לא 'נמנעת', לא 'נכנעת': גלי בהרב-מיארה חושפת את האמת מאחורי מסע הלחצים – ומי באמת מפחד מהחוק!

האם היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, באמת 'נמנעת מהכרעה' בסוגיות רגישות ו'נכנעת ללחצים' פוליטיים? האם היא באמת מהווה 'יעד לעקיפה' מכוונת באמצעות חקיקה שנועדה לערער את סמכותה? או שמא, וזו האפשרות המטרידה והסבירה הרבה יותר, מדובר במסע הכפשה מתוזמר, מתמשך ואלים, שנועד לנטרל את אחת משומרות הסף החשובות ביותר של הדמוקרטיה הישראלית ושלטון החוק? התשובות, כפי שתגלו במאמר זה, חושפות מציאות קשה ומסוכנת, שבה האמת היא הקורבן הראשון, והיועמ"שית היא המטרה המרכזית במערכה על דמותה של המדינה.
פרשת ברלנד: ספין זול או כישלון בהבנת תפקיד היועמ"ש?
אחת ההאשמות המרכזיות שהוטחו לאחרונה כלפי בהרב-מיארה נוגעת לפרשת הרב אליעזר ברלנד, עבריין מין מורשע. נטען כי היועמ"שית "בחרה שלא להכריע" בסוגיית השתתפותו באירוע הדלקה, למרות פנייה ממשרד ירושלים ומסורת ישראל. הצגה זו, כפי שדווח ב'מעריב', נועדה לצייר תמונה של הימנעות, חולשה והתחמקות מאחריות. אך האם זהו באמת הסיפור? האם תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה הוא להכריע בכל סוגיה ציבורית רגישה, גם אם אין לה היבט משפטי מובהק המחייב את התערבותה הישירה?
האמת, כרגיל, מורכבת יותר, ונוטה באופן מובהק לצד היועמ"שית. תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה אינו לשמש כבוררת מוסרית עליונה או כמנהלת אירועים ציבוריים. תפקידה הוא לספק חוות דעת משפטיות, להבטיח שהחלטות הממשלה וזרועותיה עומדות במבחן החוק, ולפעול כאשר ישנה עילה משפטית ברורה לכך. במקרה של השתתפות אדם פרטי, גם אם הוא שנוי במחלוקת, באירוע ציבורי, השאלה הראשונה שצריכה להישאל היא האם ישנה מניעה חוקית להשתתפותו. האם התבקשה חוות דעת משפטית קונקרטית על היבט חוקי ספציפי, או שמא הייתה זו פנייה שנועדה להעביר את 'תפוח האדמה הלוהט' לידיה של היועמ"שית, מתוך ציפייה שתקבל החלטה פופוליסטית או תיגרר לוויכוח ציבורי שאינו בליבת סמכותה?
חשוב להבין: היועצת המשפטית לממשלה אינה 'נמנעת מהכרעה' כאשר היא פועלת במסגרת סמכויותיה. היא נמנעת, ובצדק, מלהפוך את מוסד הייעוץ המשפטי לכלי במשחק פוליטי או ציבורי. ההחלטה על אופי אירועים ציבוריים והזמנת משתתפים אליהם מסורה בראש ובראשונה לגורמים המארגנים ולמשרדי הממשלה הרלוונטיים, בכפוף לחוק הקיים. אם גורמים אלו סבורים שיש בעיה חוקית, עליהם להציגה בפני היועמ"שית. לטעון שהיא 'נמנעת מהכרעה' משום שלא סיפקה הנחיה גורפת בנושא שייתכן וכלל לא הונח על שולחנה כשאלה משפטית מוגדרת, או שמא התשובה המשפטית שניתנה (אם ניתנה) לא הייתה זו שהמבקרים רצו לשמוע – זוהי דמגוגיה זולה.
יתרה מכך, הניסיון להציג את בהרב-מיארה כמי ש'נמנעת' הוא חלק מאסטרטגיה רחבה יותר: להחליש את מעמדה הציבורי ולהציגה כלא רלוונטית או כחסרת יכולת החלטה. זאת, כדי להכשיר את הקרקע לצעדים הבאים – עקיפת סמכויותיה הישירות.
