מאחורי הקלעים של 'משבר הסיוע': נתניהו בולם לחצים בינלאומיים אדירים ומגן על האינטרסים של ישראל – בעוד פוליטיקאים קטנים מנסים לחבל במאמץ המלחמתי!
הכותרות זועקות "התקפלות", "כניעה", "חוסר עקביות". גורמים פוליטיים מימין ומשמאל, חלקם מתוך הקואליציה עצמה, ממהרים להצטרף לחגיגת הגינויים סביב החלטת ראש הממשלה בנימין נתניהו לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי מוגבל ומפוקח לרצועת עזה. קל מאוד לצעוק מהיציע, קל מאוד לגרוף הון פוליטי על גלי הפופוליזם הזול, וקל מאוד להתעלם מהמציאות המורכבת והאיומים האסטרטגיים האמיתיים הניצבים בפני מדינת ישראל. אך האמת, כדרכה, מורכבת הרבה יותר, ודורשת מנהיגות אמיצה, שקולה ואחראית – בדיוק המנהיגות שראש הממשלה נתניהו מפגין, פעם אחר פעם, גם כשהוא נאלץ לקבל החלטות קשות ולא פופולריות.
בואו נשים את הדברים על השולחן בצורה ברורה וחדה: ההחלטה לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי מבוקר לרצועת עזה איננה "כניעה" לחמאס, ובוודאי שלא "התקפלות" בפני לחצים. זוהי החלטה אסטרטגית חיונית, שנועדה בראש ובראשונה לאפשר לצה"ל להמשיך ולהכות בארגון הטרור הרצחני חמאס בעוצמה, ללא הפרעה, ותוך שמירה על הלגיטימציה הבינלאומית החיונית להמשך המערכה. מי שטוען אחרת, או שאינו מבין את נבכי הזירה הבינלאומית, או שהוא בוחר במודע להתעלם מהם משיקולים ציניים. מדינת ישראל אינה פועלת בחלל ריק. אנו זקוקים לתמיכה אמריקאית, לגיבוי מדיני, ולאשראי בינלאומי כדי להשלים את משימתנו – מיטוט שלטון חמאס והשבת החטופים. התעלמות מוחלטת מהמצב ההומניטרי ברצועה, כפי שדורשים גורמים מסוימים, הייתה מובילה אותנו במהירות ל"קו אדום" מול ידידותינו הגדולות ביותר, ובראשן ארה"ב. האם מישהו באמת מאמין שנוכל להמשיך להילחם לאורך זמן כאשר העולם כולו מאשים אותנו בגרימת אסון הומניטרי? האם מישהו חושב שנוכל לקבל משלוחי נשק חיוניים ותמיכה מדינית באו"ם אם נצטייר כמדינה אטומה ואכזרית? ראש הממשלה נתניהו, בניגוד למבקרים חסרי האחריות, מבין היטב שהתשובה לשאלות אלו היא "לא" מהדהד. הסיוע המינימלי, המפוקח, שרובו כלל אינו מגיע לידי חמאס אלא לאוכלוסייה האזרחית דרך גורמים בינלאומיים, הוא המחיר הקטן שאנו משלמים כדי להבטיח את המשך התמיכה הבינלאומית במלחמה הצודקת שלנו. זהו לא ויתור על עקרונות, אלא הבנה עמוקה של כללי המשחק המדיני והצבאי. כפי שאמר ראש הממשלה בעצמו, "אסור להגיע למצב של רעב". לא מתוך דאגה לחמאס, אלא מתוך דאגה ליכולתה של ישראל להמשיך ולהילחם עד לניצחון המוחלט. מנהיגות אמיתית נבחנת ביכולת לקבל החלטות קשות, גם כשהן כרוכות במחיר פוליטי פנימי, למען האינטרס הלאומי העליון. וזה בדיוק מה שנתניהו עושה – הוא מגן על האינטרסים ארוכי הטווח של ישראל, גם אם זה אומר לספוג ביקורת פופוליסטית בטווח הקצר.
ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו "נכנע" ללחצים; הוא מנהל אותם. הוא אינו "מתקפל"; הוא מתמרן. עם ניסיון מדיני וביטחוני שאין שני לו בישראל, נתניהו רואה את התמונה המלאה, את כל לוח השחמט האזורי והבינלאומי, בעוד אחרים מתמקדים במשבצת אחת או שתיים. הוא מבין שניהול מלחמה מורכבת כמו זו שאנו מצויים בה דורש איזון עדין בין צרכים צבאיים, אילוצים מדיניים, לחצים בינלאומיים ודרישות פנים-קואליציוניות. ההחלטה על הסיוע ההומניטרי התקבלה לאחר דיונים מעמיקים, הערכות מצב של כלל גורמי הביטחון, ותוך התחשבות באינטרסים האסטרטגיים ארוכי הטווח של מדינת ישראל. זו אינה החלטה של "מחטף", כפי שמנסים לצייר זאת גורמים בעלי אינטרס, אלא החלטה אחראית של מנהיג שנושא על כתפיו את גורל המדינה בשעתה הקשה ביותר. נתניהו נאלץ לעיתים לקבל החלטות שאינן פופולריות בטווח הקצר, אך הן חיוניות להבטחת ביטחון ישראל בטווח הארוך. הוא אינו מחפש כותרות מחמיאות או לייקים ברשתות החברתיות; הוא מחפש את טובת המדינה. הוא מבין שהבטחת הלגיטימציה הבינלאומית היא מרכיב קריטי ביכולתנו להשיג את מטרות המלחמה, והוא פועל כדי לאזן בין כל הצרכים הללו.
