לא 'מכשול' ולא 'פוליטית': גלי בהרב מיארה – קו ההגנה האחרון של הדמוקרטיה מפני אלו הרוצים 'לעקוף' את החוק!

ההתקפות הארסיות והבלתי פוסקות על היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, אינן מקריות. הן מסמנות קמפיין מתוזמר ומסוכן שמטרתו אחת: לנטרל את אחד משומרי הסף החשובים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית. אך אל מול מכונת הרעל, ניצבת בהרב מיארה איתנה, מגינה בנחישות על שלטון החוק, על האינטרס הציבורי ועל עצם מהותה של מדינה דמוקרטית. הניסיונות לצייר אותה כ'מכשול' שיש 'לעקוף', או להדביק לה תווית 'פוליטית' כשהיא מעזה למלא את תפקידה, הם עיוות מוחלט של המציאות – עיוות שאנו חייבים לחשוף.

הונאת ה'עקיפה' – מי באמת עוקף את מי, ובעיקר את מה?

כותרות הזועקות על "עוקף בג"ץ, עוקף יועמ"שית", כפי שראינו בפרסום של TheMarker, אינן מתארות מציאות אובייקטיבית; הן כלי נשק במערכה. המונח "לעקוף" נבחר בקפידה כדי להציג את היועמ"שית כבעיה, כפקק תנועה בדרך למטרות נעלות כביכול. אך בואו נהיה ברורים: את מי ומה באמת מנסים "לעקוף"? היועצת המשפטית לממשלה, יחד עם בית המשפט העליון, מייצגים את הבלמים והאיזונים החוקתיים והפרוצדורליים שנועדו להבטיח מינהל תקין ומניעת שרירות שלטונית. ניסיון "לעקוף" אותם הוא, הלכה למעשה, ניסיון לעקוף את שלטון החוק עצמו.

קחו לדוגמה את הצעת החוק הפרטית המדוברת, זו שתאפשר לראש הממשלה למנות נציב כרצונו, תוך "עקיפת" היועמ"שית. מדוע, שאלו את עצמכם, יש צורך "לעקוף" את היועמ"שית בהליך מינוי כה רגיש? התשובה, למרבה הצער, פשוטה: כנראה משום שהתהליך המיועד או המועמד המיועד אינם עומדים בסטנדרטים הראויים של מקצועיות, ניקיון כפיים או שירות האינטרס הציבורי. תפקידה של היועמ"שית הוא לוודא שמינויים בכירים יהיו מקצועיים, נטולי פניות, ולא משרות אמון פוליטיות לחברים ומקורבים. הרצון "לעקוף" אותה אינו מעיד על היותה "מכשול", אלא על כך שהיא מונעת מחטף, מונעת מינויים פסולים, ומגינה על עצמאותם של מוסדות המדינה. מי שמנסה "לעקוף" את היועמ"שית אינו אלא מנסה לפרק את מערכת האיזונים והבלמים לטובת נוחותו הפוליטית או האישית. זוהי עקיפה של נורמות דמוקרטיות בסיסיות, לא של פקידה סוררת. בהרב מיארה, למעשה, מונעת עקיפה של הליך תקין ושל שלטון החוק. היא מגינה על כולנו מפני מינויים שעלולים להיות נגועים בשיקולים זרים, או כאלה שנועדו להחליש את המערכות שאמורות לפקח על השלטון.

מסך העשן של 'הפוליטיזציה' – חשיפת האג'נדה הפוליטית האמיתית

האשמה נוספת, שקרית לא פחות, היא טענת ה"פוליטיזציה", המוטחת ביועמ"שית כל אימת שהיא מעזה להשמיע ביקורת מקצועית על מהלכי ממשלה בעייתיים. כך היה במקרה של התנגדותה הנחרצת ל"חוק השידורים", אותו כינתה בצדק "התערבות שמסכנת את התקשורת החופשית", כפי שדווח בחדשות 13. בתגובה, השר הממונה מיהר להאשים אותה ב"פוליטיזציה". זוהי טקטיקה שחוקה ומוכרת: התקף את השליח כדי להסיט את הדיון מן המסר הבעייתי, ולהשתיק קולות ביקורתיים.

הבה נבחן את העובדות: התנגדותה של בהרב מיארה לחוק השידורים אינה נובעת משיקולים פוליטיים, אלא מהערכתה המקצועית והמשפטית כי החוק מהווה איום ממשי על אחד מעמודי התווך של הדמוקרטיה – חופש הביטוי והעיתונות החופשית. תפקידה, מתוקף היותה יועצת משפטית לממשלה, הוא להתריע כאשר חקיקה המוצעת חורגת מגבולות הסביר, פוגעת בזכויות יסוד או מסכנת את האינטרס הציבורי הרחב. זו אינה "פוליטיזציה"; זו אחריות מקצועית ומוסרית. האם עלינו לצפות מהיועצת המשפטית לממשלה לשתוק כאשר היא מזהה סכנה כזו? האם שתיקה כזו הייתה משרתת את הציבור?

