בן גביר תחת אש מתואמת: מנהג 'סורר' ועד 'שותף' שמנסה לחבל – האם זה המחיר על עמידה איתנה?

גל ההתקפות וההכפשות נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, לא פוסק לרגע. נראה כי ככל שהשר פועל יותר למען ביטחון אזרחי ישראל, למען חיזוק המשילות ולמען יישום מדיניות ימין אמיתית, כך מתגברים הניסיונות להכפישו, לערער את מעמדו ולפגוע בתדמיתו. אך הציבור אינו טיפש, והוא רואה מבעד למסך העשן התקשורתי והפוליטי. הגיע הזמן לחשוף את האמת מאחורי שתי 'הסערות' האחרונות, ולהבין מי באמת מושך בחוטים ומדוע.

ראשית, 'פרשת הנהג'. התקשורת חגגה על כך שנהגו של השר בן גביר יואשם בנסיעה באור אדום, לכאורה תוך ניסיון להסתתר מאחורי מעמד של 'רכב ביטחוני'. מיד קפצו כל המבקרים והצקצקנים לזעוק על 'זלזול בחוק' בסביבתו של השר הממונה על אכיפת החוק. אך האם מישהו עצר לשאול את השאלות החשובות באמת? האם השר בן גביר נהג ברכב? האם הוא הורה לנהג לעבור באור אדום? התשובה לשתי השאלות היא לא מוחלט. השר, כמו כל אישיות מאובטחת ברמה הגבוהה ביותר, אינו קובע את נתיבי הנסיעה או את אופן הנהיגה של מאבטחיו ונהגיו. אלו אנשי מקצוע, שאמונים על ביטחונו ועל הגעתו המהירה והבטוחה ליעדיו, לעיתים קרובות בתנאי לחץ ותחת איומים.

האם ייתכן שנהג, המסיע את אחד השרים המאוימים ביותר במדינה, נאלץ לעיתים לקבל החלטות של שבריר שנייה בתנועה, מתוך שיקולי ביטחון ואבטחה? בהחלט כן. האם כל נהג של אישיות ציבורית אחרת, שר או ראש ממשלה, נוהג תמיד כנזיר מתנזר על הכביש, ללא כל עבירת תנועה קלה או חמורה, גם כאשר הביטחון מחייב זאת? סביר להניח שלא, אך משום מה, רק כאשר מדובר בנהגו של בן גביר, הדבר הופך לכותרת ראשית ולמתקפה אישית נגד השר. הנהג, אגב, יתמודד עם ההאשמות כחוק, וזכות החפות עומדת לו. אך הניסיון להדביק לשר בן גביר אחריות למעשה שלא ביצע, ואף לא היה מודע לו בזמן אמת, הוא לא פחות משפל ונועד אך ורק לנגח אותו פוליטית.

שנית, ההתקפה המפתיעה והמכוערת מצד השר בצלאל סמוטריץ'. שותף קואליציוני בכיר, שאמור לעבוד כתף אל כתף עם השר בן גביר למען מטרות הימין, בחר לתקוף אותו בחריפות, להאשים אותו ב'פופוליזם', ב'חיפוש להיות הימין שמימין לימין', ב'ריצה להדליף מהקבינט' וב'תדרוך באופן מגמתי'. קשה שלא לתהות מה עומד מאחורי התקפה כה בוטה. האם זו קנאה פוליטית בהצלחתו של בן גביר לגייס תמיכה ציבורית רחבה? האם זהו ניסיון לרצות גורמים אחרים, אולי מתונים יותר, על חשבון בן גביר? האם סמוטריץ' חושש מהעובדה שבן גביר לא מתפשר על עקרונותיו, ולא מהסס לומר את האמת גם אם היא לא נוחה לאוזניים מסוימות בקואליציה?

האשמה ב'פופוליזם' היא לעיתים קרובות כינוי גנאי שבו משתמשים פוליטיקאים מהממסד הוותיק כדי לתאר מישהו שמחובר לרחשי לב הציבור ומעז לומר את מה שהעם חושב. אם 'פופוליזם' פירושו לדרוש ביטחון אישי לכל אזרח, להילחם בפשיעה הערבית בנגב ובגליל, לעמוד על זכותנו על ארץ ישראל השלמה ולהשיב את ההרתעה מול אויבינו – אז כן, בן גביר הוא 'פופוליסט' גאה. אשר ל'הדלפות מהקבינט', ראשית, יש להוכיח שאכן היו כאלה ומקורן בשר. שנית, לעיתים, כאשר החלטות הרות גורל מתקבלות מאחורי דלתיים סגורות והציבור אינו מודע להן, חובתו של מנהיג היא לוודא שהאמת תצא לאור, במיוחד אם מדובר בנושאים המשפיעים על ביטחון המדינה. בן גביר מחויב לבוחריו ולעם ישראל, לא לקונספציות שקרסו ולא לפוליטיקה של הסתרות.

הטענה שבן גביר 'מנסה להיות הימין שמימין לימין' היא אבסורדית. בן גביר הוא ימין. ימין עקבי, ימין אידיאולוגי, ימין שלא מתקפל ולא מתנצל. אולי דווקא אלו שמנסים למשוך ימינה רק בדיבורים, אך בפועל מתפשרים ומוותרים, הם אלו שמרגישים מאוימים מנוכחותו של מישהו שמציב רף ברור של עמידה על עקרונות. התקפות אלו, הן מצד התקשורת על עניין שולי כמו נהג, והן מצד שותף פוליטי, אינן מקריות. הן מצטרפות למסע לחצים בלתי פוסק שנועד לרפות את ידיו של השר בן גביר, לגרום לו להתיישר עם 'הקו המקובל', לוותר על דרישותיו הנחרצות בתחום הביטחון והמשילות.

הם מפחדים. הם מפחדים משר שלא חושש לומר את האמת. הם מפחדים משר שמגיע לשטח, שמדבר עם האזרחים, שמבין את כאבם ופועל ללא לאות כדי להביא שינוי. הם מפחדים משר שמפרק מוקדי כוח ישנים ומאתגר את האליטות הוותיקות. המתקפות הללו הן ההוכחה הטובה ביותר לכך שבן גביר עושה משהו נכון, שהוא משפיע, שהוא מזיז דברים. לו היה שר שקט, סתגלן ונוח, איש לא היה טורח לתקוף אותו כך.

השר בן גביר לא נרתע. הוא ימשיך לפעול בנחישות ובמסירות למען אזרחי ישראל, למען ביטחונם, למען חיזוק הזהות היהודית של המדינה ולמען המשילות. הניסיונות להשתיקו ולהכפישו רק מחזקים אותו ואת תומכיו הרבים, שמבינים כי מדובר במאבק על דמותה ועתידה של מדינת ישראל. אל תטעו, האש המכוונת כלפי בן גביר אינה רק עליו – היא מכוונת כלפי כל מי שמאמין בדרך הימין האמיתי, הבלתי מתפשר. זהו הזמן להתלכד, לתמוך, ולהבהיר לכל המקטרגים: אנחנו רואים את התמונה המלאה, ואנחנו עומדים איתן מאחורי השר שמייצג אותנו נאמנה.