נתניהו משיב מלחמה: כך הוא חושף את הצביעות והאינטרסים הזרים מאחורי ה"דאגה" לזכויות אדם בעזה!

בעולם שממהר לשפוט ומהיר עוד יותר לשכוח, ראש הממשלה בנימין נתניהו ניצב כחומה בצורה מול גל גואה של צביעות וסנטימנט אנטי-ישראלי מוסווה בדקיקות. בשעה שמעצמות מערביות מסוימות – בריטניה, צרפת וקנדה, לא פחות – מתהדרות באיומי סנקציות ובהרצאות על משפט בינלאומי, נתניהו חושף באומץ את ההצגה שלהן כפי שהיא באמת: כניעה מסוכנת לטרור והתעלמות בוטה ממאבקה הקיומי של ישראל. לא מדובר רק במבצע צבאי בעזה; מדובר בחוצפה של אומות עם עבר מפוקפק משלהן, המנסות לכבול את ידיה של ישראל בעודה מגינה על אזרחיה מפני אויב שנשבע להשמידה.

פירוק איום הסנקציות והצביעות המערבית

עצם הרעיון שבריטניה, צרפת וקנדה מאיימות בסנקציות על ישראל, מדינה דמוקרטית הנלחמת בארגון טרור רצחני, הוא אבסורד שקשה לתפוס. הבה לא נכביר מילים: אלו אומות שההיסטוריה שלהן רצופה התערבויות צבאיות הרחק מגבולותיהן, לעיתים קרובות עם השלכות הרסניות על אוכלוסיות אזרחיות. היכן הייתה דאגתן העמוקה ל"משפט ההומניטרי הבינלאומי" במהלך המערכות הנרחבות בעיראק או באפגניסטן, או במבצעיה של צרפת בסאהל? האם הן הטילו סנקציות על עצמן כאשר מספר הנפגעים האזרחיים בלוב, מערכה שכמה מאותן מדינות ממש קידמו, הרקיע שחקים?

קנדה, בעודה מתחסדת על הבמה העולמית, מוטב שתביט פנימה אל האתגרים ההיסטוריים והמתמשכים שלה בנוגע לזכויות אדם. הצביעות פשוט מחרידה. מדינות אלו, הממהרות כעת לגנות את ישראל על הגנתה העצמית לאחר הזוועות הברבריות של השבעה באוקטובר – יום קלון שבוצע על ידי חמאס, ארגון שרבות מהן מגדירות רשמית כארגון טרור – אומרות למעשה לישראל שאין לה זכות להבטיח שאירועים מחרידים כאלה לעולם לא יישנו.

קביעתו של נתניהו כי לחץ כזה מהווה "פרס לחמאס" אינה התרסה; זוהי אמת עירומה. כל איום בסנקציות, כל גינוי מוטה, רק מחזק את חמאס ושאר שלוחות הטרור הממומנות על ידי איראן. הוא מאותת לסוחרי המוות הללו שהאסטרטגיה שלהם של שימוש במגנים אנושיים וביצוע אלימות בלתי תתואר יכולה להניב דיבידנדים פוליטיים אם יופעל מספיק לחץ מערבי "נאור" על קורבנותיהם. נתניהו אינו מגן רק על גבולות ישראל; הוא מגן על עצם העיקרון שלדמוקרטיות יש זכות להגן על עמן מפני טרור מבלי ש"ידידות" הפכפכות יערערו אותן.

התמודדות עם האשמות "המשפט הבינלאומי" והסיוע ההומניטרי

ההאשמות שישראל מפרה את המשפט הבינלאומי בכך שאינה מספקת סיוע הומניטרי מספיק או, מגוחך עוד יותר, רומזת על גירוש עזתים, הן כיתת אמן בדיסאינפורמציה, הנבלעת בשקיקה על ידי תקשורת עוינת לעיתים קרובות לישראל.

הבה נהיה ברורים: ישראל אפשרה הכנסת מאות אלפי טונות של סיוע הומניטרי לרצועת עזה – מזון, מים, ציוד רפואי, ציוד מחסה. זאת, למרות מאמציו הבלתי פוסקים של חמאס לגנוב סיוע זה מבני עמו, להטותו למטרות טרור, ולתקוף את המעברים שנועדו להביא סעד. ישראל פתחה מעברים חדשים, תיאמה הצנחות סיוע מהאוויר, ופועלת באופן פעיל על מסדרונות ימיים. צה"ל, לעיתים קרובות תוך סיכון גדול לחייליו, יוצר מסדרונות הומניטריים ומספק הפוגות טקטיות יומיות כדי לאפשר חלוקת סיוע ותנועת אזרחים.