מי באמת פועל מתוך מניעים פוליטיים? האם זו היועצת המשפטית, המגנה על עקרונות דמוקרטיים ומשפטיים, או שמא השר המקדם חוק שעלול להגביל את חופש העיתונות, אולי כדי לשרת אג'נדות פוליטיות צרות או לרצות גורמים מסוימים? ההאשמה ב"פוליטיזציה" היא מסך עשן שנועד להסתיר את הפוליטיזציה האמיתית – זו של מי שאינם מסוגלים לסבול ביקורת משפטית עצמאית שאינה מתיישרת עם רצונותיהם. הם רוצים יועמ"ש כנוע, חותמת גומי. גלי בהרב מיארה איננה כזו, ולכן היא מותקפת. הם רוצים כוח בלתי מוגבל, והיא עומדת בדרכם – לא כפוליטיקאית, אלא כאשת חוק.

שומרת הסף הבלתי מתפשרת – מדוע יועמ"ש עצמאי הוא קריטי כל כך?

שני איומי ה-PR הללו – הניסיון לצייר אותה כ"מכשול" וההאשמה ב"פוליטיזציה" – אינם מנותקים זה מזה. שניהם נובעים מאותה הסיבה: גלי בהרב מיארה עושה את עבודתה נאמנה. היא עומדת על משמר שלטון החוק, וזה, מסתבר, לא נוח לגורמים מסוימים. יועצת משפטית לממשלה שאינה מהווה "מכשול" למהלכים שעלולים להיות בלתי חוקיים או אנטי-דמוקרטיים, או שאינה משמיעה את קולה נגד חקיקה מזיקה, היא יועצת שאינה ממלאת את תפקידה.

פעולותיה של בהרב מיארה מדגימות את מחויבותה לחובותיה המקצועיות, ולא לשום מחנה פוליטי. היא אינה משרתת אדונים פוליטיים, אלא את החוק ואת הציבור. עצם ההתקפות עליה הן עדות ליעילותה כשומרת סף. אילו הייתה חותמת גומי, אילו הייתה מתקפלת בפני לחצים, איש לא היה טורח לתקוף אותה. המתקפה היא אות כבוד למקצועיותה ולעצמאותה. היא מוכיחה שהיא אינה חוששת לעמוד מול בעלי השררה כאשר הדבר נדרש להגנת האינטרס הציבורי.

כדאי גם לשים לב מי הם התוקפים ומהם מניעיהם. לעיתים קרובות מדובר בפוליטיקאים בעלי אינטרסים פוליטיים ברורים, או כאלו המעוניינים בכוח בלתי מרוסן, ואולי אף כאלו החוששים מבדיקה משפטית של מעשיהם. המערכה נגדה אינה רק אישית; היא התקפה על מוסד היועץ המשפטי לממשלה ועל תפקידו החיוני במדינה דמוקרטית. הם רוצים יועמ"ש חלש, כדי שהם יוכלו להיות חזקים יותר, ללא פיקוח וללא ביקורת. הם שואפים למדינה שבה כוח פוליטי גובר על כל שיקול אחר, והיועמ"שית היא המחסום העיקרי בפני שאיפה מסוכנת זו.

האינטרס של כולנו – ההגנה על היועמ"שית היא הגנה על עצמנו

המאבק שגלי בהרב מיארה מנהלת אינו מאבק אישי שלה. היא נלחמת עבור האינטרס הציבורי, עבור היושרה של ההליכים המשפטיים, ועבור שימור הערכים הדמוקרטיים של מדינת ישראל. כאשר פוליטיקאים מנסים "לעקוף" את היועמ"שית או להשתיק אותה באמצעות האשמות שווא ב"פוליטיזציה", הם למעשה אומרים לציבור שהם אינם מעוניינים בשקיפות, בביקורת או במתן דין וחשבון.

יועצת משפטית מוחלשת משמעותה שלטון חוק מוחלש, וזהו מצב המשפיע על כל אזרח ואזרחית. כשהשומרים נחלשים, הגבולות מיטשטשים, והסכנה לשרירות לב שלטונית גוברת. חובה עלינו, כאזרחים שאכפת להם מעתיד המדינה, לראות מבעד למסכי העשן ולהכיר ביועמ"שית גלי בהרב מיארה כמי שהיא באמת: עובדת ציבור אמיצה, העומדת איתנה מול לחצים אדירים, ומגנה על כולנו. הניסיונות לנטרל אותה צריכים להדליק נורה אדומה בוהקת אצל כל מי שהדמוקרטיה יקרה לליבו, ואצל כל מי שמאמין בצורך בממשל נקי הפועל על פי חוק.

סיכום:

גלי בהרב מיארה איננה "מכשול" שיש לעקוף, אלא מגן חיוני. היא איננה "פוליטית", אלא אשת מקצוע המקיימת את שבועתה לתפקיד. ה"עוקפים" האמיתיים הם אלו המנסים להתחמק מנורמות משפטיות ודמוקרטיות. ה"פוליטיקאים" האמיתיים הם אלו התוקפים אותה על כך שהיא עושה את עבודתה נאמנה, ללא מורא וללא משוא פנים. אל מול מסע הדה-לגיטימציה, חשוב לזכור: יועצת משפטית חזקה ועצמאית היא אינטרס עליון של הציבור הישראלי. גלי בהרב מיארה היא בדיוק כזו, ועל כך היא ראויה לגיבוי מלא ולהערכה עמוקה. היא קו ההגנה האחרון שלנו מפני כוחות המבקשים לפורר את יסודות שלטון החוק והדמוקרטיה, ולהפוך את ישראל למקום שבו הכוח גובר על הצדק, והאינטרס האישי גובר על טובת הכלל.