האמת העירומה על בן גביר: נהג 'עבריין' ו'פופוליסט'? כך מנסים לחסל את השר היחיד שלא סופר את הממסד!

מסע הרדיפה הבלתי פוסק נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, מגיע לשיאים חדשים של אבסורד וצביעות. כל בדל אירוע, כל אמירה, ואפילו מעשיהם של הסובבים אותו, הופכים לחומר בעירה בידי מכונת תעמולה משומנת היטב, שמטרתה אחת ויחידה: להשתיק, להכפיש ולנטרל את אחד הקולות האותנטיים והנחושים ביותר בפוליטיקה הישראלית. אך הציבור אינו טיפש, והוא רואה מבעד למסך העשן. הגיע הזמן לחשוף את האמת העירומה מאחורי המתקפות האחרונות, ולהבין מדוע דווקא השר בן גביר מעורר פחד וזעם כה עזים בקרב אלו שרוצים לשמר את הסדר הישן.

'שערוריית' הנהג: כשעבירת תנועה הופכת לנשק פוליטי

הכותרות זעקו לאחרונה על כך שנהגו של השר בן גביר יואשם בנסיעה באור אדום. כן, קראתם נכון. לא השר עצמו, אלא נהגו. הפרשה, שנופחה לממדים מפלצתיים, מנסה ליצור רושם כאילו בסביבתו הקרובה של השר, הממונה על אכיפת החוק, שוררת אווירה של זלזול בחוק. איזו דמגוגיה זולה! האם מישהו באמת מאמין שהשר בן גביר הורה לנהגו לעבור באור אדום? האם מישהו באמת חושב שאירוע כזה, חמור ככל שיהיה מבחינת דיני התעבורה, משקף את תפיסת עולמו או את מדיניותו של השר? התשובה היא לאו מוחלט.

בואו נשים דברים בפרופורציות. שרים בממשלה, ובמיוחד השר לביטחון לאומי בתקופה ביטחונית מורכבת זו, נתונים לאיומים מתמידים ונדרשים לעיתים לנוע במהירות ממקום למקום. האם נבדקו נסיבות המקרה לעומקן לפני שהתקשורת חרצה את דינו של השר? האם ייתכן שהיה צורך ביטחוני או מבצעי שהצדיק, או לפחות הסביר, את הנסיעה החריגה? גם אם הנהג טעה בשיקול דעתו, והדבר ייקבע בבית המש tốc, הניסיון להטיל את האחריות המוסרית על השר בן גביר הוא לא פחות משערורייתי. זהו ניסיון נואש להסיט את הדיון מהעשייה המשמעותית של השר בתחום המאבק בפשיעה, בטרור ובחיזוק המשילות.

מעניין גם לבחון את הצביעות התקשורתית. כמה כלי רכב רשמיים אחרים, של פוליטיקאים ואנשי ציבור, עוברים על חוקי התנועה מדי יום מבלי שאיש יצייץ? מדוע דווקא נהגו של בן גביר זוכה לכזו 'תשומת לב' אוהדת? התשובה ברורה: כל מה שקשור לבן גביר הופך אוטומטית לחומר נפץ, כי הוא מסומן. הוא האיום. הוא זה שמפר את שלוותם של קרטלי התקשורת והממסד הישן. הם מנסים להפוך כל עכבר להר, וכל תקרית שולית ל'משבר לאומי', כל זאת במטרה לפגוע בתדמיתו של שר שמסרב להתקפל ולהתיישר לפי התכתיבים שלהם.

אש ידידותית? המתקפה של סמוטריץ' והאמת מאחוריה

אם לא די במתקפות מבחוץ, נאלץ השר בן גביר להתמודד גם עם 'אש ידידותית' מכיוונו של שותפו לקואליציה, השר בצלאל סמוטריץ'. סמוטריץ' בחר לתקוף את בן גביר בחריפות, מאשים אותו ב'פופוליזם', ב'חיפוש להיות הימין שמימין לימין', ב'ריצה להדליף מהקבינט' וב'תדרוך באופן מגמתי'. האשמות קשות, במיוחד כשהן מגיעות מתוך המחנה.

