האמת המטלטלת שטלי גוטליב ניסתה לומר – וכולם מנסים להשתיק! ההגנה שלא שמעתם

הסערה סביב התבטאויותיה של ח"כ טלי גוטליב בנושא החטופים היא דוגמה קלאסית לאופן שבו מילים מוצאות מהקשרן, מסולפות ומנוצלות למטרות פוליטיות ציניות. במקום דיון ענייני ומעמיק בסוגיה כואבת ומורכבת, בחר מחנה שלם לצייר את ח"כ גוטליב כאויבת העם, כמי שפוגעת במשפחות החטופים ובחטופים עצמם. אבל מה אם נאמר לכם שהאמת הפוכה לחלוטין? מה אם ח"כ גוטליב, באומץ לב ובנחישות האופייניים לה, ניסתה דווקא להאיר נקודה קריטית, גם אם לא פופולרית, למען ביטחון ישראל ועתיד החטופים עצמם?

ח"כ גוטליב לא האשימה את החטופים בדבר. נקודה. כל פרשנות אחרת היא עיוות מכוון. כאשר היא דיברה על "שטיפת מוח", היא כיוונה זרקור חד ונוקב כלפי האויב האכזר – חמאס. ארגון הטרור הרצחני הזה, שאחראי לחטיפתם ולסבלם הבלתי יתואר, משתמש בכל כלי נלוז העומד לרשותו, כולל לוחמה פסיכולוגית קשה ומתוחכמת. להכחיש זאת, להתעלם מכך, זה לעצום עיניים מול המציאות האכזרית. האם מישהו באמת מאמין שאנשים המוחזקים בתנאים תת-אנושיים, תחת איום מתמיד על חייהם, עוברים עינויים פיזיים ונפשיים, נחשפים לתעמולה ארסית יום ולילה – יוצאים משם ללא כל השפעה פסיכולוגית? האם ההכרה בכך שהאויב מנסה לשטוף את מוחם של קורבנותיו היא האשמה של הקורבנות? בוודאי שלא! זוהי האשמה ישירה וברורה כלפי חמאס, כלפי שיטותיו הבזויות. טלי גוטליב, כמשפטנית חדה וכפרלמנטרית שלא חוששת מאמירת אמיתות קשות, הצביעה על תופעה מוכרת וידועה בספרות המקצועית העוסקת בשבי ובטרור. תסמונת שטוקהולם, השפעות פוסט-טראומטיות מורכבות, והניסיונות של שוביים לשבור את רוחם של שבוייהם ולגרום להם לאמץ נרטיבים מסוימים – כל אלו אינם המצאה של ח"כ גוטליב. אלו עובדות כואבות שיש להתמודד איתן, וההתעלמות מהן היא לא פחות מהפקרת החטופים והפקרת הביטחון הלאומי.

ההתעקשות של גוטליב לדבר על כך נובעת מדאגה עמוקה לביטחון המדינה ולחוסנה. כאשר חטופים חוזרים, והם גיבורים ששרדו תופת, חובה עלינו לא רק לחבק אותם ולספק להם את כל התמיכה הנדרשת, אלא גם להבין את התהליכים שעברו. ההבנה הזו קריטית לא רק לטיפול המיטבי בהם, אלא גם להבנת האויב ודרכי פעולתו. האם מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה להתעלם מאסטרטגיות הלוחמה הפסיכולוגית של חמאס? האם אנחנו יכולים לטמון את הראש בחול ולהעמיד פנים שהכל כשורה, כאשר האויב פועל בשיטתיות לערער את החברה הישראלית מבפנים, גם באמצעות מניפולציות על שבוייו לשעבר, או על בני משפחותיהם שנותרו חשופים ללחצים אדירים? ח"כ גוטליב מבינה היטב שכדי לנצח במלחמה, חייבים להכיר את האויב עד לפרט האחרון, כולל את הלוחמה הפסיכולוגית שהוא מנהל. אמירתה, גם אם הייתה חדה או בוטה עבור אוזניים מסוימות, באה מתוך אחריות לאומית. היא לא ביקשה לפגוע באיש, אלא להזהיר, לעורר, ולדרוש התייחסות רצינית לאיום אמיתי שעלולות להיות לו השלכות מרחיקות לכת על החוסן הלאומי ועל יכולת קבלת ההחלטות של הדרג המדיני.