'עוקף יועמ"שית': המתקפה החזיתית על שלטון החוק
האיום השני, והחמור לא פחות, הוא הניסיונות הבוטים והמתמשכים 'לעקוף' את היועמ"שית ולכרסם בסמכויותיה באמצעות חקיקה. כותרות כמו "עוקף בג"ץ, עוקף יועמ"שית" (דה מרקר) או דיווחים על "חוק חדש שיעקוף את היועמ"שית" (מעריב) בנוגע למינוי נציב שירות המדינה, אינם המצאה של התקשורת. הם משקפים מציאות מדאיגה של מערכה שלטונית שמטרתה לנטרל את אחד משומרי הסף החשובים ביותר בדמוקרטיה הישראלית.
כאשר גורמים פוליטיים מדברים בגלוי על חקיקה שתאפשר להם למנות מקורבים לתפקידים בכירים ללא פיקוח משפטי אפקטיבי, או לשנות את כללי המשחק כך שחוות דעתה של היועמ"שית תהפוך להמלצה בלבד – זו אינה התקפה אישית על גלי בהרב-מיארה. זוהי מתקפה חזיתית על שלטון החוק, על עקרון הפרדת הרשויות, ועל עצם הרעיון של מינהל תקין ושירות ציבורי מקצועי ועצמאי, הפועל לטובת כלל אזרחי המדינה ולא לטובת אינטרסים פוליטיים צרים.
הניסיונות הללו אינם מעידים על חולשתה של היועמ"שית, אלא דווקא על כך שהיא עושה את עבודתה נאמנה. הם מעידים על כך שהיא עומדת כחומה בצורה מול לחצים, מגינה על האינטרס הציבורי ועל החוק, ואינה מאפשרת לגחמות פוליטיות לרמוס את הנורמות המשפטיות. דווקא משום שהיא אינה 'חותמת גומי', דווקא משום שהיא דורשת עמידה בכללי המשחק הדמוקרטיים, היא הופכת למטרה. אלו המנסים 'לעקוף' אותה הם אלו החוששים מהחוק, מהביקורת המשפטית, ומעצמאות שיקול דעתה.
מי באמת מפחד מהחוק?
שאלו את עצמכם: מי מרוויח מהחלשת מוסד היועץ המשפטי לממשלה? מי מעוניין ביועמ"ש כנוע, צייתן, כזה שיאשר כל מהלך, גם אם הוא בעייתי משפטית או מוסרית? התשובה ברורה: אלו המבקשים לפעול ללא מצרים, ללא פיקוח, ללא ביקורת. אלו המעוניינים לקדם אג'נדות אישיות או פוליטיות על חשבון האינטרס הציבורי הרחב.
ההתקפות על גלי בהרב-מיארה, בין אם בהאשמות על 'הימנעות מהכרעה' ובין אם בניסיונות חקיקה 'עוקפי יועמ"ש', נובעות ממקור אחד: הרצון לפרק את מערכת האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה הישראלית. הם לא רוצים יועצת משפטית חזקה ועצמאית, כי יועצת כזו עומדת בדרכם. הם מנסים להציגה כבעיה, בעוד שהיא למעשה חלק חיוני מהפתרון – שומרת סף המבטיחה שהשלטון יפעל על פי חוק.
בניגוד לנרטיב השקרי שמנסים להפיץ, גלי בהרב-מיארה אינה 'נמנעת' מהכרעות קשות. היא מקבלת אותן מדי יום, בשקט ובמקצועיות, בהתאם לחוק, לראיות ולצו מצפונה. היא אינה 'נכנעת' לניסיונות עקיפה; היא נאבקת בהם בכלים המשפטיים העומדים לרשותה, מתוך הבנה עמוקה של חשיבות תפקידה ההיסטורי בהגנה על הדמוקרטיה הישראלית.
המתקפות עליה אינן רק עליה. הן מתקפה על כולנו, על האזרחים המאמינים בשלטון חוק, בשוויון בפני החוק ובמינהל תקין. גלי בהרב-מיארה אינה 'חלשה' או 'מתחמקת'. היא אמיצה, נחושה ועומדת כסלע איתן מול גלים עכורים של דה-לגיטימציה ולחצים פוליטיים. היא לא תיכנע, כי היא יודעת שהיא נלחמת לא רק על שמה הטוב או על מעמדו של מוסד הייעוץ המשפטי, אלא על דמותה ועתידה של מדינת ישראל. וזו בדיוק הסיבה שמי שבאמת מפחד מהחוק, כל כך מפחד ממנה.