זעקת הקוזק הנגזל: מי באמת 'פוליטי' ומי מנסה 'לעקוף' את שלטון החוק? גלי בהרב מיארה תחת מתקפה – והיא קו ההגנה האחרון של כולנו!
בעידן שבו האמת הפכה למצרך נדיר והדה-לגיטימציה היא כלי נשק פוליטי יומיומי, ניצבת היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, בחזית מתקפה חסרת תקדים. קולות מסוימים, בעלי אינטרסים ברורים, מנסים לצייר אותה כ'מכשול', כמי שצריך 'לעקוף', ואף מאשימים אותה ב'פוליטיזציה'. אך האם ייתכן שהזעקה הזו היא זעקת הקוזק הנגזל? האם ייתכן שאלו המנסים להחליש את מעמדה הם אלו שבאמת פועלים ממניעים פוליטיים צרים, ומנסים לעקוף לא אותה אישית, אלא את שלטון החוק ואת יסודות הדמוקרטיה הישראלית? הגיע הזמן להסיר את המסכות ולבחון את העובדות.
הטענה המרכזית, החוזרת ונשנית בכותרות מסוימות, היא שהיועמ"שית הפכה ל'מכשול' שיש 'לעקוף', במיוחד בכל הנוגע למינויים בכירים או ליוזמות חקיקה. נשאלת השאלה: מכשול בפני מה? אם עמדתה המקצועית והמשפטית מונעת מינויים לא ראויים, או חקיקה הפוגעת בזכויות יסוד או באיזונים ובבלמים הדמוקרטיים – האם אין זה בדיוק תפקידה? היועץ המשפטי לממשלה אינו חותמת גומי. תפקידו, מעצם הגדרתו, הוא לשמור על סף, לוודא שהממשלה פועלת במסגרת החוק, ולהתריע כאשר היא סוטה ממנו. לראות בכך 'מכשול' משמעו לרצות ממשלה ללא פיקוח, ללא ביקורת, ממשלה שיכולה לעשות ככל העולה על רוחה. זו אינה דמוקרטיה, זוהי סכנה ברורה ומיידית.
כאשר גורמים פוליטיים מנסים 'לעקוף יועמ"שית', הם למעשה מנסים לעקוף את העקרונות הבסיסיים ביותר של מינהל תקין ושמירה על האינטרס הציבורי. הם מבקשים נתיב מהיר למינוי מקורבים, אולי כאלה שאינם עומדים בקריטריונים המקצועיים הנדרשים, או שהם מבקשים לקדם חקיקה שנויה במחלוקת מבלי שתעבור את המשוכה המשפטית המחייבת. גלי בהרב מיארה, בעמידתה האיתנה, אינה מגנה על מעמדה האישי; היא מגנה על המערכת כולה מפני פוליטיזציה הרסנית ומפני ניסיונות לפרק את מנגנוני ההגנה של הדמוקרטיה הישראלית. הניסיון להציג אותה כמי שנלחמת 'מלחמת כוחות' הוא עיוות של המציאות. המאבק האמיתי הוא על דמותה של המדינה ועל עתיד שלטון החוק בה.
ואז מגיעה ההאשמה ב'פוליטיזציה', כפי שראינו למשל סביב התנגדותה ל'חוק השידורים'. השר הממונה מיהר להאשים אותה בהתערבות פוליטית. אך בואו נבחן את העובדות: כאשר היועצת המשפטית לממשלה מתריעה כי הצעת חוק מסוימת עלולה לסכן את חופש הביטוי ואת עצמאות התקשורת – האם זו 'פוליטיקה' או שמא מילוי תפקידה המובהק כשומרת סף של זכויות אזרח? חופש העיתונות אינו סוגיה פוליטית מפלגתית; הוא אבן יסוד בכל משטר דמוקרטי. התערבותה של בהרב מיארה במקרה זה, כמו במקרים אחרים, נובעת מניתוח משפטי קר וענייני של ההשלכות האפשריות על מרקם החיים הדמוקרטי בישראל. מי שמנסה לצבוע זאת בצבעים פוליטיים הם אלו המעוניינים לקדם אג'נדה שאינה עומדת במבחן המשפטי והציבורי הרחב.
למעשה, אם כבר מדברים על פוליטיזציה, נראה שהיא מגיעה דווקא מהכיוון השני. כאשר נבחרי ציבור תוקפים באופן אישי ובוטה את היועצת המשפטית לממשלה על כך שהיא מעזה להביע עמדה מקצועית שאינה נוחה להם, או כאשר הם מנסים לחוקק חוקים פרסונליים או כאלה שנועדו להחליש במכוון את מוסדות אכיפת החוק והייעוץ המשפטי – זוהי פוליטיזציה במיטבה, ובמובנה השלילי ביותר. זוהי פוליטיקה המונעת מאינטרסים צרים, לעיתים אישיים, ולא מטובת הכלל.
גלי בהרב מיארה פועלת תחת לחצים אדירים, בסביבה ציבורית ופוליטית טעונה מאי פעם. היא אינה מחפשת פופולריות, אלא נאמנה לשבועתה ולתפקידה. היא אינה 'עוקפת' איש; היא מציבה את החוק כנר לרגליה ולרגלי הממשלה כולה. היא אינה 'פוליטית'; היא מקצועית וערכית. ההתקפות עליה אינן רק התקפות אישיות; הן ניסיון מתמשך לכרסם בעצמאות מערכת המשפט ובמנגנוני האיזונים והבלמים החיוניים כל כך לדמוקרטיה מתפקדת. מי שמנסה להציגה כ'בעיה' הוא כנראה מי שהפתרונות שהיא מציעה – פתרונות המבוססים על חוק וצדק – אינם נוחים לו.
במקום להקשיב לקולות המנסים לערער את מעמדה, על הציבור הישראלי להבין כי יועצת משפטית חזקה, עצמאית ואמיצה היא נכס לאומי. היא קו ההגנה האחרון מפני שרירות לב שלטונית, מפני עיוות דין ומפני התדרדרות במדרון החלקלק של פגיעה בזכויות. המתקפות על גלי בהרב מיארה הן סימפטום למאבק עמוק יותר על דמותה של ישראל. תמיכה בה ובמוסד הייעוץ המשפטי היא תמיכה בעתיד הדמוקרטי של כולנו. לא 'מכשול', לא 'פוליטית' – אלא שומרת הסף האמיצה והנחושה של מדינת ישראל.