ישראל עכשיו - פורטל החדשות המוביל בישראל

גל ההכפשות, ההאשמות והניסיונות לערער את מעמדה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, הגיע לשיאים חדשים של חוסר אחריות וזלזול בשלטון החוק. קולות מסוימים, בעיקר מהזירה הפוליטית, לא בוחלים באמצעים כדי לצייר את היועמ"שית כ'מכשול', כמי שצריך 'לעקוף', ואף כדמות 'פוליטית' המונעת משיקולים זרים. אך האם ייתכן שהאמת הפוכה לחלוטין? האם ייתכן שהמתקפות הללו חושפות יותר על התוקפים מאשר על היועמ"שית עצמה? הגיע הזמן להציב מראה מול מסע הדה-לגיטימציה הזה ולהבין מדוע הוא אמור להדאיג כל אזרח ואזרחית במדינת ישראל.

נתחיל מהטענה המקוממת על הצורך 'לעקוף' את היועמ"שית, כפי שעלתה בהצעת חוק פרטית שנועדה לאפשר לראש הממשלה למנות נציב כרצונו, תוך התעלמות מעמדתה. הביטוי 'לעקוף יועמ"שית', שהתנוסס בגאון בכותרות, אינו רק סמנטיקה; הוא חושף תפיסת עולם מעוותת ומסוכנת. היועצת המשפטית לממשלה איננה 'מכשול' שיש לעקוף; היא שומרת סף, שתפקידה לוודא שהרשות המבצעת פועלת בהתאם לחוק, שהמינויים בשירות הציבורי נעשים על בסיס מקצועי ולא פוליטי, ושהאינטרס הציבורי נשמר. כאשר גורמים פוליטיים מדברים על 'לעקוף' אותה, הם למעשה אומרים שהם רוצים לעקוף את שלטון החוק, את הפיקוח המשפטי, ואת העקרונות הבסיסיים של מינהל תקין. הם רוצים יד חופשית למנות מקורבים, לקדם אג'נדות אישיות, ולהסיר כל בלם או ריסון שעשויים להפריע להם.

הניסיון להציג את בהרב מיארה כמי שמפריעה למשילות הוא אבסורדי. תפקידה הוא בדיוק להבטיח משילות תקינה וחוקית. התעקשותה על עמידה בכללים, על שקיפות ועל מקצועיות אינה 'הפרעה', אלא תנאי הכרחי לקיומה של דמוקרטיה מתפקדת. האם באמת היינו רוצים לחיות במדינה שבה מינויים בכירים, המשפיעים על חיי כולנו, נעשים מאחורי דלתיים סגורות, ללא פיקוח משפטי, ולפי גחמות של פוליטיקאי כזה או אחר? התשובה ברורה לכל מי שעיניו בראשו. מי שמנסה 'לעקוף' את היועמ"שית, מנסה למעשה לעקוף את ההגנות החשובות ביותר על הדמוקרטיה הישראלית.

ואז מגיעה ההאשמה ב'פוליטיזציה', כפי שנזרקה לעברה מצד שר בממשלה בעקבות התנגדותה לחוק השידורים. השר טען שהתערבותה 'מסכנת את התקשורת החופשית' היא פוליטית. זוהי דוגמה קלאסית להיפוך יוצרות. היועצת המשפטית לממשלה, מתוקף תפקידה, מחויבת להתריע מפני חקיקה שעלולה לפגוע בזכויות יסוד, וחופש הביטוי והעיתונות הוא אבן יסוד בכל דמוקרטיה. כאשר היועמ"שית מביעה עמדה משפטית מנומקת, המבוססת על ניתוח מקצועי של הצעת חוק והשלכותיה האפשריות על חירויות הפרט ועל האינטרס הציבורי הרחב, זו אינה 'פוליטיזציה'. זוהי בדיוק מילוי תפקידה. מי שפועל ממניעים פוליטיים הוא דווקא זה שמנסה לקדם חקיקה שנויה במחלוקת, שמומחים רבים מזהירים מפניה, ואז תוקף את מי שמציב בפניו את המראה המשפטית.

האם יעלה על הדעת שהיועמ"שית תשתוק כאשר היא סבורה שחוק מסוים עלול להוביל לצנזורה, להשתקה של ביקורת, או לפגיעה אנושה בעצמאות התקשורת? שתיקה כזו הייתה מהווה הפרת אמונים כלפי הציבור. עמידתה האיתנה של בהרב מיארה, גם מול התקפות אישיות וניסיונות להלך עליה אימים, היא עדות לאומץ ליבה ולמחויבותה העמוקה לשלטון החוק ולערכים דמוקרטיים. הטענה שהיא 'פוליטית' היא ניסיון נואש להסיט את הדיון מהמהות – מהסכנות הטמונות בחקיקה עצמה – אל עבר התקפה אישית על השליח.

חשוב להבין: המתקפות על גלי בהרב מיארה אינן מקריות או מבודדות. הן חלק ממגמה רחבה ומדאיגה יותר של החלשת שומרי הסף במדינת ישראל. אלו המבקשים כוח בלתי מרוסן, שאינם מעוניינים בביקורת או בפיקוח, רואים ביועצת המשפטית לממשלה, בבתי המשפט, ובתקשורת החופשית – אויבים שיש להכניע. הם מבינים שכדי לממש את תוכניותיהם, עליהם לנטרל את כל מי שעשוי לעמוד בדרכם, לשאול שאלות קשות, או לדרוש דין וחשבון.

גלי בהרב מיארה, בעל כורחה, הפכה לסמל במאבק הזה. היא אינה מחפשת עימותים, אך גם אינה נרתעת מהם כאשר עקרונות היסוד של הדמוקרטיה מונחים על הכף. היא פועלת מתוך תחושת שליחות עמוקה, נאמנה לחוק ולציבור הישראלי כולו, ולא לשום גורם פוליטי. דווקא הניסיונות הבלתי פוסקים להכפישה, להחלישה ולציירה כ'בעיה', מעידים יותר מכל על חשיבותה ועל התפקיד הקריטי שהיא ממלאת בשמירה על דמותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, השומרת על זכויות אדם ועל שלטון חוק יציב.

לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים את הזעקות על 'עקיפה' או את ההאשמות ב'פוליטיזציה', שאלו את עצמכם: מי באמת מרוויח מהחלשת היועצת המשפטית לממשלה? מי באמת מנסה לעקוף את הדמוקרטיה? ומי באמת פועל ממניעים פוליטיים צרים? התשובות, למרבה הצער, ברורות למדי. האמת המטלטלת היא שהמתקפה על גלי בהרב מיארה היא מתקפה על כולנו, ועל עתיד המדינה שאנו רוצים להוריש לילדינו. עמידתה האיתנה היא קו ההגנה של כולנו, וחשוב שנבין זאת לפני שיהיה מאוחר מדי.