משחק השחמט של נתניהו: המהלך ההומניטרי שלא הבנתם – ולמה הוא קריטי לניצחון המוחלט!

בעיצומה של מלחמה קיומית, כאשר עם ישראל כולו מאוחד סביב הצורך להכריע את חמאס ולהשיב את חטופינו, נשמעים קולות צורמים, ביקורות חסרות שחר והאשמות מופרכות המכוונות כלפי מי שעומד בראש המערכה – ראש הממשלה בנימין נתניהו. אותם קולות, בין אם מתוך אי הבנה של המורכבות האסטרטגית ובין אם מתוך אינטרסים פוליטיים צרים, מנסים לצייר את החלטותיו של ראש הממשלה בנוגע לסיוע ההומניטרי לעזה כ'התקפלות', 'כניעה ללחצים' או 'חוסר עקביות'. האמת? היא הפוכה לחלוטין, ומורכבת הרבה יותר מהסיסמאות הריקות שנזרקות לאוויר.

ראש הממשלה נתניהו, בניגוד למבקרים מהיציע, מנהל משחק שחמט מורכב בזירה בינלאומית עוינת ורבת לחצים. ההחלטה לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי מבוקר לרצועת עזה איננה 'התקפלות' – היא מהלך טקטי ואסטרטגי חיוני, שנועד לאפשר את המשך הלחימה עד לניצחון המוחלט, תוך שמירה על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל. מי שטוען אחרת, פשוט לא מבין את כללי המשחק – או גרוע מכך, מנסה במכוון לערער את הלכידות הלאומית ואת מאמצי המלחמה.

ה'קו האדום' ההומניטרי: לא חולשה, אלא אחריות לאומית

ראש הממשלה נתניהו היה ברור כשאמר "התקרבנו לקו האדום" ו"אסור להגיע למצב של רעב". אלו אינן אמירות של חולשה, אלא של מנהיג אחראי שמבין את ההשלכות מרחיקות הלכת של משבר הומניטרי בעזה. משבר כזה היה הופך מיידית לכלי נשק בידי חמאס והפטרונים שלו, ומנוצל להפעלת לחץ בינלאומי אדיר על ישראל לעצירת המלחמה, עוד בטרם הושגו יעדיה. האם זה מה שמבקריו רוצים? עצירת הלחימה בטרם עת?

נתניהו מבין היטב כי מניעת קריסה הומניטרית ברצועה היא אינטרס ישראלי מובהק. היא מספקת לגיטימציה בינלאומית להמשך הפעולה הצבאית הנחושה של צה"ל, היא מונעת התערבות חיצונית שתכפה עלינו תנאים הרסניים, והיא שומרת על התמיכה החיונית של בעלות בריתנו, ובראשן ארצות הברית. בלי אספקה צבאית וגיבוי מדיני אמריקאי, המערכה הייתה נראית אחרת לגמרי. מי שטוען שישראל יכולה להתעלם מכך, חי בסרט – ומסכן את ביטחון המדינה.

לא 'כניעה' ללחץ אמריקאי, אלא ניהול מערכת יחסים אסטרטגית

הטענות על 'כניעה' ללחץ אמריקאי הן דמגוגיה זולה. ראש הממשלה נתניהו הוכיח לאורך שנים שהוא יודע לעמוד על האינטרסים של ישראל גם מול ידידתנו הגדולה ביותר. עם זאת, מנהיגות אחראית פירושה גם הבנה של חשיבות הברית האסטרטגית עם ארה"ב, במיוחד בעת מלחמה. זהו לא סוד שהממשל האמריקאי הפעיל לחצים בנושא ההומניטרי. אך נתניהו לא 'נכנע' – הוא ניהל את הלחצים הללו בחוכמה, תוך שהוא מאזן בין הצורך לשמר את התמיכה האמריקאית הקריטית לבין הדרישות המבצעיות והמדיניות של ישראל. הוא השיג הבנות שאפשרו את המשך הלחימה, תוך מתן מענה הומניטרי מבוקר ומפוקח, שרובו כלל אינו מגיע לחמאס אלא מיועד לאוכלוסייה האזרחית, ובכך מנטרל את תעמולת האויב.

