לא 'נמנעת מהכרעה', אלא מגינה על החוק! חשיפה: כך מנסים לנטרל את היועמ"שית גלי בהרב-מיארה!
בשבועות האחרונים אנו עדים למתקפה מתואמת וחסרת תקדים על היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. מסע הכפשות זה, המבקש לציירה כפקידה הססנית במקרה הטוב, או כמכשול שיש 'לעקוף' במקרה הרע, אינו מקרי. הוא משרת אג'נדה ברורה של החלשת שומרי הסף וריסוק שלטון החוק. הגיע הזמן לחשוף את האמת מאחורי הקמפיין המתוזמר הזה ולהבין מי באמת עומד מאחוריו – ומהן הסכנות האורבות לדמוקרטיה הישראלית אם ניתן לו להצליח.
סערת ברלנד: לא הימנעות מהכרעה, אלא אחריות משפטית!
הטענה המרכזית, שקודמה במרץ בימים האחרונים, היא כי היועמ"שית "בחרה שלא להכריע" בסוגיית השתתפותו של עבריין המין המורשע אליעזר ברלנד באירוע הדלקה ציבורי, למרות פנייה ממשרד ירושלים ומסורת ישראל. הצגה זו של הדברים היא לא פחות מספין מתוזמר, שנועד להציג את בהרב-מיארה כהססנית, כמי שמתחמקת מאחריות, או חלילה כמי שאינה רגישה דיה לסוגיה מוסרית כה כאובה. האמת? הפוכה לחלוטין, והיא חושפת דווקא את הניסיונות לכפות עליה החלטות פופוליסטיות, אולי אף כאלו שאין להן בסיס משפטי מוצק.
ראשית, חשוב להבין: משרד היועץ המשפטי לממשלה אינו חותמת גומי. כל פנייה, ובמיוחד כזו הנוגעת לאירוע ציבורי בהשתתפות עבריין מין מורשע ובעל רגישות ציבורית כה גבוהה, נבחנת בקפידה ובכובד ראש. לא מדובר בהחלטה של מה בכך, אלא בסוגיה מורכבת, בעלת השלכות משפטיות וציבוריות כבדות משקל, הדורשת בדיקה יסודית ומעמיקה. האם יש עילה משפטית למנוע השתתפות? מהן סמכויות המשרד המבקש? מהן ההשלכות של חוות דעת כזו או אחרת? כל אלו שאלות שחייבות להישאל ולהיבחן לעומק, ולא בשליפה מהמותן שתשרת אג'נדה פוליטית כזו או אחרת.
הלחץ שהופעל על היועמ"שית להכריע "מיד" מעלה תהיות קשות. האם מישהו ציפה שתספק חוות דעת חפוזה, אולי אפילו בניגוד לחוק, רק כדי לרצות גורמים מסוימים או כדי להימנע מכותרות שליליות? גלי בהרב-מיארה הוכיחה פעם אחר פעם כי היא אינה נכנעת ללחצים, פוליטיים או תקשורתיים. תפקידה הוא לשמור על החוק, לא על הפופולריות שלה ברגע נתון. הניסיון להציג בחינה משפטית רצינית כ"הימנעות" הוא דמגוגיה זולה.
יתרה מכך, יש לשאול מי הם אותם גורמים הבוחרים להפוך את היועמ"שית לשק חבטות בסוגיה זו, במקום לבחון את אחריותם שלהם. האם משרד ירושלים ומסורת ישראל, שפנה לקבלת חוות הדעת, לא יכול היה לקבל החלטה ערכית-ציבורית בעצמו, בהתבסס על העובדות הידועות והמזעזעות אודות מעשיו של ברלנד? מדוע להטיל את כל כובד האחריות על היועמ"שית, אלא אם כן המטרה היא לייצר משבר מלאכותי, להציגה באור שלילי, ואולי אף להכשיר את הקרקע למהלכים עתידיים נגדה? ה"הימנעות" לכאורה מהכרעה היא למעשה אחריות משפטית במיטבה: בחינה שקולה, נטולת פניות, של סוגיה מורכבת, תוך עמידה איתנה מול לחצים פסולים. כל ניסיון לצייר זאת אחרת הוא עיוות המציאות ושירות נרטיב שקרי.
