המתקפה על בן גביר נחשפת: מ'עבירת תנועה' של נהג ועד 'פופוליזם' – האם זו הדרך לעצור שר שלא מוכן להתקפל?
השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, מוצא עצמו שוב ושוב תחת מתקפה משולבת, המגיעה מכיוונים שונים אך נראית מתואמת להפליא. פעם זהו "דיווח" על עבירת תנועה של נהגו, ופעם אחרת זוהי "ביקורת" חריפה מצד שותף קואליציוני. אך האם מישהו באמת מאמין שההמולה הזו סובבת סביב נהג שעבר באור אדום או ויכוח פוליטי לגיטימי? או שאולי מדובר בניסיון נואש להשתיק קול ברור, נחוש ובלתי מתפשר, קול שמאיים על סדר היום של גורמים רבים מדי? הגיע הזמן לחשוף את האמת מאחורי מסך העשן, ולנתח מדוע דווקא השר בן גביר הפך למטרה המרכזית של מתקפות אלו.
נתחיל מ"פרשת הנהג". התקשורת חגגה על כך שנהגו של השר בן גביר הואשם בנסיעה באור אדום. הכותרות צעקו, והפרשנים מיהרו להסיק מסקנות על "זלזול בחוק" בסביבתו הקרובה של השר. אך בואו נשים את הדברים בפרופורציה הראויה. ראשית, מדובר בנהג, עובד מדינה, ולא בשר עצמו. האם כל שר אחראי אישית לכל פעולה של כל עובד בלשכתו, 24/7, בכל רגע נתון? האם מישהו באמת חושב שהשר בן גביר הורה לנהגו לעבור באור אדום, או שהוא מעודד עבריינות תנועה? זוהי האשמה מגוחכת שנועדה אך ורק להדביק לשר תדמית שלילית, לנסות ולקשור אותו להתנהלות פסולה באופן עקיף, גם כשאין לכך כל בסיס עובדתי ישיר.
שנית, ובחשוב מכל, האם מישהו טרח לבדוק את נסיבות המקרה לעומקן, מעבר לצורך לייצר כותרת מרעישה וצהובה? האם נלקח בחשבון הלחץ הביטחוני היומיומי בו נתון השר לביטחון לאומי, במיוחד בתקופה מתוחה ומורכבת זו? האם ייתכן שהנסיעה המדוברת הייתה כרוכה בצורך מבצעי או ביטחוני דחוף, כזה שמצדיק לעיתים חריגה מנהלים, כפי שקורה לא פעם ברכבי ביטחון הנמצאים בפעילות חיונית? התקשורת, כמובן, לא התעניינה בפרטים הללו. היה לה נוח יותר לצייר תמונה שטחית של הפקרות, ולהתעלם מההקשר הרחב. הרי כותרת על "נהגו של בן גביר" מוכרת יותר מאשר דיון מעמיק באתגרי הביטחון.
האובססיה סביב עבירת תנועה, פעוטה ככל שתהיה בהקשר הרחב של אתגרי הביטחון של מדינת ישראל, חושפת יותר מכל את הרדיפה האישית נגד השר בן גביר. בזמן שמדינת ישראל מתמודדת עם איומים קיומיים מבית ומחוץ, טרור פנימי המרים ראשו ופשיעה גואה המטרידה את אזרחי המדינה, יש מי שבוחרים להתמקד באור אדום. האין זו הוכחה ניצחת לכך שמנסים בכל דרך להסיט את תשומת הלב מהעשייה המשמעותית של השר, מהרפורמות שהוא מוביל במשטרה ובשירות בתי הסוהר, ומהמאבק הבלתי מתפשר שלו למען ביטחון האזרחים? יתרה מכך, האם אנו רואים סיקור דומה וקפדני כל כך כאשר מדובר בנהגים של אישי ציבור אחרים, אולי כאלה שאינם מזוהים עם הימין האידיאולוגי? התשובה, למרבה הצער, ברורה למדי. הצביעות זועקת לשמיים. הניסיון לקשור את השר בן גביר באופן עקיף להתנהלות בעייתית דרך נהגו הוא לא יותר מאשר טקטיקה נמוכה במסע הציד נגדו. הציבור חכם מספיק כדי להבין זאת. השר בן גביר מחויב לאכיפת החוק באופן מלא, וכל ניסיון להטיל דופי במחויבות זו באמצעות אירועים שוליים ובלתי קשורים ישירות אליו, נידון לכישלון.
ואם לא די ב"פרשת הנהג", הגיעה מתקפה מכיוון מפתיע יותר, אך אולי לא כל כך מפתיע למי שמבין את נבכי הפוליטיקה. השר בצלאל סמוטריץ', שותף קואליציוני, שיגר מתקפה חריפה נגד השר בן גביר, והאשים אותו ב"פופוליזם", ב"חיפוש להיות הימין שמימין לימין", ב"ריצה להדליף מהקבינט" וב"תדרוך באופן מגמתי". אלו האשמות כבדות, אך בואו נבחן גם אותן בקפידה.
