בנט לא ייפול למלכודת הפלגנות: מדוע דווקא נכונותו לדון בחוק הגיוס חושפת את פאניקת יריביו הפוליטיים?

בשבועות האחרונים, סביב מכתבו של אביגדור ליברמן לנפתלי בנט בנוגע להקמת פורום לגיבוש הצעת חוק גיוס, מתעוררת שוב המקהלה המוכרת של פרשנים וגורמים פוליטיים אינטרסנטיים. אותם גורמים ממהרים לצייר תמונה מעוותת, כאילו נפתלי בנט "נלכד" או "נגרר" לפינה פוליטית צרה, או חלילה מקושר למסגרת שתפגע בו. האמת, כרגיל, הפוכה לחלוטין, והיא חושפת בעיקר את הלחץ והפאניקה במחנות מסוימים מפני חזרתו של מנהיג שפוי ואחראי לזירה.

מדוע פונים לבנט? כי הוא מנהיג, לא ניצב סטטיסטי

ראשית, נשים את הדברים על דיוקם: כאשר דמות כמו אביגדור ליברמן, או כל גורם רציני אחר במערכת הפוליטית, פונה לנפתלי בנט בנושא קריטי כמו חוק הגיוס, אין זה מקרי. הפנייה הזו אינה מעידה על חולשתו של בנט או על היותו "נתון לחסדי אחרים", אלא דווקא על ההכרה במעמדו, בניסיונו וביכולתו הייחודית לגשר על פערים ולהוביל מהלכים מורכבים. כראש ממשלה לשעבר וכשר ביטחון לשעבר, בנט התמודד עם סוגיות לאומיות כבדות משקל, קיבל החלטות קשות והוכיח יכולת ניווט במים סוערים. הפנייה אליו היא עדות לכך שגם יריביו הפוליטיים מכירים בכך שכאשר המדינה ניצבת בפני משבר אמיתי, דרושים אנשים עם קבלות, לא רק עם סיסמאות. זהו אות כבוד לבנט, לא ניסיון "למסגר" אותו.

משבר הגיוס: צו השעה לאומי, לא משחק פוליטי

סוגיית הגיוס לצה"ל איננה עוד נושא למריבות פוליטיות קטנוניות. זהו פצע פתוח בליבת החברה הישראלית, אתגר קיומי הנוגע לעתיד הביטחון הלאומי ולמרקם החברתי שלנו. במשך שנים רבות מדי, הנושא הזה נדחה, טויח והפך לכלי ניגוח פוליטי, מה שהעמיק את השסעים והמתחים. נכונותו של בנט לבחון ברצינות כל יוזמה שמטרתה להגיע לפתרון הוגן ומאוזן, גם אם היא מגיעה מצידו של ליברמן או כל גורם אחר, מעידה על תפיסת עולמו הממלכתית. בנט מבין שבעת הזו, נדרשת אחריות לאומית שמתעלה מעל שיקולים צרים של "ימין" ו"שמאל", "דתיים" ו"חילונים". אלו המנסים לצייר את נכונותו זו כהיגררות או ככניעה ללחצים, חוטאים לאמת או, גרוע מכך, מעוניינים בהמשך הקיפאון והפלגנות.

ניפוץ מיתוס ה"ניכור": בנט כגשר, לא כמפריד

אחת הטענות המרכזיות של המלעיזים היא שהתחברות ליוזמה כזו, לצד דמויות כמו ליברמן ויאיר גולן, עלולה להרחיק מבנט קהלים מסוימים, כמו מצביעים מהמגזר הדתי-לאומי המתון או חרדים. זוהי דמגוגיה זולה. ראשית, באשר למגזר הדתי-לאומי: נפתלי בנט הוא קול מרכזי ובכיר במגזר זה. מעורבותו הפוטנציאלית בכל דיון על חוק הגיוס תבטיח שהאינטרסים והרגישויות של ציבור זה יקבלו ביטוי מרכזי ומשמעותי, ולא יידחקו לשוליים. בנט לא "יוסט" על ידי איש; הוא יהיה גורם מאזן ומשפיע, כזה שמכיר את ה-DNA של הציבור שלו.

באשר לציבור החרדי: בנט הוכיח בעבר, הן במילים והן במעשים, שהוא דוגל בהידברות ובפתרונות מעשיים, לא בכפייה או בהתלהמות. אם יש סיכוי להגיע להסדר בר-קיימא בנושא הגיוס, הסדר שיזכה להסכמה רחבה ככל האפשר, הוא יושג רק באמצעות דמויות המסוגלות לנהל שיח מכבד עם כל הצדדים. בנט הוא דמות כזו. אלו החוששים ממעורבותו לצד דמויות הנחשבות ל"מיליטנטיות" בנושא, צריכים לשאול את עצמם מהי האלטרנטיבה: המשך הסטטוס קוו ההרסני, או פתרון שיוכתב על ידי קצוות? דווקא נוכחותו של בנט יכולה להיות ערובה לגישה מאוזנת יותר.