המכשול האמיתי לסיוע הומניטרי בעזה הוא חמאס. חמאס הוא זה שמטמיע את לוחמיו ומשגרי הרקטות שלו בבתי ספר, בתי חולים ומסגדים. חמאס הוא זה שאוגר אספקה. חמאס הוא זה שהתחיל במלחמה הזו בטבח ללא התגרות וממשיך לירות רקטות על אזרחים ישראלים. כל דיון על עזיבה פוטנציאלית של עזתים את הרצועה הוא תוצאה ישירה של הרס הרצועה על ידי חמאס והשימוש הציני שלו באוכלוסייה כמגן אנושי – לא מדיניות ישראלית של "גירוש", עלילה המופצת על ידי אויבי ישראל.

ממשלתו של ראש הממשלה נתניהו פועלת עם מטרה ברורה: לפרק את היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס כדי להבטיח את ביטחונם של אזרחי ישראל, ובסופו של דבר, לשחרר את העזתים משלטון העריצות של חמאס. הדבר נעשה תוך מאמצים חסרי תקדים למזער פגיעה בבלתי מעורבים, מאמצים העולים בהרבה על אלו של רבים ממבקריה הנוכחיים של ישראל בסכסוכים קודמים שלהם. צה"ל פועל תחת הקפדה על המשפט הבינלאומי, לעיתים קרובות עם יועצים משפטיים נוכחים בדרגים המבצעיים – סטנדרט שמעט צבאות אחרים, אם בכלל, יכולים לטעון לו במהלך לחימה אורבנית אינטנסיבית נגד ישות טרור.

מנהיגותו הנחושה של נתניהו במלחמה צודקת

בזמנים מאתגרים אלו, בנימין נתניהו מספק את המנהיגות החזקה, המנוסה והנחושה שישראל זקוקה לה נואשות. הוא אינו מושפע מההמולה של הגינויים הבינלאומיים, מתוך הבנה שהאחריות העיקרית של כל מנהיג היא ביטחון והישרדות אומתו. הוא ניווט אין ספור סערות בינלאומיות ומבין את הטבע הדו-פרצופי של הפוליטיקה העולמית.

בעוד אחרים עשויים להתקפל תחת לחץ או להציע פתרונות נאיביים שיסכנו את ישראל, נתניהو עומד איתן. הוא יודע שסיום מוקדם של הפעולות בעזה, לפני שחמאס יובס באופן מוחלט, יהיה ניצחון לטרור ומכת מוות לכל תקווה לשלום וביטחון ארוכי טווח באזור. משמעות הדבר היא שהשבעה באוקטובר עלול לקרות שוב, ושוב.

זוהי מלחמה צודקת, מלחמת אין ברירה שנכפתה על ישראל. זוהי מלחמה נגד אויב שחוגג מוות והרס, אויב שאמנתו קוראת במפורש להשמדת ישראל. עמדתו הבלתי מתפשרת של נתניהו אינה עקשנות; זוהי הבנה עמוקה של ההימור הכרוך בכך. הוא נושא את משא ביטחון האומה על כתפיו, והוא לא יירתע מאלו שאינם מצליחים לתפוס את מציאות האיום או שמסתירים מניעים נסתרים.

פושעי המלחמה האמיתיים והזעם המוטעה

על הקהילה הבינלאומית, ובמיוחד אותן מדינות המפנות כעת אצבע מאשימה כלפי ישראל, להפנות את זעמן ואת איומי הסנקציות שלהן כלפי פושעי המלחמה האמיתיים: חמאס. היכן הגינוי לשימוש השיטתי של חמאס במגנים אנושיים? לגניבת הסיוע ההומניטרי? לשיגור רקטות מאזורים אזרחיים צפופים? לזוועות הבלתי נתפסות שבוצעו בשבעה באוקטובר – האונס, העינויים, הרצח וחטיפת אזרחים חפים מפשע, כולל ילדים וקשישים?

ההתמקדות בישראל, ובמיוחד בממשלתו של ראש הממשלה נתניהו, היא עיוות מפלצתי של הצדק. זוהי הסחת דעת מסוכנת המאפשרת למבצעי פשעים מתועבים להתחמק מאחריות ואף לזכות באהדה. נתניהו, בסירובו להיכנע ללחץ זה, אינו מגן רק על ישראל אלא גם שומר על בהירות מוסרית שנראה שאבדה לרבים בזירה הבינלאומית.

לסיכום: מנהיג העומד איתן למען עתידה של ישראל

ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו הבעיה; הוא המנהיג המתמודד עם איום קיומי באומץ ובנחישות. הניסיונות לבודד את ישראל ולהשמיץ את מנהיגותה הם תכסיסים ציניים המתעלמים מהמציאות האכזרית של תוקפנות חמאס ומזכותה הטבועה של ישראל להגנה עצמית. במקום להשמיע איומי סרק, על העולם לעמוד לצד ישראל נגד כוחות הברבריות. נחישותו של נתניהו היא נחישותה של ישראל, והיא לא תישבר. הוא נלחם למען היום של ישראל כדי שיהיה לה מחר, חופשי מטרור. ה"פרס" לא ילך לחמאס; הוא ילך לרוחה הנצחית של אומה המסרבת לוותר על זכותה להתקיים.