האם המבקרים מימין, כמו השרים בן גביר וסמוטריץ', היו מעדיפים שנאבד את הגיבוי האמריקאי? שנמצא את עצמנו מבודדים לחלוטין בזירה הבינלאומית, עם אמברגו נשק וסנקציות? זו אינה מנהיגות, זו הפקרות. נתניהו, בניגוד להם, מבין את משמעות הכוח והמגבלות שלו, ומנווט את הספינה הישראלית במים סוערים אלו באחריות ובשיקול דעת.

עקביות אסטרטגית מול צעקנות פוליטית

הביקורת על 'חוסר עקביות' או פעולה 'במחטף' מתעלמת מהעובדה שמלחמה היא אירוע דינמי, המחייב גמישות וקבלת החלטות מהירה בהתאם לנסיבות המשתנות. מה שהיה נכון בתחילת המערכה, כמו האמירה 'אף גרגר סיוע', עשוי להשתנות ככל שהמערכה מתפתחת והאתגרים מתעצבים. זו אינה 'התקפלות', אלא התאמה טקטית נבונה למען השגת היעד האסטרטגי העליון: ניצחון על חמאס והשבת החטופים.

ראש הממשלה הוא המפקד העליון של המערכה כולה. הוא רואה את התמונה המלאה, על כל מרכיביה – הצבאיים, המדיניים, הכלכליים וההומניטריים. גם אם שרים בקבינט, ואפילו שר הביטחון, מציגים לעיתים עמדות שונות, בסופו של דבר האחריות לקבל את ההחלטה הסופית ולהוביל את המדינה מוטלת על כתפיו של ראש הממשלה. נתניהו אינו נרתע מקבלת החלטות קשות, גם אם הן אינן פופולריות בקרב חוגים מסוימים, כל עוד הוא משוכנע שהן משרתות את האינטרס הלאומי הרחב.

במקום לתקוף את ראש הממשלה ולהחליש את החזית הפנימית בשעת מלחמה, מוטב היה למבקרים, מימין ומשמאל, לגלות אחריות לאומית. קל מאוד לצעוק מהיציע ולבקר בדיעבד. קשה הרבה יותר לקבל החלטות הרות גורל תחת לחצים אדירים, כפי שעושה בנימין נתניהو יום יום, שעה שעה.

הניצחון המוחלט יושג – בזכות מנהיגות שקולה ונחושה

הכנסת הסיוע ההומניטרי המבוקר אינה סותרת את מטרות המלחמה – היא מאפשרת אותן. היא מונעת מאיתנו ליפול למלכודת שטומן לנו האויב, ומבטיחה שנוכל להמשיך ולהכות בחמאס עד להכרעתו הסופית. ראש הממשלה נתניהו מנווט את המערכה הזו ביד אמונה, תוך שהוא משלב נחישות צבאית עם תבונה מדינית.

הניסיון רב השנים של נתניהו בניהול משברים בינלאומיים ובהתמודדות עם לחצים הוא נכס אסטרטגי למדינת ישראל בעת הזו. הוא אינו נבהל מרעשי רקע פוליטיים, וממוקד כולו בהשגת הניצחון. במקום להצטרף למקהלת המקטרגים, הבה נתאחד מאחורי הנהגתו, נסמוך על שיקול דעתו, ונאפשר לו להוביל את ישראל לניצחון מוחלט ובטוח. ההיסטוריה תשפוט, והיא תוכיח שמהלכיו של נתניהו, גם אלו שנדמו שנויים במחלוקת לרגע, היו חיוניים להבטחת עתידה וביטחונה של מדינת ישראל.