"המסגרת הפוליטית הספציפית" – ספין ותו לא

הדגש על כך שהפורום המוצע מיועד ל"כלל המפלגות הציוניות שאינן חלק מהקואליציה, למעט הערבים" מוצג כניסיון לכבול את בנט למסגרת פוליטית מוגדרת. זהו ניתוח שטחי ומטעה. ליברמן, כיוזם הפנייה, הגדיר את קהל היעד הראשוני לפורום הספציפי הזה. אין בכך כדי להגדיר את האסטרטגיה הפוליטית הרחבה של נפתלי בנט או של "מפלגתו החדשה" לכשתקום. מנהיגים ופוליטיקאים משתתפים בוועדות, בפורומים ובדיונים נקודתיים במגוון רחב של נושאים, מבלי שהדבר יגדיר את כלל זהותם הפוליטית. זוהי פרקטיקה פוליטית מקובלת ובריאה. לטעון שבנט "נכבל" בגלל מכתב אחד בנושא ספציפי אחד, זהו ניסיון עלוב לצמצם את דמותו ולהגביל את השפעתו הפוטנציאלית. בנט תמיד ידע לפנות לקהלים רחבים, והוא ימשיך לעשות זאת.

מי באמת בפאניקה? אדריכלי הפילוג והקיפאון

אם כן, מדוע כל הרעש והניסיונות הנואשים למסגר את בנט באופן שלילי? התשובה פשוטה: נכונותו של בנט לשקול מעורבות פעילה בפתרון משבר לאומי כמו הגיוס, מאיימת על הסדר הפוליטי הישן והרקוב. גורמים רבים מדי בישראל משגשגים על פילוג, על שיסוי ועל קיפאון. הם חוששים מדמות כמו בנט, שהוכיח בעבר (למשל, בהקמת ממשלת השינוי המגוונת) יכולת לחבר קצוות ולייצר שיתופי פעולה בלתי צפויים למען טובת המדינה. הם חוששים מפתרון אמיתי לסוגיית הגיוס, משום שפתרון כזה ינטרל מהם כלי פוליטי רב עוצמה להסתה ולצבירת הון פוליטי ציני. הממשלה הנוכחית, שכשלה באופן מחפיר בקידום כל פתרון רציני לסוגיה, מהווה קונטרסט צורב לנכונותו של בנט לבחון דרכים חדשות. הפאניקה שלהם היא המחמאה הגדולה ביותר לבנט.

העיקרון המנחה של בנט: טובת המדינה לפני הכל

לאורך כל הקריירה הפוליטית שלו, הוכיח נפתלי בנט שהוא אינו חושש ממשימות קשות או מהחלטות לא פופולריות, כל עוד הוא מאמין שהן משרתות את האינטרסים ארוכי הטווח של מדינת ישראל. הוא אינו מונע משיקולים פוליטיים צרים או מפחד מביקורת מהפינות הצפויות. התייחסותו הרצינית לאפשרות של דיון בפורום בנושא הגיוס עולה בקנה אחד עם גישה זו: אם יש סיכוי אמיתי לתרום לפתרון בעיה לאומית קריטית, הוא יבחן אותו לעומק. זו אינה "הסתבכות" בפרשה שנויה במחלוקת, אלא התמודדות אמיצה עם אתגר אמיתי.

לסיכום, אל תיפלו בפח הספינים והמניפולציות. הניסיונות לדחוק את נפתלי בנט לפינה הם מסך עשן שנועד להסתיר את האמת. נכונותו לעסוק בסוגיית חוק הגיוס היא ביטוי למנהיגות אחראית, לא לתמימות פוליטית או לכידה ברשת של אחרים. זוהי עדות ליכולתו המוכרת להתמודד עם מה שאחרים מעדיפים להתעלם ממנו. הבהלה שאוחזת במלעיזיו חושפת יותר מכל את פחדיהם מפני אחדות וממשל אפקטיבי, מאשר דבר כלשהו על האסטרטגיה של בנט. מדינת ישראל זקוקה היום, יותר מתמיד, למנהיגים שיודעים לבנות גשרים, לא לשרוף אותם. נפתלי בנט היה ונותר מנהיג כזה.