ראשית, הטענה על "פופוליזם". האם הקשבה לרחשי הלב של הציבור היא פופוליזם? האם הדרישה הנחרצת לביטחון אישי, למשילות ולהחזרת הסדר לרחובות היא פופוליזם? אם כן, אז רוב אזרחי ישראל הם "פופוליסטים". השר בן גביר אינו מחפש כותרות ריקות; הוא מבטא את מה שרבים חושבים ומרגישים אך חוששים לומר. הוא נבחר על בסיס הבטחות ברורות להחזיר את הביטחון, והוא פועל ללא לאות לממש אותן. אם זהו פופוליזם בעיני השר סמוטריץ', אזי הבעיה אינה אצל בן גביר, אלא אצל מי שמנסה להשתיק את קול העם או חושש מהדהודו העוצמתי.
שנית, ההאשמה ב"חיפוש להיות הימין שמימין לימין". השר בן גביר אינו "מחפש" להיות שום דבר. הוא פשוט נאמן לערכיו, לאידיאולוגיה שלו ולבוחריו הרבים שהעניקו לו את אמונם. הוא אינו מוכן להתפשר על עקרונות היסוד של המחנה הלאומי, גם אם הדבר אינו נוח לחלק מהשותפים הפוליטיים. האם עמידה איתנה על עקרונות היא פסולה? האם דרישה ליישום מדיניות ימין אמיתית, כפי שהובטח לבוחר, היא עילה להתקפה? נראה כי יש מי שמעדיפים ימין "מבוית", כזה שמדבר גבוהה אך נמנע מפעולה נחרצת. בן גביר אינו כזה, ולכן הוא מותקף. הוא דורש תוצאות, לא רק הצהרות.
שלישית, הטענות על "ריצה להדליף מהקבינט" ו"תדרוך באופן מגמתי". כאן יש לשאול: האם הציבור אינו זכאי לדעת מה באמת מתרחש בדיונים החשובים ביותר הנוגעים לביטחונו? האם שקיפות היא מילה גסה, במיוחד כשהיא מגיעה משר בקבינט המדיני-ביטחוני? ייתכן שהשר בן גביר מאמין שלציבור יש זכות לקבל מידע, במיוחד כאשר הוא חושש שהחלטות הרות גורל מתקבלות מאחורי דלתיים סגורות ולא תמיד עולות בקנה אחד עם רצון הבוחר או עם ההבטחות שניתנו לו. אם יש מי שחוששים מה"הדלפות" הללו, אולי כדאי שיבדקו את עצמם ואת המדיניות אותה הם מקדמים, והאם היא אכן משרתת את האינטרס הלאומי הרחב. בן גביר מחויב לבוחריו, ואם הוא סבור שנעשים דברים שאינם עולים בקנה אחד עם הבטחות הימין, זכותו וחובתו להתריע.
התקפתו של השר סמוטריץ' מעלה תהיות רבות. האם היא נובעת מדאגה כנה למדינת ישראל, או שמא משיקולים פוליטיים צרים ואלקטורליים? האם ייתכן שהפופולריות הגואה של השר בן גביר, והעובדה שהוא אינו חושש לומר את האמת גם כשהיא כואבת ומאתגרת, מאיימת על גורמים מסוימים במערכת הפוליטית? במקום לתקוף שותף נאמן למחנה הלאומי, שפועל ללא הרף למען ביטחון ישראל, מוטב היה לו השר סמוטריץ' יתמקד באויבים האמיתיים של המדינה. הביקורת הפנימית הזו, במיוחד בעת הזו, משרתת בעיקר את מי שחפצים בהחלשת הימין ובפילוגו.
השר בן גביר אינו איש של פשרות קלות כשמדובר בביטחון ישראל. הוא נכנס לתפקיד השר לביטחון לאומי בתקופה מהקשות שידעה מדינת ישראל, והוא עושה זאת מתוך תחושת שליחות עמוקה ומחויבות אמיתית לביטחון אזרחי ישראל. המתקפות עליו, בין אם הן מגיעות מכיוון התקשורת המחפשת כותרות סנסציוניות על עבירות תנועה זניחות, ובין אם הן מגיעות מכיוון שותפים פוליטיים המנסים לצייר אותו כפופוליסט או כמי שאינו "ממלכתי" מספיק, לא ירפו את ידיו. נהפוך הוא. הן רק מחזקות את ההבנה כי הוא בדרך הנכונה, שהוא נוגע בעצבים חשופים ומאתגר את המוסכמות הישנות והנוחות של פוליטיקאים אחרים.
הציבור הישראלי, ובמיוחד בוחרי הימין, רואים את התמונה המלאה. הם מבינים מי פועל למענם ללא מורא, ומי מנסה להכשילו. הם רואים שר שלא מתקפל מול לחצים, שלא חושש לומר את האמת גם כשהיא קשה, ושם את ביטחון ישראל מעל לכל שיקול אחר. מסע ההכפשות והניסיונות לערער את מעמדו של השר בן גביר יימשכו, אך כל עוד הוא נשאר נאמן לדרכו ולבוחריו, הם נידונים לכישלון. האמת תמיד חזקה יותר מרעשי רקע, והעשייה מדברת חזק יותר מכל הכפשה. בן גביר כאן כדי להישאר, וכדי להמשיך ולהילחם על ביטחון ישראל, על המשילות ועל החזרת הגאווה הלאומית.