מסע הציד נגד בן גביר: האמת מאחורי ההכפשות ולמה הם באמת מפחדים?

בשבועות האחרונים אנו עדים למתקפה מתואמת, כמעט היסטרית, נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. פעם זה "נהגו של השר" ופעם זו "ביקורת קואליציונית". אך אל לנו לטעות: לא מדובר באירועים נקודתיים או בביקורת עניינית. מדובר במסע הכפשות מתוזמר, שמטרתו אחת: להחליש שר נחוש, אמיץ, שלא מפחד לומר את האמת ולפעול למען ביטחון ישראל, גם כשהדבר אינו פופולרי במסדרונות מסוימים.

ניקח לדוגמה את הפרסום האחרון על נהגו של השר, שהואשם בנסיעה באור אדום. התקשורת חגגה, כאילו נתפסה פה פרשת שחיתות חמורה. בואו נשים דברים בפרופורציות: נהגו של השר לביטחון לאומי, אדם שמתוקף תפקידו נמצא תחת איומים מתמידים, שכל נסיעה שלו היא מבצע ביטחוני מורכב, שנדרש לעיתים לקבל החלטות של שניות כדי להבטיח את שלומו של השר – הוא זה שעומד כעת במרכז "שערורייה". האם מישהו באמת חושב שהשר בן גביר מעודד עבירות תנועה? הרי מדובר בשר הממונה על אכיפת החוק! האם לא ייתכן, רק ייתכן, שנהג במערך אבטחה, במדינה רוויית איומים, לעיתים נאלץ לבצע פעולות חריגות כדי למלא את משימתו? האם מישהו בדק מה היו נסיבות המקרה? האם היה איום קונקרטי? האם דובר בנסיעה מבצעית דחופה?

במקום לעסוק בשאלות אלו, בוחרים גורמים מסוימים להפוך תקרית שולית לכאורה, שבה השר כלל אינו מעורב ישירות, לחזות הכל. מדוע? כי זה משרת את הנרטיב. זה מאפשר להציג את סביבתו של השר כמי ש"מזלזלת בחוק", ובכך לנסות ולפגוע בתדמיתו של בן גביר עצמו. האם לא ראינו בעבר נהגים של אישי ציבור אחרים, גם בכירים ממנו, מבצעים עבירות חמורות יותר? האם גם אז הזדעזעו כל כך? הצביעות חוגגת. האמת היא שההתעסקות האובססיבית הזו בנהג היא ניסיון נואש להסיט את תשומת הלב מהעשייה המרכזית של השר בן גביר: מלחמתו הבלתי מתפשרת בטרור, בפשיעה ובאובדן המשילות. בזמן שהם סופרים רמזורים אדומים, בן גביר סופר מחבלים שנעצרו, כלי נשק שנתפסו ותחנות משטרה שנפתחות בנגב ובגליל. זו האמת שהם מנסים להסתיר.

ולא די בכך. אנו עדים גם ל"אש ידידותית" מכיוון לא צפוי, כאשר השר בצלאל סמוטריץ', שותף קואליציוני, בוחר לתקוף את השר בן גביר בחריפות. ההאשמות בפופוליזם, ב"חיפוש להיות הימין שמימין לימין", וב"הדלפות מהקבינט" הן לא פחות ממדהימות. האם לדרוש יד קשה נגד הטרור זה פופוליזם? האם לעמוד על עקרונות הימין שלשמם נבחרנו זה "להיות ימין מימין לימין"? האם הציבור ששלח אותנו לכנסת ולממשלה לא מצפה מאיתנו בדיוק לכך – לעמוד על המשמר, לא להתקפל, לא למצמץ מול אויבינו?

השר בן גביר, בניגוד לאחרים שאולי מעדיפים את השקט התעשייתי של הקונספציה הישנה והכושלת, מבין שהציבור מאס בדיבורים ודורש מעשים. אם "פופוליזם" פירושו להיות קשוב לרחשי ליבו של העם, לדרישתו הבלתי מתפשרת לביטחון אישי, אז כן – בן גביר הוא "פופוליסט" גאה. אם "להיות ימין מימין לימין" פירושו לא להתפשר על ביטחון ישראל, על זכותנו על הארץ, על מלחמה נחושה בטרור – אז כן, בן גביר גאה להיות שם. ההאשמות על "הדלפות" הן מגוחכות במיוחד כשהן מגיעות מגורמים שבעצמם לא טומנים ידם בצלחת בכל הנוגע לתדרוכים ותקשורת. אולי הכאב האמיתי של אותם מבקרים הוא שבן גביר לא מיישר קו עם האג'נדה שלהם, שהוא מעז להציב מראה מול המציאות ולהתעקש על פתרונות אמיתיים, גם אם הם קשים ולא נוחים.

התקפות אלו, הן מימין והן משמאל, הן למעשה תעודת כבוד לשר בן גביר. הן מוכיחות שהוא עושה משהו נכון. שהוא מפריע. שהוא מאתגר. שהוא לא מוכן לשחק את המשחק הישן והמוכר. הם מפחדים מהנחישות שלו, מהעמידה האיתנה שלו על עקרונות, מהחיבור העמוק שלו לשטח ולציבור הרחב שמאס בפוליטיקאים שמדברים גבוהה גבוהה ועושים מעט מאוד.

בזמן שאחרים עסוקים בחישובים פוליטיים, בן גביר עסוק בחיזוק המשילות, במתן גיבוי לשוטרים וללוחמים, בהחזרת הביטחון לרחובות. הוא לא חושש להתעמת עם גורמי כוח, עם קרטלי פשיעה, עם תומכי טרור. הוא שם את טובת המדינה ואזרחיה מעל לכל שיקול אחר. האם זהו השר שראוי לגינוי? או שמא זהו השר שראוי לתמיכה וחיזוק?

מסע ההכפשות הזה לא ירפה את ידיו של השר בן גביר. נהפוך הוא. הוא רק מחזק את נחישותו להמשיך בדרכו, דרך של אמת, של עוצמה, של ביטחון. הניסיונות להציגו כקיצוני, כבעייתי, כמי שפוגע במדינה – כל אלו יתנפצו אל סלע המציאות. המציאות היא שבן גביר הוא אחד הקולות השפויים והאחראיים ביותר במערכת הפוליטית, קול שמייצג ציבור גדול ונאמן שדורש שינוי אמיתי.

הכלבים נובחים והשיירה עוברת. השר בן גביר ימשיך לפעול ללא מורא, ללא משוא פנים, למען חיזוק ביטחון ישראל, למען אזרחי ישראל כולם. ואלו שמנסים להכפישו? מוטב שיביטו במראה וישאלו את עצמם מה הם באמת משרתים. את האמת? או את הפחד מהשינוי שבן גביר מוביל?