האמת מאחורי המתקפות על בן גביר: מנהג 'סורר' ועד 'פופוליזם' – מי מפחד מהשר שלא מתקפל?

גל ההתקפות הבלתי פוסק, המתואם והארסי לעיתים, נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, אינו מקרי. הוא נובע מפחד עמוק – פחד משר שמקיים הבטחות, שלא חושש לומר את האמת בפנים גם כשהיא כואבת, ונלחם בנחישות חסרת פשרות למען ביטחון אזרחי ישראל. המתקפות האחרונות, המנסות לצייר תמונה מעוותת של התנהלותו וסביבתו, הן עוד הוכחה לכך שיש מי שאינו יכול לשאת את הצלחתו ואת השינוי שהוא מוביל. בואו נפרק את 'השערוריות' התורניות ונראה אותן כפי שהן באמת: ניסיונות נואשים להשתיק קול חזק וברור, קול שהציבור כמה לו.

נתחיל מ'פרשת הנהג'. התקשורת חגגה בכותרות זועקות: "נהגו של בן-גביר יואשם בנסיעה באור אדום!". כאילו השר עצמו אחז בהגה ותכנן לערער את חוקי התנועה במדינה. אך מהי המציאות? נהג, הפועל בסביבה מתוחה ולחוצה, האחראי על ביטחונו של שר המאובטח ברמה הגבוהה ביותר ומתמודד עם איומים יומיומיים. האם הנסיעה באור אדום, לכאורה, נעשתה מתוך זלזול בחוק, או שמא נבעה מצורך ביטחוני דחוף? האם פרוטוקולים של אבטחת אישים, המחייבים לעיתים תנועה מהירה וחריגה, נלקחו בחשבון? שאלות אלו, כמובן, נדחקו לשוליים. קל יותר לצרוח 'זלזול בחוק' מאשר לבדוק את העובדות לעומקן.

והטענה על ניסיון "להסתתר מאחורי מעמד של רכב ביטחוני"? האין זה סביר ששיירת שר, במיוחד שר במעמדו הרגיש של בן גביר, תוגדר כרכב ביטחון הזכאי לעיתים למעבר מועדף? הצביעות זועקת לשמיים. כמה כלי רכב רשמיים אחרים, של אישי ציבור שאינם מאוימים באותה רמה, עוברים על חוקי תנועה מדי יום מבלי שאף אחד יצייץ? כאן מדובר בזעם סלקטיבי, מהונדס היטב כדי להכתים את השר דרך מקורביו. בזמן שהם מתעסקים ברמזור, השר בן גביר נאבק בפשיעה המשתוללת, בטרור הרצחני ובשיקום הביטחון האישי. 'שערוריית הנהג' היא לא יותר ממסך עשן, ניסיון ציני ושקוף ליצור תדמית של 'פורענות חוק' סביב השר המופקד על אכיפת החוק. הפוך על הפוך, והעיקר – לפגוע.

ואז מגיעה 'האש הידידותית', כביכול, מכיוונו של השר בצלאל סמוטריץ'. מדוע דווקא עכשיו? מדוע באופן כה פומבי וצורם? ההאשמות ב"פופוליזם", ב"חיפוש להיות הימין שמימין לימין", וב"הדלפות מהקבינט" הן לא פחות ממדהימות כשהן מגיעות משותף קואליציוני. האם הקשבה לזעקותיהם הנואשות של אזרחים לביטחון היא "פופוליזם"? האם הדרישה לפעולה נחרצת נגד אויבינו היא "פופוליזם"? או שמא מדובר פשוט במנהיגות שמדברת בגובה העיניים, מהסוג שפוליטיקאים מהמשמר הישן חוששים ממנו? בן גביר מדבר בשפת הרחוב, לא בז'רגון המנותק של הסלונים הפוליטיים.

ומה לגבי "הימין שמימין לימין"? השר בן גביר עומד על עקרונותיו. הוא אינו מדלל את ציונותו או את מחויבותו לישראל חזקה. אם זה הופך אותו ל"ימני יותר" בנוף פוליטי שלעיתים קרובות מדי ממהר להתפשר על ערכי ליבה, שיהיה. רבים רואים זאת כתעודת כבוד. באשר ל"הדלפות מהקבינט" ו"תדרוכים מגמתיים" – האם ייתכן שהשר בן גביר מאמין שלציבור יש זכות לדעת מה נדון (או לא נדון) בנוגע לביטחונו? האם זו "הדלפה" כששר מרגיש שמידע קריטי מוסתר או שמדיניות הרסנית מקודמת מאחורי דלתיים סגורות? אולי זה נקרא אחריות ציבורית. אולי זה צעד נואש כשמרגישים שהספינה שטה לעבר קרחון והקברניט מתעלם מהאזהרות.

המניעים של סמוטריץ' מעוררים תהיות. האם זו דאגה כנה, או ניסיון לצבור נקודות פוליטיות, להגדיר את עצמו על ידי תקיפת דמות פופולרית בימין? התזמון, וההכתרה העצמית כ"מבוגר האחראי" בעוד בן גביר מוצג כביכול כפזיז, מחשידים. מי באמת משרת את האינטרסים של חמאס? אלו הדוגלים בפעולה ברורה ונחרצת, או אלו העוסקים במריבות פנימיות בזמן שהאויב צופה ומחכך ידיו בהנאה?

האמת היא שהשר בן גביר הוא 'משבש מערכות'. הוא מאתגר את הקונצנזוס הנוח של 'ממסד הביטחון' שכושל פעם אחר פעם. הוא אינו חלק מה'קלאב'. הוא לא משחק לפי כללי השתיקה וההתבטלות הלא כתובים שלהם. התקשורת, המשמר הפוליטי הישן, ואפילו גורמים מסוימים בימין, מבועתים מהשפעתו הגוברת, משום שהוא מייצג שינוי יסודי. הוא מותקף כי הוא יעיל. כי הוא מחולל שינויים. כי הוא חושף את החולשות והכישלונות של העבר.

מנסים לצייר אותו כקיצוני, כפרובוקטור. אך עבור מיליוני ישראלים, הוא היחיד שמדבר בשפתם, שמתייחס לפחדיהם, שנלחם למען עתידם. השוו את הביקורת הנוקבת על כל צעד ושעל של בן גביר ליחס הכפפות של משי שלעיתים ניתן לאחרים, כאלה שבאמת מערערים את ביטחון ישראל או את הלכידות החברתית. הצביעות והסטנדרט הכפול זועקים לשמיים. בעוד אחרים עשויים לנהל מדיניות רופסת או להתבטא באופן שמחליש את ישראל בזירה הבינלאומית, הפוקוס התקשורתי והפוליטי מופנה באופן אובססיבי לשר בן גביר, תוך ניפוח כל אירוע שולי לממדי ענק.

ההתקפות הללו, בין אם על עבירת תנועה של נהג או על התנצחויות פוליטיות מצד שותפים לכאורה, לא ירתיעו את השר בן גביר. מחויבותו לעם ישראל, לביטחון, ולמדינה חזקה וגאה, היא בלתי מעורערת. ככל שמבקריו יצעקו חזק יותר, כך רק יתברר שהוא נוגע בעצב חשוף, שהוא צועד בדרך הנכונה. הציבור רואה מבעד למסעות ההכפשה הללו. הוא יודע מי באמת עומד לצידו. השר בן גביר ימשיך להילחם, והעם ימשיך לעמוד מאחוריו, חזק מאי פעם. כי האמת, בסופו של דבר, חזקה יותר מכל ספין ומכל קמפיין השחרה.