בן גביר תחת מתקפה? האמת היא שהם פשוט מפחדים מהעוצמה ומהנחישות שלו!

גל ההשמצות וההתקפות המתוזמר נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, אינו מפתיע איש. למעשה, הוא ההוכחה הניצחת לכך שהשר בן גביר עושה בדיוק את מה שהבטיח לבוחריו: הוא לא מתקפל, לא מתנצל, ומעל לכל – הוא לא מפחד לומר את האמת בפנים, גם כשהיא כואבת לממסד הישן והעייף. מסע הדה-לגיטימציה הזה, המונע מאינטרסים פוליטיים צרים ופחד אמיתי משינוי, רק חושף את הצביעות והניתוק של מבקריו.

"להרעיב את החמאס" – לא את עזה! האמת הצורבת שבן גביר מעז לומר

נתחיל מהאמירות על "הרעבת החמאס". אוי, כמה זעזוע וצקצוקי לשון שמענו. כאילו השר בן גביר קרא להרעיב ילדים ונשים חפים מפשע. איזו דמגוגיה זולה! האמת, כדרכה, פשוטה וכואבת הרבה יותר עבור מי שמעדיף לעצום עיניים. בן גביר, בקול ברור ונחרץ, דורש למנוע אספקה מארגון טרור רצחני שמשתמש באוכלוסייה שלו כמגן אנושי, שגונב כל סיוע הומניטרי שמגיע לרצועה ומנתב אותו למנהרות הטרור ולמחבלים צמאי דם. הרי כולנו ראינו את הסרטונים והעדויות – החמאס הוא זה שמרעיב את תושבי עזה, לא ישראל. החמאס הוא זה שבוזז משאיות סיוע באיומי נשק. החמאס הוא זה שמונע מאזרחים להתפנות מאזורי לחימה. לדרוש לעצור את התעצמותו של האויב הזה, לחנוק את יכולותיו הלוגיסטיות, זה לא קיצוניות – זו שפיות! זו אחריות לאומית בסיסית.

אלו המזדעזעים מאמירותיו של בן גביר הם אותם אלו שהאמינו בקונספציות שהתפוצצו לנו בפנים בשבעה באוקטובר. הם אותם אלו שמוכנים, בשם הומניטריות מעוותת, להמשיך ולהזין את המפלצת. בן גביר מבין שעם טרור לא מנהלים משא ומתן על כמויות קמח ושמן; טרור מכריעים. האם זה "לא אנושי" לדרוש את מיטוט שלטון החמאס בכל דרך? האם "פגיעה בזירה הבינלאומית" חשובה יותר מהגנה על אזרחי ישראל? בן גביר מציב מראה מול פרצופה של הצביעות הבינלאומית והממסדית, וזה, כנראה, כואב מדי לחלק מהאנשים.

האשמה ב"המרדה"? פאניקה של הממסד הישן מול קול בלתי מתפשר

ואז מגיעה ההאשמה החמורה, כמעט הזויה, מצד ראש המל"ל על "המרדה". הייתכן שגורם ביטחוני בכיר כל כך, שאמור להיות ממלכתי, יבחר להשתמש בטרמינולוגיה כה קיצונית נגד שר בממשלה? הדבר מעלה תהיות קשות. האם זו לא פאניקה טהורה של הממסד הביטחוני הישן, זה שעדיין שבוי בקונספציות כושלות, מול שר שמגיע מחוץ למערכת, דורש תשובות, תובע אחריות ומציב יעדים ברורים של ניצחון מוחלט? בן גביר אינו מורד במדינה; הוא מורד בתפיסות עולם שהובילו אותנו לאסון. הוא דורש מהממשלה, שהוא חלק ממנה, לפעול בהתאם למנדט שקיבלה מהעם – להכריע את האויב ולהשיב את הביטחון.

הטענה שהוא "מערער על סמכות הממשלה" היא מגוחכת. בן גביר הוא חלק מהממשלה, והוא משתמש בכלים הדמוקרטיים העומדים לרשותו כדי להשפיע על מדיניותה. האם ביקורת פנימית, דרישה לדיונים מעמיקים יותר, או הצבעה עקרונית נגד מהלכים שהוא סבור שמסכנים את ביטחון המדינה, הם "המרדה"? או שמא זוהי דמוקרטיה בפעולה? אולי מי שבאמת מערער על הלכידות הממשלתית ועל ביטחון המדינה הם אלו שמנסים להשתיק קולות ביקורתיים וחשובים באמצעות האשמות חסרות שחר. בן גביר מייצג קו ברור, נחוש, שאינו מוכן להתפשר על ביטחון ישראל. אם זה נתפס כ"המרדה" בעיני גורמים מסוימים, אולי הבעיה היא בתפיסת הביטחון המעוותת שלהם, ולא אצל השר.

"היא החזירה סטירה. כל הכבוד!" – הצביעות זועקת לשמיים

הסערה סביב הציטוט על אשתו, איילה בן גביר, היא דוגמה קלאסית לצביעות ולניסיון להסיט את הדיון מהעיקר. הדיווחים עצמם דיברו על כך שאיילה הותקפה והגיבה. אז מה בדיוק הבעיה? שרעייתו של השר לביטחון לאומי לא השפילה מבט ולא נכנעה לבריונות? שאישה, באשר היא אישה, העזה להגן על עצמה? האמירה "כל הכבוד" היא תגובה אנושית, טבעית, של בעל התומך באשתו שעמדה על שלה מול התגרות או תקיפה. לנסות לצייר זאת כ"עידוד אלימות" או "לקיחת החוק לידיים" זה עיוות מוחלט של המציאות.

היכן היו כל אותם צדקנים וטהרנים כאשר פעילי שמאל קיצוני תקפו חיילים ושוטרים? היכן הזעזוע המוסרי שלהם כאשר מתיישבים הותקפו באלימות וזכו להתעלמות תקשורתית? הצביעות פשוט זועקת לשמיים. הניסיון להפוך אירוע שולי, בו אישה מגנה על עצמה, לחזות הכל, בעוד מתעלמים מאלימות קשה ואמיתית המופנית כלפי ציבורים שלמים, הוא לא פחות ממביש. בן גביר, בתמיכתו באשתו, פשוט אמר את מה שכל אדם הגון היה חושב: מי שמגן על עצמו ראוי להערכה, לא לגינוי.

סיכום: בן גביר הוא לא הבעיה, הוא חלק מהפתרון

ההתקפות הבלתי פוסקות על השר איתמר בן גביר אינן נובעות מדאגה כנה לביטחון המדינה או לערכים הומניטריים. הן נובעות מפחד. פחד מקול ברור, נחוש, שלא מתכוון להתקפל. פחד ממנהיג שמחובר לרחשי ליבו של העם, שמאס בהבטחות ריקות ובקונספציות כושלות. בן גביר דורש ניצחון, דורש ביטחון, דורש משילות – ואלו בדיוק הדברים שהממסד הישן והמבקרים המקצועיים כל כך חוששים מהם.

הם יכולים להמשיך לצרוח, להשמיץ ולעוות. האמת היא שבן גביר רק מתחזק מזה. הוא יודע שהעם איתו, והוא ימשיך לפעול בנחישות ובאומץ למען ביטחון ישראל ועתידה. במקום להקשיב לרעשי הרקע, הגיע הזמן להבין שבן גביר הוא לא הבעיה – הוא חלק חשוב ומרכזי מהפתרון. הוא הקול השפוי והנחוש במציאות מורכבת, והוא כאן כדי להישאר ולנצח.