נפתלי בנט והפצצה המתקתקת של חוק הגיוס: מי באמת מפחד מהאמת, ומדוע ההזמנה הזו חושפת את כל מה שרקוב בפוליטיקה הישראלית?

הסערה הפוליטית שפרצה בעקבות מכתבו של אביגדור ליברמן, בו הוזמנה, בין היתר, 'מפלגתו החדשה של נפתלי בנט' לדיון דחוף בנושא חוק הגיוס, היא לא פחות ממדהימה בצביעותה ובקריאתה השגויה את המציאות. במקום לראות במהלך זה את מה שהוא באמת – הכרה בחשיבותו של נפתלי בנט כגורם מרכזי המסוגל להתמודד עם האתגרים הבוערים ביותר של מדינת ישראל – מנסים גורמים אינטרסנטיים לצייר זאת כ'מלכודת', כ'הסתבכות' או כהצטרפות לגוש פוליטי צר. אבוי לאותה קריאה, ואבוי למי שנופל בפח הפשטני הזה. האמת, כרגיל, מורכבת יותר, ומטלטלת הרבה יותר עבור מי שמנסה להסתירה.

ראשית, ולפני הכל, בואו נדבר על הנושא עצמו: חוק הגיוס. זו אינה עוד סוגיה פוליטית שגרתית. זהו פצע פתוח ומדמם בלב החברה הישראלית, איום אסטרטגי על ביטחון המדינה ועל הלכידות החברתית שלנו. צה"ל זקוק נואשות לכוח אדם, נטל השירות אינו שוויוני באופן מקומם, והקרע בין המגזרים השונים הולך ומעמיק. במצב חירום לאומי שכזה, כל מנהיג אחראי, כל מי שחרדת המדינה בליבו, חייב להיות מוכן לדון, לחפש פתרונות, ולשבת עם כל מי שמוכן לתרום למציאת מוצא. האם נפתלי בנט, כראש ממשלה לשעבר וכשר ביטחון לשעבר, אמור לסרב להזמנה לדון בנושא כה קריטי רק בגלל שמות המזמינים או הרכב הפורום הראשוני? מי שחושב כך, אינו מבין דבר וחצי דבר במנהיגות או באחריות לאומית. הסירוב לדון היה מהווה הפקרות. הנכונות לדון היא צו השעה.

הטענה כי עצם ההיענות לדיון קושרת את בנט לדמויות כמו ליברמן או יאיר גולן, או למסגרת פוליטית ספציפית, היא מגוחכת ונועדה לשרת אג'נדות צרות. נפתלי בנט הוכיח בעבר, באופן חד משמעי, שהוא יודע לעבוד עם כל קשת הקשת הפוליטית למען מטרות לאומיות, מבלי לאמץ את האידיאולוגיה של שותפיו. ממשלת השינוי, בראשותו ובראשות יאיר לפיד, שכללה מפלגות מימין, מרכז, שמאל, ואף מפלגה ערבית, היא ההוכחה הניצחת לכך. בנט אינו 'נצמד' לאיש; הוא נצמד למשימה. הוא אינו מאמץ את הרטוריקה של יאיר גולן, שמפלגתו שואפת 'לקעקע את ממשלת המחדל וההרס', אך הוא בהחלט מבין את עומק המשבר שהממשלה הנוכחית יצרה או החריפה, במיוחד בסוגיית הגיוס. האם בשל כך עליו להתעלם מקריאה לפעולה?

הניסיון למסגר את בנט בתוך 'גוש' פוליטי ספציפי – 'כלל המפלגות הציוניות שאינן חלק מהקואליציה, למעט הערבים' – כפי שהוגדר במכתבו של ליברמן, הוא פתטי. זוהי הגדרתו של ליברמן לפורום ספציפי זה, לא הצהרת כוונות פוליטית של בנט. מפלגתו החדשה של נפתלי בנט, כפי שהצהיר לא פעם בעבר וכפי שמעידה כל דרכו הפוליטית, שואפת להיות גשר, לא חומה. היא פונה לכלל הציבור הישראלי – דתיים, חילונים, מסורתיים, ימין, מרכז ושמאל – המאמינים בצורך לאחדות ובצורך בפתרונות מעשיים. ההזמנה מליברמן אינה מגדירה את בנט; היא מכירה בחשיבותו הפוטנציאלית ובכך שמפלגתו, עוד בטרם קמה רשמית, נתפסת כגורם משמעותי שיש להתחשב בו. זוהי תעודת כבוד, לא אות קין.