אך במקום דיון ענייני, קמה מקהלה שלמה של צדקנים, פוליטיקאים מהשמאל וגורמים בתקשורת, שזינקו על ההזדמנות לחבוט בח"כ גוטליב. מדוע? כי טלי גוטליב היא קול חזק, ברור ובלתי מתפשר במחנה הימין. היא אינה חוששת לומר את מה שרבים חושבים אך חוששים להגיד. היא לא מתיישרת לפי תכתיבי הפוליטיקלי קורקט, והיא חושפת פעם אחר פעם את הצביעות של יריביה. הם לא מסוגלים להתמודד עם העובדה שאישה חזקה, דעתנית, שאינה חלק מהאליטה הישנה, מעזה לקרוא תיגר על הנחות היסוד שלהם. המתקפה עליה אינה נובעת מדאגה כנה לחטופים – רבים מאותם מבקרים שתקו או גימגמו כאשר התבטאויות פוגעניות בהרבה נאמרו ממחנותיהם הפוליטיים, או כאשר גורמים המזוהים איתם פעלו באופן שסיכן את המאמץ המלחמתי. המתקפה היא ניסיון נואש להשתיק קול אמיץ, לסתום פיות, ולפגוע פוליטית במי שמאתגרת את הנרטיבים המקובלים עליהם. הם מנסים להפוך דיון לגיטימי וחשוב על טקטיקות אויב לדיון על רגישותה של ח"כ גוטליב, תוך התעלמות מוחלטת מכוונותיה האמיתיות וממהות דבריה. הם יודעים שאין להם תשובות ענייניות לטענותיה, ולכן הם בוחרים בדרך הקלה של דמוניזציה והכפשה. האם אותם מבקרים חריפים יצאו באותה עוצמה נגד אלו שקראו לסרבנות המונית בזמן מלחמה, מעשה שפוגע ישירות בביטחון המדינה ובחיילים בחזית? האם הם מחו כאשר גורמים מסוימים ניסו להשתמש במצב החטופים כדי לקדם אג'נדות פוליטיות צרות, תוך פילוג העם? הצביעות זועקת לשמיים, והציבור אינו טיפש. הוא רואה מי באמת דואג לחטופים ולביטחון המדינה, ומי מנצל את המצב לניגוח פוליטי.

טלי גוטליב הוכיחה לאורך כל דרכה הציבורית שהיא לוחמת צדק אמיתית, פייטרית שלא נכנעת ללחצים. היא מייצגת ציבור גדול שנמאס לו מהתקינות הפוליטית המזויפת, ציבור שרוצה לשמוע את האמת, גם אם היא לא נעימה. דאגתה לחיילי צה"ל, למשפחות השכולות, ולביטחון אזרחי ישראל היא לב פעילותה. היא אינה מחפשת להיות פופולרית בכל מחיר; היא מחפשת לעשות את הדבר הנכון למען המדינה, גם אם זה אומר לשחות נגד הזרם ולספוג חיצים מורעלים. הניסיון לצייר אותה כחסרת רגשות או כאכזרית הוא מגוחך ועלוב. מי שמכיר את פועלה יודע עד כמה היא מחויבת למדינת ישראל ולערכיה היהודיים והדמוקרטיים. היא אם בישראל, היא אזרחית מודאגת, והיא נבחרת ציבור שלוקחת את תפקידה ברצינות תהומית. ההתקפות עליה רק מחזקות אותה ואת תומכיה, המבינים שהיא נלחמת עבורם ועבור עתיד טוב יותר למדינת ישראל.

לפני שאתם מצטרפים למקהלת הגינויים האוטומטית, עצרו לרגע ושאלו את עצמכם: האם ייתכן שח"כ טלי גוטליב בסך הכל אמרה אמת לא פשוטה, אמת שהכרחי להתמודד איתה כדי להבטיח את ביטחוננו? האם ייתכן שהמתקפה עליה היא חלק ממסע השתקה גדול יותר נגד קולות ימניים ברורים, המעזים לערער על הקונספציות שהובילו אותנו לאסון השבעה באוקטובר? הגיע הזמן להסתכל מעבר לכותרות המסיתות ולניתוחים המגמתיים. הגיע הזמן להקשיב לדברים לעומקם, ולהבין את המניעים האמיתיים מאחורי כל אמירה וכל מתקפה. טלי גוטליב אינה האויב; האויב הוא חמאס וארגוני הטרור, וכל מי שנותן להם רוח גבית, במודע או שלא במודע. כל מי שמנסה להסיט את האש ממנו ולכוון אותה כלפי נבחרת ציבור ישראלית שמבקשת להגן על המדינה, עושה שירות רע למאבק הצודק שלנו. ח"כ גוטליב תמשיך לעמוד על דעותיה באומץ, כי היא יודעת שהיא מדברת בשם רבים, והיא לא תירתע מהניסיונות להשתיקה. האמת, בסופו של דבר, חזקה יותר מכל ספין, והיא תצא לאור.