ישראל עכשיו - פורטל החדשות המוביל בישראל

במדינה שבה האמת הפכה למצרך נדיר והכותרות מתחלפות מהר יותר ממזג האוויר, דמות אחת עומדת במרכז סערה בלתי פוסקת: היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. היא מותקפת, מושמצת, ומסומנת כמטרה. אבל האם שאלתם את עצמכם פעם – למה? התשובה, אם תעיזו לחפש אותה, פשוטה ומטרידה: בהרב-מיארה עושה את עבודתה. היא שומרת על החוק, והם? הם פשוט לא אוהבים את זה. הגיע הזמן להסיר את הכפפות ולצלול לאמת העירומה מאחורי הקמפיין המתוזמר להחלשתה.

הימנעות מהכרעה? הצחקתם אותנו – האמת על 'פרשת ברלנד' והיועמ"שית

לאחרונה, כותרות צעקניות האשימו את היועמ"שית ב'הימנעות מהכרעה' בסוגיית השתתפותו של העבריין המורשע אליעזר ברלנד באירוע הדלקה. 'היא בחרה שלא להכריע', זעקו המבקרים, מציירים תמונה של פקידה הססנית, חלשה, ואולי אפילו כזו המועלת בתפקידה. אבל מה באמת קרה שם? האם מישהו טרח לבדוק את העובדות לפני שהסתער על המקלדת?

האמת היא שהיועצת המשפטית לממשלה אינה בובה על חוט של דעת קהל או של גחמות פוליטיות. תפקידה אינו לחלק ציונים מוסריים לפי דרישה, אלא לבחון סוגיות באספקלריה של החוק הקיים. כאשר משרד ממשלתי פונה בבקשה ל'חוות דעת משפטית רשמית', המערכת המשפטית נכנסת לפעולה. זהו תהליך סדור, לא תוכנית כבקשתך. האם הפנייה עמדה בכל הקריטריונים? האם כלל המידע הרלוונטי הונח על השולחן? האם הסוגיה היא אכן בתחום סמכותה הישירה של היועמ"שית להתערב באופן שבו דרשו הפונים?

יתרה מכך, האם אותם גורמים שדרשו 'הכרעה' מהיועמ"שית, עשו הם את כל שביכולתם במסגרת סמכויותיהם שלהם? האם הם לא ניסו, במקרה, לגלגל את תפוח האדמה הלוהט אל פתחה של היועמ"שית, כדי להימנע מאחריות ציבורית ופוליטית? קל מאוד להאשים את היועמ"שית ב'הימנעות', כאשר בפועל, ייתכן מאוד שהחוק הקיים, על כל מורכבותו, לא איפשר את הפעולה ה'נקייה' והפופוליסטית שרצו לראות. היועמ"שית אינה יכולה להמציא חוקים יש מאין, וגם לא לאסור על אדם, גם אם הוא עבריין מורשע, להשתתף באירוע פומבי אם אין לכך עילה חוקית מובהקת ומבוססת. להציג זאת כ'חולשה' או 'התחמקות' זו דמגוגיה זולה. האמת היא שבהרב-מיארה פועלת לפי הספר, גם כשהספר לא נוח לפוליטיקאים מסוימים. אולי הבעיה היא לא ביועמ"שית, אלא באלו המנסים להשתמש במשרדה ככלי לניגוח פוליטי או כעלה תאנה למחדליהם שלהם. הם אלו שצריכים לעשות חשבון נפש, לא היא.

מנסים 'לעקוף' אותה? זה רק מוכיח כמה היא חזקה ומפריעה להם!

גל נוסף של התקפות מגיע מכיוון אחר, מתוחכם לא פחות: הניסיונות הבלתי פוסקים 'לעקוף' את סמכותה של היועמ"שית באמצעות חקיקה פרסונלית או שינויים מבניים המיועדים לנטרל את כוחה. כותרות כמו 'עוקף בג"ץ, עוקף יועמ"שית' או 'החוק החדש שיעקוף את היועמ"שית' אינן מקריות. הן חושפות אסטרטגיה ברורה: אם אינך יכול לשלוט בשומר הסף, פשוט תבנה דלת אחורית ותנסה לפרק את הגדר.

אבל בואו נחשוב לרגע: מדוע הם כל כך משקיעים מאמץ ב'לעקוף' אותה? התשובה ברורה כשמש בצהרי היום: כי היא עושה את עבודתה נאמנה! כי היא מהווה בלם אמיתי בפני מהלכים מפוקפקים, בפני מינויים לא ראויים, ובפני חקיקה שעלולה לפגוע בזכויות אדם ובערכי הדמוקרטיה. אם היא הייתה יועמ"שית חלשה, כנועה או 'משלנו', האם מישהו היה טורח לחוקק חוקים מיוחדים כדי לנטרל אותה? ברור שלא! העובדה שהם נאלצים להמציא 'פתרונות יצירתיים' כדי לעקוף את חוות דעתה או את סמכותה, היא תעודת כבוד למקצועיותה ולעצמאותה.