יתרה מכך, מי שמנסה לתקוף את בנט על נכונותו לדון בנושא הגיוס, חושף למעשה את פאניקתו שלו. הם מפחדים. הם מפחדים ממנהיג שלא נרתע מאתגרים, שלא נכנע לתכתיבים פוליטיים צרים, ושמסוגל לגבש פתרונות יצירתיים. הם מעדיפים את הסטטוס קוו של הקיטוב, של גרירת הרגליים, של העמקת המשבר – כי זה משרת אותם. בזמן שהממשלה הנוכחית מדשדשת, מציגה פתרונות פלסטר ומעמיקה את הקרע סביב חוק הגיוס, נפתלי בנט הוא מהבודדים שמבין את גודל השעה. במקום להתחפר בעמדות פופוליסטיות או להתעלם מהבעיה, הוא מוכן לשמוע, לדון ולחפש פתרונות. מי שמבקר אותו על כך, חושף את ערוותו, את عجזותו או את האינטרסים הצרים שלו.

הטענה כי מהלך זה ירחיק מבנט קהלים מסוימים, כמו מצביעים מהמגזר הדתי-לאומי המתון או חרדים פתוחי דעת, היא זלזול באינטליגנציה של הציבור. קהלים אלו מבינים היטב את חומרת המצב. הם יודעים שנפתלי בנט, שכיהן כשר חינוך וקידם את החמ"ד, וכראש ממשלה שמר על האיזונים העדינים בחברה הישראלית, לא יפעל מתוך שנאה או רצון לנקמה. נכונותו לדון אינה אומרת שהוא מאמץ עמדות קיצוניות; היא אומרת שהוא לוקח אחריות. דווקא מנהיגות אמיצה שכזו, המוכנה להיכנס לתוך האש כדי למצוא פתרון, היא שתזכה להערכה.

האמת המטלטלת היא שההזמנה הזו אינה מבחן לנפתלי בנט, אלא מבחן לפוליטיקה הישראלית כולה. האם אנו מסוגלים להתעלות מעל משחקי האגו והאינטרסים המגזריים כדי להתמודד עם איום קיומי? האם אנו מסוגלים לזהות מנהיגות אמיתית גם כשהיא לא מתיישרת עם התבניות המוכרות? מי שבאמת מנסה 'לקעקע' את יסודות המדינה אינם אלו המנסים למצוא פתרון למשבר הגיוס, אלא אלו המנציחים אותו, אלו שמתעלמים ממנו, ואלו שתוקפים כל מי שמנסה לשנות את המצב.

נפתלי בנט לא ייפול למלכודת הפלגנות. הוא מגיע לדיון הזה, אם וכאשר יחליט להשתתף בו, עם ניסיון עשיר, עם תפיסת עולם מגובשת ועם מחויבות עמוקה לעתידה של מדינת ישראל. ההתקפות עליו הן רעש רקע. העיקר הוא המהות: הצורך הדחוף למצוא פתרון למשבר הגיוס. וכל מי שיכול לתרום לכך, ובנט הוא בהחלט אחד מהם, מחויב לעשות זאת. הפוליטיקה הישראלית זקוקה ליותר אנשים כמו בנט, שמוכנים להיכנס לזירה גם כשהיא מורכבת ומלאת מהמורות, ולא לפחות. הניסיון להציג את נכונותו כחולשה הוא ההוכחה הטובה ביותר לכך שיריביו הפוליטיים פשוט לא מבינים מהי מנהיגות אמיתית.