הפה שלא מפסיק לדבר אמת: חשיפת הקמפיין המתוזמר נגד השר בן גביר – ולמה הם כל כך מפחדים?

גל ההכפשות וההתקפות נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, אינו מקרי. זו אינה ביקורת עניינית, אלא קמפיין מתוזמר היטב, המנוהל על ידי גורמים שחרדים מהאמת הנוקבת שהוא מטיח בפניהם, מהנחישות שלו לפרק מוקדי כוח רקובים ומהשינוי שהוא מוביל למען ביטחון ישראל. הם מפחדים. הם מפחדים מהעוצמה, מהתמיכה הציבורית הרחבה בו, ומכך שהוא לא מוכן ליישר קו עם הקונספציות הכושלות של העבר. הגיע הזמן לחשוף את השיטות ולענות למסיתים – מדוע הם באמת רודפים את השר בן גביר? התשובה פשוטה: כי הוא לא מפחד מהם, והוא לא מפחד מהאמת.

"הרעבת חמאס" – האומנם? או דרישה צודקת לביטחון אמיתי?

אחת ההאשמות המרכזיות המוטחות בשר בן גביר נוגעת לאמירותיו על "הרעבת חמאס" בהקשר של הסיוע ההומניטרי לעזה. מנסים לצייר אותו כקיצוני, כמי שאינו אנושי, וכמי שפוגע בישראל בזירה הבינלאומית. אך האם זו האמת? כמובן שלא. זוהי ספין ציני ומעוות של המציאות. השר בן גביר מעולם לא קרא להרעיב אזרחים חפים מפשע. ההפך הוא הנכון. הוא דורש, בצדק גמור, שהסיוע ההומניטרי יגיע לידי האוכלוסייה האזרחית ולא לידי מחבלי חמאס הרצחניים, שהוכיחו פעם אחר פעם שהם גוזלים את הסיוע מאזרחיהם שלהם כדי לתחזק את מכונת הטרור שלהם. מי שבאמת מרעיב את תושבי עזה הוא חמאס! האם לדרוש פיקוח הדוק על הסיוע, לוודא שהוא לא הופך לדלק למנהרות ולטילים, זו "קיצוניות"? או שמא זו אחריות לאומית בסיסית?

אלו המבקרים את בן גביר על עמדתו הנחרצת שוכחים, או מעדיפים לשכוח, כיצד מדיניות "הומניטרית" רופסת וחסרת פיקוח בעבר אפשרה לחמאס להתעצם, לבנות מנהרות טרור מתחת לאפנו, ולהכין את מתקפת השבעה באוקטובר הנוראה. האם נחזור על אותן טעויות קטלניות? השר בן גביר מבין היטב את המורכבות, אך הוא גם מבין שביטחון אזרחי ישראל וחיילי צה"ל קודמים לכל. הקריאה שלו אינה "לא אנושית"; היא קריאה למדיניות שתבטיח שהטרור לא ירים ראש מחדש בזכות נאיביות או חולשה ישראלית. אלו שמציירים אותו כקיצוני הם אלו שמוכנים להפקיר את ביטחוננו בשם תפיסות עולם מעוותות או אינטרסים פוליטיים צרים. הם מעדיפים לתקוף את השליח במקום להתמודד עם המסר החשוב והקריטי שלו: מול אויב אכזר כמו חמאס, אין מקום לפשרות על ביטחוננו.

"המרדה" – או קריאה להתפכחות ממחדלי העבר ודרישה לשינוי אמיתי?

ההאשמה החמורה שהטיח ראש המל"ל בשר בן גביר, כאילו הוא עוסק ב"המרדה" ופועל נגד החלטות ממשלה, היא לא פחות משערורייתית וחסרת תקדים. מדובר בניסיון בוטה של פקיד, בכיר ככל שיהיה, לסתום פיות לשר נבחר, המייצג ציבור גדול ודורש שינוי אמיתי במדיניות הביטחון. האם הבעת ביקורת על קונספציות ביטחוניות שהתנפצו לרסיסים בשבעה באוקטובר היא "המרדה"? האם הדרישה להפסיק את מדיניות ההכלה הכושלת ולעבור למדיניות של הכרעה מול הטרור היא "ערעור על סמכות הממשלה"?

