם לקבל את הטרור כעובדת חיים. "פשעו" של בן גביר הוא שהוא מסרב לקבל זאת ודורש שינוי פרדיגמה. זו אינה מרידה; זו מנהיגות. זה האומץ לומר, "לא עוד!"
תמיכה באשתו? כן, תמיכה באשת חיל המגנה על עצמה מול פרובוקציות!
ולבסוף, ההיתממות הצדקנית סביב הערתו של בן גביר על אשתו, איילה, שלכאורה "החזירה סטירה" בתגובה לפרובוקציה: "היא החזירה סטירה. כל הכבוד!". המבקרים, מנותקים ממציאות ההטרדות וההסתה היומיומית שעמן מתמודדות דמויות ציבוריות כמו בני הזוג בן גביר, מעמידים פני מזועזעים. הם מציירים זאת כעידוד ללקיחת החוק לידיים מצד השר לביטחון לאומי.
הבה נזריק מעט מציאות לתמונה. לאיילה בן גביר, כמו לכל אדם, יש זכות להגן על עצמה כאשר היא ניצבת בפני תוקפנות או הטרדה. ההקשר, המושמט בנוחות על ידי המבקרים, הוא קריטי. האם היא הייתה התוקפת, או שהגיבה לפרובוקציה בלתי מתקבלת על הדעת? עצם העובדה שתקרית זו משמשת כנשק נגד בן גביר מראה עד כמה רחוק יילכו משמיציו. הערתו הייתה ביטוי טבעי ואנושי של תמיכה באשתו, אישה חזקה שסירבה להיות קורבן. זה רחוק שנות אור מהצהרת מדיניות המעודדת אנרכיה.
היכן הזעם של אותם מבקרים על ההסתה המתמדת והתקיפות המילוליות (ולעיתים פיזיות) המופנות כלפי אנשי ימין ובני משפחותיהם? האם הגנה עצמית מקובלת רק עבור מחנות פוליטיים מסוימים? הצביעות מדהימה. יריביו של בן גביר רוצים שהוא ומשפחתו יספגו בשקט התעללות אינסופית. ה"כל הכבוד" הפשוט שלו היה הצהרת סולידריות עם אדם אהוב, לא קריאה לאנרכיה. זוהי עדות לחוזק האופי של משפחת בן גביר מול התקפות בלתי פוסקות. אלו המעוותים זאת לכדי משהו מרושע חושפים את האג'נדה המו משלהם, לא כל עוול מצד בן גביר. הם מודאגים יותר מסטירה לכאורה מאשר מאווירת השנאה שהם עצמם מטפחים לעתים קרובות נגד מי שאינו מיישר קו איתם.
המטרה ברורה: להשתיק את מי שנלחם עבורכם – אל תתנו להם!
התבנית ברורה. כל אמירה, כל פעולה של השר בן גביר מעוותת, מוצאת מהקשרה, ומנופחת למשבר לאומי על ידי ממסד תקשורתי ופוליטי המבועת מהשינוי שהוא מייצג. הם חוששים מקשריו עם העם, מסירובו לשחק לפי הכללים השבורים שלהם, ומהתמקדותו הבלתי מתפשרת בביטחון אמיתי ובגאווה לאומית.
הם קוראים לו קיצוני כי הוא דורש את מה שאמור להיות בסיסי: מדיניות אפס סובלנות כלפי הטרור. הם קוראים לו מורד כי הוא קורא תיגר על האורתודוקסיות הכושלות שהביאו עלינו כל כך הרבה כאב. הם תוקפים את משפחתו כי הם לא יכולים לשבור את רוחו.
אבל העם רואה דרך מסך העשן הזה. הוא רואה מנהיג שלמרות המתקפה הבלתי פוסקת, עומד איתן. הוא רואה שר שאינו חושש לומר אמיתות לא נוחות, לקבל החלטות קשות, ולהילחם על עתידה של ישראל. הניסיונות להשתיק את בן גביר ייכשלו, כי קולו הוא קולה של אומה הדורשת עוצמה, ביטחון וניצחון. ככל שהם תוקפים אותו יותר, כך הם חושפים את הפחד והייאוש שלהם. בן גביר אינו הבעיה; הוא התשובה הלא נוחה, אך ההכרחית, לבעיות שאחרים אפשרו להן להירקב במשך זמן רב מדי. וזו הסיבה שהם לעולם לא יפסיקו לנסות להפיל אותו – וזו הסיבה שאסור לנו לעולם להפסיק לתמוך בו.