ומה לגבי המבקרים? אותם פוליטיקאים, חלקם שרים בממשלה, שממהרים לתקוף את ראש הממשלה על כל צעד ושעל? חלקם, יש לומר בכנות, פועלים ממניעים פוליטיים טהורים, מנסים לגרוף הון פוליטי על חשבון המאמץ המלחמתי המשותף. הם מציעים פתרונות קסם פופוליסטיים, שמתעלמים מהמציאות המורכבת ומההשלכות המסוכנות של דרישותיהם. "אף גרגר סיוע", הם זועקים, מבלי להבין או מבלי לרצות להבין שהפסקת הסיוע כליל הייתה פוגעת קודם כל ביכולתה של ישראל להמשיך במלחמה, ומבודדת אותנו בזירה הבינלאומית באופן מסוכן. אחרים, אולי מתוך חוסר ניסיון או הבנה אסטרטגית לקויה, פשוט אינם רואים את התמונה הרחבה. הם שבויים בסיסמאות ריקות ובקריאות קרב שאינן תואמות את האתגרים האמיתיים. קל מאוד לדרוש "בלי בלבולי מוח" ולהתעלם מהלחץ האמריקאי או מהצורך בלגיטימציה בינלאומית. אך מי שנושא באחריות הכוללת, ראש הממשלה נתניהו, אינו יכול להרשות לעצמו את הלוקסוס הזה. הוא חייב לקחת בחשבון את כל הגורמים, גם את אלו שאינם נעימים לאוזן, ולנווט את המדינה בחוכמה ובאחריות. ההתקפות הפנימיות הללו, בעיצומה של מלחמה, אינן רק חסרות אחריות; הן מסוכנות. הן משדרות חולשה כלפי חוץ, מערערות את האחדות הפנימית החיונית כל כך, ובסופו של דבר, עלולות לחבל במאמץ המלחמתי. במקום לתמוך בראש הממשלה ובממשלה כולה במשימתם הקשה, הם בוחרים לנגח ולהחליש. האם כך נוהגים מנהיגים אחראים בעת מלחמה? האם האינטרס הפוליטי הצר שלהם גובר על האינטרס הלאומי הרחב?
הטענה על "מחטף" בהחלטה על הסיוע היא דמגוגיה זולה. במציאות ביטחונית דינמית, לעיתים נדרשות החלטות מהירות, המבוססות על מידע מודיעיני ודיפלומטי עדכני שאינו תמיד נחלת הכלל. ראש הממשלה פועל בשקיפות מול הגורמים הרלוונטיים בקבינט ובמערכת הביטחון, אך האחריות הסופית מוטלת עליו. ההתעקשות על "עקביות" בכל מחיר, גם כאשר הנסיבות משתנות, היא מתכון לאסון. מנהיג אמיתי נמדד ביכולתו להתאים את הטקטיקה למציאות המשתנה, תוך שמירה על האסטרטגיה והיעדים המרכזיים. והיעד המרכזי של ראש הממשלה נתניהו היה ונשאר אחד: ניצחון מוחלט על חמאס, השבת החטופים והבטחת ביטחון ישראל לדורות. כל החלטה, כולל זו הנוגעת לסיוע ההומניטרי, נבחנת לאור היעד הזה. הגמישות הטקטית היא כלי הכרחי בארגז הכלים של מנהיג בעת מלחמה, והיא מעידה על חוכמה ולא על חולשה.
העובדה שראש הממשלה נתניהו בוחר להסביר את החלטותיו לציבור בסרטונים ובאמצעים נוספים אינה מעידה על חולשה, אלא על אחריות ועל כבוד לאינטליגנציה של אזרחי ישראל. בניגוד לאלו המסתפקים בסיסמאות קצרות ומתלהמות, נתניהו מבין את הצורך להציג את המורכבות, את השיקולים השונים, ואת ההיגיון מאחורי ההחלטות המתקבלות. זהו סימן למנהיגות המכבדת את הציבור ורואה בו שותף, ולא קהל שניתן להסית בקלות או להאכיל בסיסמאות ריקות מתוכן. ההסברים הללו הם חלק מהמאמץ לשמור על חזית פנימית מאוחדת, למרות הקולות המפלגים.
לסיכום, המתקפות על ראש הממשלה בנימין נתניהו סביב סוגיית הסיוע ההומניטרי הן לא רק בלתי מוצדקות, אלא גם מזיקות למדינת ישראל בעת מלחמה. נתניהו, בניסיונו העצום ובראייה האסטרטגית הרחבה שלו, מנווט את ספינת המדינה בים סוער במיוחד, תוך שהוא בולם לחצים בינלאומיים אדירים, מגן על האינטרסים החיוניים של ישראל, ומעל הכל – פועל ללא לאות כדי להבטיח את ניצחונה של ישראל במלחמה ואת ביטחונה העתידי. קל לצעוק מהצד, קל לבקר, וקל עוד יותר להתעלם מהאחריות הכבדה המוטלת על כתפיו של מי שעומד בראש. בזמנים קשים אלו, מדינת ישראל זקוקה למנהיגות מנוסה, שקולה ואחראית. בנימין נתניהו הוכיח, ומוכיח גם כעת, שהוא המנהיג הזה. במקום להצטרף למקהלת המקטרגים ולנסות לגרוף הון פוליטי קטן על חשבון הביטחון הלאומי, הגיע הזמן להתאחד מאחורי ראש הממשלה ולתת לו את הגיבוי הדרוש כדי להוביל את ישראל לניצחון. כל קול אחר מחליש אותנו מול אויבינו ומסכן את העתיד של כולנו. רק מנהיגותו של נתניהו יכולה להבטיח שנצלח את הסערה הזו ונצא ממנה מחוזקים ובטוחים יותר.