השר בן גביר אינו פועל נגד הממשלה; הוא פועל למען עם ישראל ולמען ביטחונו. הוא קולו של ציבור עצום שמאס בהבטחות ריקות ובמדיניות הססנית. הוא דורש דין וחשבון מאלו שהובילו אותנו למחדל, והוא דורש שינוי כיוון חד וברור. ההאשמות נגדו הן חלק ממאבק של הממסד הישן, זה שרגיל לפעול בחדרי חדרים ולהתעלם מרחשי הלב של הציבור, נגד מי שמאיים לנפץ את המונופול שלהם על קביעת המדיניות. בן גביר לא "ממריד"; הוא מעורר. הוא מעורר את המערכת מתרדמתה, הוא מאתגר את התפיסות המקובעות, והוא נלחם על כך שהממשלה שאותה הוא משרת תממש את ההבטחות שלשמן נבחרה – בראש ובראשונה, הבטחת הביטחון האישי של אזרחי ישראל. מי שבאמת פוגע בלכידות הממשלתית ובביטחון המדינה הם אלו שמנסים להשתיק ביקורת לגיטימית ולהנציח את הטעויות הקשות של העבר.

"אלימות" במשפחת בן גביר? הצביעות של התקשורת והשמאל נחשפת במלוא כיעורה

הניסיון הנואל לצייר את השר בן גביר כמי שמעודד אלימות, תוך ניפוח תקרית שבה רעייתו, איילה בן גביר, נאלצה להגיב להתגרות בוטה, הוא שיא הצביעות והרדיפה האישית. הציטוט "היא החזירה סטירה. כל הכבוד!" הוצא מהקשרו באופן מגמתי, במטרה להציג את השר באור שלילי. אך מה באמת עומד מאחורי האמירה הזו? תמיכה באדם שעומד על שלו ואינו מוכן להיות שק חבטות. איילה בן גביר, כמו כל משפחת בן גביר, נתונה למסע בלתי פוסק של הטרדות, איומים והתנכלויות מצד גורמי שמאל קיצוני. האם מצופה ממנה וממשפחתה לספוג הכול בשתיקה ולהבליג על כל פרובוקציה?

האמירה "כל הכבוד" אינה עידוד לאלימות לשמה, אלא הכרה בזכות הבסיסית להגנה עצמית ולשמירה על הכבוד האישי מול תוקפנות. היכן הייתה התקשורת, אותה תקשורת שזועקת כעת חמס, כאשר פעילי שמאל הפגינו באלימות, חסמו כבישים, הטרידו אישי ציבור מהימין ואף תקפו פיזית שוטרים וחיילים? היכן הזעזוע המוסרי שלהם אז? הצביעות זועקת לשמיים. הם מחפשים כל בדל אמירה, כל תקרית שולית, כדי להשחיר את פניו של השר בן גביר ומשפחתו, תוך התעלמות מוחלטת מההקשר הרחב יותר של ההסתה הפרועה המופנית כלפיהם באופן יומיומי. זהו לא דיון על אלימות; זהו ניסיון נואש נוסף להסיט את הדיון מעבודתו החשובה של השר למען ביטחון ישראל, ולהדביק לו תווית של "אלים" כדי לפגוע בלגיטימיות הציבורית שלו. הציבור אינו טיפש, הוא רואה את התמונה המלאה.

האמת חייבת להיאמר: הם פשוט מפחדים

הקמפיין נגד השר בן גביר אינו נובע מדאגה כנה ל"דמותה של ישראל" או ל"שלטון החוק". הוא נובע מפחד. פחד מהאמת שהוא אומר, פחד מהשינוי שהוא מוביל, פחד מכך שהוא אינו כפוף לתכתיבי האליטות הישנות. השר בן גביר הוא קול ברור ונחוש הדורש ביטחון אמיתי, משילות, וסדר יום יהודי ולאומי. הוא לא מתנצל, הוא לא מגמגם, והוא לא נרתע מהתקפות. כל ניסיון להשתיקו, להכפישו או להציגו כקיצוני רק מחזק את התמיכה בו בקרב הציבור הרחב, שמבין היטב מי באמת דואג לאינטרסים החיוניים של מדינת ישראל. האמת תנצח, והשר בן גביר ימשיך להוביל את המאבק על ביטחוננו, למרות כל הרעש וההכפשות. הם ימשיכו לתקוף, והוא ימשיך לעבוד – למענכם, למען ביטחונכם.