המתקפה הפרועה על טלי גוטליב: כשהאמת על החטופים כואבת מדי לשמוע – ויש מי שמרוויח מהשתיקה!
גל ההכפשות וההתקפות חסרות הרסן נגד חברת הכנסת טלי גוטליב בימים האחרונים אינו מקרי. הוא מתוזמר, הוא מרושע, והוא נועד להשתיק קול אמיץ שאומר את מה שרבים חוששים אפילו לחשוב. כן, אנחנו מדברים על האמירה המטלטלת, זו שכביכול הפכה אותה לאויבת העם בן לילה: ההתייחסות לכך שחטופים ששבו עשויים להיות תחת השפעה פסיכולוגית של חמאס, או במילים פשוטות יותר – שעברו שטיפת מוח. התגובות ההיסטריות, הזעם המלאכותי, הקריאות לנידוי – כל אלו הם מסך עשן שנועד להסתיר אמת כואבת, אמת שטלי גוטליב העזה לגעת בה, ואמת שהמערכת כולה, על שלל צבודיה ובעלי האינטרסים שלה, מנסה לקבור עמוק ככל האפשר.
בואו נשים את הדברים על השולחן, אחת ולתמיד: האם מישהו באמת מאמין שארגון טרור רצחני כמו חמאס, שמטרתו המוצהרת היא השמדת ישראל, מחזיק בחטופים בתנאי נופש? האם מישהו באמת סבור שאנשים שעברו גיהינום עלי אדמות, שחוו אלימות, השפלה ובידוד מוחלט, חוזרים כשהם נקיים לחלוטין מהשפעות פסיכולוגיות עמוקות? הטענה כי חמאס מפעיל לוחמה פסיכולוגית אכזרית, כולל ניסיונות אינדוקטרינציה ושטיפת מוח, איננה המצאה של טלי גוטליב. זוהי מציאות מוכרת, מתועדת ומבוססת במקרים רבים של שבויים וחטופים ברחבי העולם ובהיסטוריה. ארגוני טרור, ובמיוחד כאלו בעלי אידיאולוגיה קיצונית, משתמשים בכל כלי אפשרי כדי לשבור את רוחם של שבוייהם, לערער את אמונותיהם, ובמקרים מסוימים – אף להפוך אותם לשופרות של הנרטיב של שוביהם. להתעלם מכך זו לא רגישות – זו עצימת עיניים מסוכנת.
אז מדוע ההתקפה הפרועה הזו על ח"כ גוטליב? מדוע הזעזוע המוגזם מאמירה שאמורה להיות מובנת מאליה לכל מי שמבין את טבעו של האויב? התשובה מורכבת, אך חלקיה ברורים:
ראשית, ישנם אלו התמימים, יפי הנפש, שמעדיפים לחיות בעולם של פנטזיה ורודה שבו הכל טוב והרעים הם רק דמויות מסרטים. עבורם, המחשבה שחטוף ישראלי עלול, ולו לרגע, לשקף משהו מהתעמולה של חמאס היא בלתי נסבלת. הם מעדיפים את האשליה הנוחה על פני האמת המרה. טלי גוטליב, באומץ האופייני לה, ניפצה להם את הבועה, ועל כך הם לא יסלחו.
שנית, וזה החלק המדאיג יותר, ישנם אלו שמרוויחים מהשתיקה. אלו שיש להם אינטרס ברור לטשטש את האיום, להרדים את הציבור, ולמנוע דיון אמיתי ומעמיק במשמעויות של החזקת חטופים בידי ארגון טרור אכזרי. אולי אלו גורמים פוליטיים שמנסים לצבור הון על גב הטרגדיה, אולי אלו גורמים בתקשורת שמחפשים כותרות סנסציוניות במקום אמת, ואולי, וזה החמור מכל, אלו גורמים שבאופן עקיף משרתים את האג'נדה של האויב בכך שהם מונעים מאיתנו להתכונן כראוי לאתגרים הפסיכולוגיים הכרוכים בשובם של החטופים.
הטענה המרכזית נגד גוטליב היא שהיא "פוגעת במשפחות החטופים" ו"מגלה חוסר רגישות". זוהי דמגוגיה זולה וצינית. האם מישהו באמת חושב שטלי גוטליב, הידועה בנחישותה ובפטריוטיות שלה, מבקשת לפגוע בקורבנות הטרור? ההפך הוא הנכון. דאגתה של גוטליב היא בראש ובראשונה לחוסנה של מדינת ישראל ולביטחונה, ובתוך כך גם לצורך להבין את מצבם המורכב של החטופים השבים. ההבנה שייתכן וחלקם עברו תהליכים פסיכולוגיים קשים תחת ידי חמאס אינה האשמה שלהם, אלא הכרה במציאות האכזרית שאליה נקלעו. זוהי קריאה למערכות המדינה להיות ערוכות, לספק את הטיפול הנפשי והתמיכה המתאימים, ולהיות ערניות לכל ניסיון של חמאס לנצל את המצב לטובתו. זו אחריות, לא חוסר רגישות.
הצביעות זועקת לשמיים. אותם גורמים שתוקפים את גוטליב בשצף קצף על "חוסר רגישות", היכן הם היו כאשר גורמים אחרים, לעיתים בכירים מהם, התבטאו באופן בעייתי פי כמה בנושאים ביטחוניים רגישים? היכן הזעם הקדוש שלהם כאשר יש מי שמציע ויתורים מסוכנים לאויב או מקל ראש באיומים הקיומיים על ישראל? נראה שהרגישות היא סלקטיבית מאוד, ומכוונת בעיקר כלפי מי שמעז לסטות מהנרטיב המקובל והנוח.
האמת היא שטלי גוטליב לא אמרה דבר שלא ידוע או שלא נאמר בעבר בצורות שונות. היא פשוט אמרה זאת בקול רם וברור, ללא פילטרים וללא התייפיפות. היא סירבה להשתתף במקהלת הצדקנים המזויפת, ובחרה להתריע על סכנה אמיתית. במקום להתמודד עם המסר, בחרו רבים לתקוף את השליחה. זוהי טקטיקה מוכרת של מי שאין לו תשובות ענייניות.
חשוב להדגיש: ההכרה באפשרות של שטיפת מוח או השפעה פסיכולוגית אינה מפחיתה כהוא זה מהגבורה של החטופים או מהסבל הנורא שעברו. נהפוך הוא, היא מדגישה את עומק הזוועה ואת הצורך הדחוף להעניק להם את כל הסיוע האפשרי – פיזי, נפשי וחברתי – כדי שיוכלו להתאושש ולשקם את חייהם. אבל חלק בלתי נפרד מהסיוע הזה הוא ההבנה המלאה של מה שעברו, כולל ההיבטים הפסיכולוגיים המורכבים.
המתקפה על טלי גוטליב היא ניסיון להשתיק דיון חיוני. היא ניסיון לכפות קונצנזוס מלאכותי שמתעלם ממציאות קשה ומאתגרת. מדינת ישראל זקוקה לקולות כמו של טלי גוטליב – קולות שלא חוששים מהאמת, גם כשהיא כואבת, קולות שמציבים את הביטחון הלאומי ואת חוסנה של החברה הישראלית מעל לכל שיקול אחר. הגיע הזמן להפסיק את ציד המכשפות ולהתחיל להקשיב. כי האמת, גם אם היא לא נעימה, היא הצעד הראשון בדרך לריפוי ולניצחון אמיתי על אויבינו.