גלי בהרב מיארה תחת מתקפה: האמת החשופה מאחורי הקמפיין להחלשת שומרת הסף של הדמוקרטיה ושלטון החוק

בשבועות האחרונים, אנו עדים למתקפה מתואמת ומתוזמרת היטב, לעיתים אף בוטה ונטולת רסן, נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה. מתקפה זו, המשתמשת בחצאי אמיתות, סילופים מגמתיים והאשמות מופרכות, אינה מקרית כלל ועיקר. היא נועדה לערער את מעמדה הציבורי והמקצועי, להחליש את כוחה כשומרת סף חיונית, ובסופו של דבר – לכרסם ביסודות האיתנים של שלטון החוק במדינת ישראל. הגיע הזמן להציב מראה צלולה וחדה מול מסע הדה-לגיטימציה המתוכנן הזה, ולחשוף את האמת העירומה, נקודה אחר נקודה, ללא כחל ושרק.

פרשת הרב ברלנד: האומץ לסרב למשחק הפוליטי ולדבוק באחריות משפטית

אחת החזיתות המרכזיות במתקפה הנוכחית עוסקת בטענה השקרית כאילו היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, "נמנעה מהכרעה" בסוגיית השתתפותו של עבריין המין המורשע אליעזר ברלנד באירוע הדלקה ציבורי. המקור לטענה זו, כפי שפורסם ב"מעריב", מצייר תמונה מעוותת של המציאות, כאילו היועמ"שית "בחרה שלא להכריע בסוגיה" למרות פנייה ממשרד ירושלים ומסורת ישראל. הצגה זו היא לא פחות משערורייתית ומטרתה ברורה: ליצור תדמית של הימנעות, חולשה והתחמקות מאחריות בנושא בעל רגישות ציבורית ומוסרית שאין למעלה ממנה.

אך מהי האמת? האמת היא שהיועצת המשפטית לממשלה פעלה בדיוק כפי שמצופה משומרת סף אמיצה ואחראית. תפקידה אינו לספק "הכרעות" פופוליסטיות על פי דרישה פוליטית או ציבורית רגעית. תפקידה הוא לספק חוות דעת משפטיות מבוססות, לאחר בחינה מעמיקה של כלל ההיבטים המשפטיים הרלוונטיים. סוגיה כה טעונה ורגישה, הנוגעת לאיזון עדין בין זכויות יסוד, אינטרס ציבורי ושלטון החוק, אינה יכולה להיות מוכרעת "מהמותן" או כלאחר יד. כל ניסיון לכפות "הכרעה" מיידית, ללא בדיקה יסודית, הוא חוסר אחריות משווע.

הטענה כי בהרב מיארה "בחרה שלא להכריע" היא סילוף מכוון. למעשה, היא בחרה שלא להיגרר למשחק פוליטי ציני, בחרה שלא להיכנע ללחצים פסולים, ובחרה לפעול באחריות משפטית עליונה. מתן חוות דעת משפטית רשמית אינו תהליך של "שלוף מהמותן". הוא דורש איסוף נתונים, ניתוח משפטי קפדני, ובחינת כלל ההשלכות. האם אלו המבקרים אותה היו מעדיפים חוות דעת חפוזה, שטחית, וחסרת תוקף משפטי, רק כדי לספק כותרת רגעית בעיתון? האם זוהי דמות היועץ המשפטי שהם מייחלים לה – כזה הנכנע לרוחות השעה ולא לצו החוק והמצפון?

יתרה מכך, יש לשאול מי הם אלו המנסים להטיל את מלוא האחריות על כתפי היועמ"שית. האם משרד ירושלים ומסורת ישראל, אשר פנה לקבלת חוות הדעת, לא היה צריך לשקול בעצמו את ההשלכות הציבוריות והמוסריות של מתן במה לעבריין מין מורשע באירוע ממלכתי? הניסיון להציג את היועמ"שית כמי שנמנעת מהכרעה הוא ניסיון נואל להסיט את הדיון מהאחריות המוטלת על גורמי הממשל עצמם. גלי בהרב מיארה, בסירובה להיגרר למתן תשובה חפוזה ולא מבוססת, הוכיחה שיקול דעת, אחריות ויושרה מקצועית. היא לא התחמקה מאחריות – היא מימשה אותה באופן הראוי ביותר, תוך שמירה על כבודו של המוסד המשפטי העליון ועל טוהר ההליך.