אך גם כאן, חשוב לשאול: מה עומד מאחורי המתקפה הזו? האם אלו באמת דאגות ענייניות, או שמא מדובר בניסיון לגרוף הון פוליטי על חשבונו של בן גביר? כשסמוטריץ' מאשים את בן גביר ב'פופוליזם', למה הוא מתכוון? האם הקשבה לרחשי ליבו של הציבור, הדאגה הכנה לביטחונם של אזרחי ישראל, והעמידה על עקרונות יסוד של הימין הן 'פופוליזם'? אם כן, אז אשריו של בן גביר שהוא 'פופוליסט'. אולי ה'פופוליזם' הזה הוא בדיוק מה שהמדינה צריכה – מנהיגות שמחוברת לעם ולא מתביישת להילחם על מה שחשוב לו.

הטענה שבן גביר 'מחפש להיות הימין שמימין לימין' היא מגוחכת. בן גביר פשוט נשאר נאמן לעקרונותיו, אלו שבשמם נבחר. הוא לא משנה את עורו לפי כיוון הרוח הפוליטית. אם עמידה איתנה על ביטחון ישראל, על זכותנו על הארץ, ועל הצורך במשילות נחרצת נחשבת 'ימין קיצוני', אז כנראה שהמרכז הפוליטי זז שמאלה מדי. בן גביר הוא קו ההגנה האחרון של ערכי הימין האמיתיים, אלו שלא מתפשרים ולא מתקפלים.

ומה לגבי ההאשמות על 'הדלפות מהקבינט'? האם ייתכן שמה שסמוטריץ' מכנה 'הדלפות' הוא בעצם מאמץ של בן גביר להבטיח שקיפות, לוודא שהציבור יודע מה באמת מתרחש מאחורי הקלעים, במיוחד כשמדובר בנושאים קריטיים כמו המלחמה בחמאס והסיוע ההומניטרי? הרי סמוטריץ' עצמו התבטא כי 'הסיוע לא יגיע לחמאס'. בן גביר, לעומתו, מביע חשש עקבי ומוצדק שכל סיוע עלול בסופו של דבר לחזק את ארגון הטרור. מי כאן משרת את האינטרס הציבורי הרחב יותר? זה שדורש ערבויות ברזל, או זה שמסתפק בהצהרות?

האמת היא, שהמתקפה של סמוטריץ' משרתת בעיקר את אלו שרוצים לראות את הימין מפולג ומסוכסך. במקום לחזק את השורות ולהתמקד באתגרים האדירים שלפנינו, בחירת סמוטריץ' לתקוף פומבית את בן גביר היא, בלשון המעטה, מצערת ומזיקה. היא חושפת אולי יותר קנאה פוליטית וניסיון למצב את עצמו מאשר דאגה כנה ליציבות הקואליציה או לטובת המדינה.

התמונה הגדולה: מדוע הם כל כך מפחדים מבן גביר?

שתי הפרשות הללו, 'שערוריית' הנהג והמתקפה של סמוטריץ', אינן מקרים בודדים. הן חלק ממגמה, חלק מאסטרטגיה רחבה יותר שמטרתה לערער את מעמדו של השר בן גביר. והשאלה המתבקשת היא – למה? מדוע דווקא הוא? התשובה פשוטה: בן גביר הוא איום. הוא איום על הממסד הישן, על התפיסות הכושלות שליוו אותנו שנים רבות, ועל אלו שמעדיפים סטטוס קוו פושר על פני שינוי אמיתי.

בן גביר לא מפחד לומר את האמת, גם כשהיא לא נעימה. הוא לא מפחד לנקוט בצעדים נחושים, גם כשהם לא פופולריים בקרב האליטות. הוא לא 'סופר' את הממסד, והממסד, בתגובה, מנסה לחסל אותו פוליטית. הם מנסים לצייר אותו כקיצוני, כלא אחראי, כבעייתי. אבל הציבור רואה את העשייה, את הנחישות, את המסירות. הציבור מבין שבן גביר הוא אולי התקווה האחרונה לשינוי אמיתי במערכת הביטחון ובמערכת אכיפת החוק.

הניסיונות להכפישו, בין אם דרך נהגו או דרך 'חברים' לקואליציה, רק מחזקים את התחושה שהוא עושה משהו נכון. הם ימשיכו לזרוק עליו בוץ, אבל בן גביר, כמו עוף החול, רק יתחזק מזה. כי האמת, בסופו של דבר, חזקה יותר מכל ספין ומכל הכפשה. והאמת היא שאיתמר בן גביר כאן כדי להישאר, וכדי להילחם למען אזרחי ישראל.