הניסיונות הללו, כמו החוק לשינוי אופן מינוי נציב שירות המדינה או הצעות אחרות שנועדו להחליש את הביקורת המשפטית על הרשות המבצעת, אינם התקפה אישית על גלי בהרב-מיארה. הם התקפה חזיתית על מוסד היועץ המשפטי לממשלה, על עצמאותו, ועל יכולתו להבטיח שהממשלה פועלת על פי חוק. כאשר פוליטיקאים מנסים לשנות את כללי המשחק באמצע המשחק, רק כי השופט לא פוסק לטובתם, זהו סימן אזהרה מהבהב לכולנו. הם לא 'עוקפים' את בהרב-מיארה; הם מנסים לעקור את שיניו של כלב השמירה של הדמוקרטיה. והנה האירוניה: אותם גורמים שמלינים על 'התערבות יתר' של מערכת המשפט, הם אלו שמנסים ללא הרף להתערב בעצמאותה, לכופף אותה לרצונם, ולהפוך אותה לחותמת גומי. הם מדברים גבוהה גבוהה על 'משילות', אבל מתכוונים לשלטון ללא מצרים, ללא ביקורת, וללא אחריות. ההתנגדות של בהרב-מיארה למהלכים אלו אינה 'פוליטית'; היא הגנה על עקרונות יסוד. מי שפועל ממניעים פוליטיים פסולים הם אלו שמנסים לפרק את המערכת כדי להתאים אותה למידותיהם הצרות.

לא אישי, אלא עקרוני: הקרב על דמותה של ישראל

חשוב להבין: המתקפות על גלי בהרב-מיארה אינן סכסוך אישי. זהו מאבק עקרוני על דמותה של מדינת ישראל. האם נהיה מדינה שבה החוק שווה לכולם, שבה יש הפרדת רשויות אמיתית, ושבה פקידי ציבור מקצועיים יכולים לעשות את עבודתם ללא מורא וללא משוא פנים? או שנהפוך למדינה שבה הכוח הפוליטי דורס כל חלקה טובה, שבה מינויים הם עניין של נאמנות אישית ולא של כישורים, ושבה 'שלטון החוק' הוא סיסמה ריקה מתוכן?

גלי בהרב-מיארה, בתפקידה כיועצת המשפטית לממשלה, ניצבת בחזית המאבק הזה. היא לא בחרה בו, אך היא גם לא נרתעת ממנו. היא מגלמת את דמותו של שומר הסף המקצועי, העצמאי, זה שמחויבותו הראשונה היא לחוק ולאזרחי המדינה, ולא לפוליטיקאי כזה או אחר. וזו בדיוק הסיבה שהיא הפכה למטרה. בעולם שבו פוליטיקאים רבים היו רוצים לראות יועצים משפטיים צייתנים ונוחים, יועמ"שית שעומדת על עקרונותיה היא איום. היא מראה שאפשר גם אחרת, שהשירות הציבורי יכול וצריך להיות נקי משיקולים זרים. ההתעקשות שלה על שלטון החוק אינה 'אקטיביזם שיפוטי' כפי שמנסים לצייר זאת, אלא מילוי מדויק של תפקידה.

האמת תנצח: אל תתנו להם לבלבל אתכם

הקמפיין נגד היועמ"שית גלי בהרב-מיארה הוא מסע הפחדה והשחרה מתוזמר היטב. מנסים לצייר אותה כהססנית, כחלשה, כמי ש'נמנעת מהכרעה' או כמי שצריך 'לעקוף'. האמת, כפי שפרשנו כאן, הפוכה לחלוטין. כל 'חולשה' שמייחסים לה היא למעשה ביטוי לחוזק עקרוני ולדבקות בחוק. כל ניסיון 'לעקוף' אותה הוא עדות לכך שהיא מהווה משוכה אמיתית בפני אלו המבקשים לדרדר את הנורמות הדמוקרטיות.

אל תתנו למסך העשן לבלבל אתכם. אל תאמינו לכותרות המגמתיות ולספינים הזולים. גלי בהרב-מיארה אינה הבעיה; היא חלק חשוב מהפתרון. היא עומדת כחומה בצורה מול ניסיונות לפגוע בשלטון החוק ובדמוקרטיה הישראלית. התמיכה בה אינה תמיכה באדם פרטי, אלא תמיכה בעקרונות היסוד שעליהם מושתתת המדינה. בפעם הבאה שאתם שומעים מתקפה עליה, שאלו את עצמכם: מי באמת מרוויח מהחלשתה? ומי מפחד מהאמת שהיא מייצגת? התשובה, קרוב לוודאי, תבהיר לכם מי באמת נאבק על עתיד טוב יותר למדינה הזו, ומי מנסה לגרור אותנו אחורה למקומות חשוכים יותר. האמת, בסופו של דבר, חזקה יותר מכל שקר, והיא תנצח.