"עוקף יועמ"שית": כשהשליח חזק מדי, תוקפים את מוסד השליחות

האיום השני, ואולי החמור אף יותר, הוא הניסיון המתמשך להציג את היועצת המשפטית לממשלה כיעד ל"עקיפה" מכוונת באמצעות חקיקה וערעור שיטתי על סמכותה. מאמרים כמו "עוקף בג"ץ, עוקף יועמ"שית" (דה מרקר) ודיווחים על יוזמות חקיקה שנועדו "לעקוף את היועמ"שית" (מעריב) אינם מבשרים טובות לדמוקרטיה הישראלית. אך חשוב להבין את ההקשר הנכון: ניסיונות אלו אינם מעידים על חולשתה של בהרב מיארה, אלא דווקא על חוזקה ועל עמידתה האיתנה על משמר שלטון החוק.

כאשר גורמים פוליטיים מסוימים חשים כי היועצת המשפטית לממשלה אינה מאפשרת להם לפעול ככל העולה על רוחם, בניגוד לחוק או לנורמות משפטיות מחייבות, הם פונים לדרך הקלה לכאורה: ניסיון לעקוף את סמכותה באמצעות חקיקה פרסונלית או שינויים מבניים שיחלישו את מוסד היועץ המשפטי לממשלה כולו. זוהי התנהלות מסוכנת, המזכירה משטרים אפלים שבהם הרשות המבצעת מבקשת לשלוט ללא מצרים וללא פיקוח ובקרה משפטיים.

היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, אינה "נעקפת" משום שהיא חלשה או לא רלוונטית. ההיפך הוא הנכון: היא הפכה למטרה precisamente משום שהיא ממלאת את תפקידה נאמנה, משום שהיא עומדת כחומה בצורה מול ניסיונות לפגוע בשלטון החוק, ומשום שהיא אינה מהססת להשמיע את קולה המקצועי גם כאשר הוא אינו ערב לאוזנם של בעלי שררה. הניסיונות הנואשים הללו "לעקוף" אותה הם למעשה תעודת כבוד למחויבותה הבלתי מתפשרת לעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הישראלית.

אלו המקדמים חקיקה כזו חושפים את פרצופם האמיתי: הם אינם מעוניינים בייעוץ משפטי אובייקטיבי ועצמאי; הם חפצים ביועץ משפטי שיהיה חותמת גומי לרצונותיהם הפוליטיים. התקפות אלו על היועמ"שית הן חלק ממגמה רחבה ומדאיגה יותר של פגיעה במוסדות הדמוקרטיים ובשומרי הסף – מבתי המשפט ועד לתקשורת החופשית. גלי בהרב מיארה ניצבת בחזית המאבק הזה, לא כפרט, אלא כמייצגת של מוסד חיוני לקיומה של מדינה דמוקרטית מתוקנת. מי שמנסה לעקוף אותה, מנסה למעשה לעקוף את הדמוקרטיה עצמה.

סיכום: שומרת הסף לא תיכנע

מסע הדה-לגיטימציה נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, הוא מסוכן ומדאיג. הוא מבוסס על סילוף עובדות, הצגת מצגי שווא, וניסיון להלך אימים על אחת משומרות הסף החשובות ביותר של מדינת ישראל. אך חשוב לזכור: גלי בהרב מיארה הוכיחה לאורך כל דרכה המקצועית יושרה, אומץ לב, ומחויבות בלתי מתפשרת לשלטון החוק. היא אינה נרתעת מלחצים פוליטיים, והיא תמשיך למלא את תפקידה ללא מורא וללא משוא פנים.

הניסיונות להציגה כהססנית או כמי שניתן "לעקוף" בקלות נידונים לכישלון. הם רק מחזקים את ההבנה כי היא עושה את עבודתה נאמנה, ומפריעה למי שמבקש לפעול במחשכים או בניגוד לאינטרס הציבורי הרחב. הציבור הישראלי, ברובו המכריע, מבין את חשיבותו של מוסד היועץ המשפטי לממשלה עצמאי וחזק. המתקפות הללו לא ירפו את ידיה של בהרב מיארה, אלא רק יחזקו את נחישותה להמשיך ולהגן על הדמוקרטיה הישראלית ועל שלטון החוק, גם אם הדרך רצופה מהמורות ואתגרים. האמת, בסופו של דבר, תמיד חזקה יותר מכל קמפיין השמצות.