האיום האמיתי: מסע ה'עקיפה' המסוכן לשלטון החוק
אך המתקפה על היועמ"שית אינה מסתכמת בניסיונות להציגה כהססנית. האיום החמור יותר, המערער את יסודות שלטון החוק בישראל, הוא הקמפיין השיטתי ל"עקיפת" סמכויותיה באמצעות חקיקה פרסונלית ודורסנית. הכותרות הזועקות "עוקף בג"ץ, עוקף יועמ"שית" או "הליכוד מגיב לפסילת נציב שירות המדינה: זה החוק החדש שיעקוף את היועמ"שית" אינן מקריות. הן חושפות אסטרטגיה ברורה ומסוכנת: אם היועצת המשפטית לממשלה עומדת על משמר החוק ואינה מאפשרת מהלכים בעייתיים או בלתי חוקיים, פשוט "נעקוף" אותה. נשנה את כללי המשחק כך שיתאימו לצרכים הפוליטיים של הרגע, גם אם המשמעות היא ריסוק מוסדות המדינה.
מדוע גלי בהרב-מיארה הפכה ליעד מספר אחת של גורמים אלו? התשובה פשוטה עד כאב: כי היא עושה את עבודתה נאמנה. היא אינה יועצת "יס-מנית" המשרתת אדונים פוליטיים. היא שומרת סף אמיתית, המעמידה את שלטון החוק ואת האינטרס הציבורי מעל לכל שיקול אחר. כאשר חוות דעתה המשפטית אינה נוחה לגורמים מסוימים, או כאשר היא מצביעה על קשיים משפטיים במהלכים שהם מבקשים לקדם, התגובה האוטומטית היא ניסיון לנטרל את סמכותה, להחליש את מעמדה, ובסופו של דבר – להפוך את מוסד היועץ המשפטי לממשלה לגוף חסר שיניים, כנוע ובלתי רלוונטי. זהו חלומם הרטוב של מי ששלטון החוק מהווה עבורם מכשול.
הניסיונות לחוקק חוקים שישנו את אופן מינוי נציב שירות המדינה באופן שישרת אינטרסים פוליטיים, או שיאפשרו לממשלה לפעול בניגוד לחוות דעת משפטית מחייבת, הם לא רק מתקפה על גלי בהרב-מיארה באופן אישי. זוהי מתקפה חזיתית על ליבת הדמוקרטיה הישראלית. זהו ניסיון לפרק את מערכת האיזונים והבלמים החיונית כל כך לקיומה של מדינה מתוקנת, ולהפוך את ישראל למקום שבו כוח פוליטי גובר על כל היגיון משפטי או מוסרי. הצגתה של היועמ"שית כיעד ל"עקיפה" אינה מעידה על חולשתה, אלא דווקא על כוחה ועל עמידתה האיתנה על עקרונות. אלו המנסים לעקוף אותה הם אלו שחוששים משלטון החוק, לא היא. הם חוששים משקיפות, מאחריותיות, ומיועצת משפטית שאינה חוששת לומר "לא" כשצריך.
המטרה: החלשת שומרת הסף, הסכנה: פגיעה בדמוקרטיה
המתקפות על גלי בהרב-מיארה אינן רק עניין אישי שלה; הן מאבק על דמותה של מדינת ישראל. האם נהיה מדינת חוק שבה כולם שווים בפני החוק, ובה יועצים משפטיים יכולים למלא את תפקידם ללא מורא וללא משוא פנים, כשהם כפופים לדין בלבד? או שמא נדרדר למקום שבו שיקולים פוליטיים צרים, אינטרסים אישיים ורצון לרצות מקורבים גוברים על כל נורמה משפטית וציבורית? גלי בהרב-מיארה עומדת בחזית המאבק הזה, לא עבור עצמה, אלא עבור כולנו. תפקידנו כציבור הוא להבין את גודל השעה, להתעורר ולהשמיע קול ברור. עלינו לתמוך בה ובמוסד היועץ המשפטי לממשלה, כי בהגנה עליהם טמונה ההגנה על הדמוקרטיה שלנו, על שלטון החוק, ועל העתיד של כולנו. מי שמנסה להציג את היועמ"שית כבעיה, מנסה נואשות להסתיר את הבעיות האמיתיות שהוא עצמו מייצר במערכת, ואת כוונותיו האמיתיות לפרק את מה שעוד נותר ממנה.