האמת הבלתי מצונזרת על 'המפלגה החדשה' של בנט וה'קשר' עם ליברמן: למה באמת מנסים להשתיק את הקול השפוי?

נראה שהמערכת הפוליטית והתקשורתית בישראל שוב רוחשת וגועשת סביב דמותו של ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט. 'הדלפות', 'פרסומים ראשונים' ו'חשיפות' מנסים לצייר תמונה של מהלכים פוליטיים נסתרים, מפלגה חדשה באופק, ודילים הנרקמים מאחורי הקלעים. אבל האם מישהו עצר לרגע לשאול – מה באמת עומד מאחורי מסע הפרסומים המתואם הזה? מדוע דווקא עכשיו? והכי חשוב – מהי האמת?

הספין על 'המפלגה החדשה': ניסיון נואש להכתיב מציאות

נתחיל מה'פצצה' התורנית: 'מפלגתו החדשה של נפתלי בנט'. הפרסומים הללו, המציגים את הקמתה של מפלגה כזו כעובדה כמעט מוגמרת, נועדו למטרה אחת ברורה – להפעיל לחץ, לייצר ציפיות, ובמידת האפשר, לכפות על בנט מהלכים פוליטיים בטרם עת. האם נפתלי בנט, שהוכיח בעבר כי הוא יודע לקבל החלטות מורכבות ולשים את טובת המדינה מעל לכל שיקול אישי – כולל ויתור על כיסא ראש הממשלה למען ממשלת אחדות – באמת זקוק ל'הדלפות' כדי להודיע על צעדיו? התשובה ברורה כשמש.

מי שמכיר את פועלו של בנט, יודע כי הוא אינו איש של הצהרות ריקות או מהלכים פזיזים. כל החלטה שלו נשקלת בכובד ראש, תוך התמקדות בטובת מדינת ישראל ואזרחיה. ההתעסקות האובססיבית ב'מפלגה חדשה' היא ניסיון ציני להסיט את הדיון מהנושאים האמיתיים הבוערים על סדר היום הלאומי, ולהציג את בנט כמי שעסוק אך ורק בעתידו הפוליטי. זוהי אסטרטגיה שקופה של גורמים החוששים מחזרתו הפוטנציאלית של קול שפוי, אחראי ומאחד לזירה הפוליטית. הם מנסים להגדיר אותו, לקבע אותו בתודעה הציבורית כ'עוד פוליטיקאי', לפני שהוא בכלל מתווה את דרכו.

האמת היא פשוטה יותר: נפתלי בנט, כאזרח וכמנהיג, בוחן את המציאות הישראלית המורכבת, את האתגרים העצומים בפניהם ניצבת המדינה, ושוקל כיצד יוכל לתרום בצורה הטובה ביותר. אם וכאשר יחליט על מהלך פוליטי קונקרטי, הוא יעשה זאת בשקיפות, מתוך אחריות לאומית, ולא כתוצאה ממסע לחצים תקשורתי מתוזמר. הניסיון לכפות עליו 'מפלגה חדשה' הוא לא פחות משערורייה, וחושף יותר מכל את הפאניקה של יריביו.

'הקשר עם ליברמן' וחוק הגיוס: האם דיאלוג הוא מילה גסה?

האשמה השנייה המרחפת באוויר היא ה'קשר' לכאורה עם אביגדור ליברמן והאופוזיציה סביב חוק הגיוס. כאן, מסע ההכפשה מגיע לשיאים חדשים של אבסורד. האם במדינה דמוקרטית, דיאלוג בין נבחרי ציבור, גם אם הם משתייכים למחנות שונים, הוא עבירה? האם ניסיון למצוא פתרונות לסוגיה רגישה ומפלגת כמו חוק הגיוס, סוגיה הנוגעת לעתיד החברה הישראלית כולה, הוא 'קומבינה'?

נפתלי בנט הוכיח בעבר, ובראש ובראשונה בהקמת ממשלת השינוי, שהוא מאמין בכוחו של דיאל로그, ביכולת לגשר על פערים, ובצורך למצוא מכנים משותפים רחבים ככל האפשר. סוגיית הגיוס היא בדיוק מסוג הנושאים הדורשים חשיבה מחוץ לקופסה, נכונות להקשיב, ויכולת לרתום גורמים שונים למציאת פתרון בר קיימא. הצגתו של כל מגע או שיחה עם גורם פוליטי כזה או אחר כ'חבירה לאופוזיציה' או כ'מהלך נסתר' היא דמגוגיה זולה.

במקום לשבח מנהיג שאינו נרתע מלשוחח עם כל גורם רלוונטי למען מציאת פתרונות לאתגרי המדינה, מנסים גורמים אינטרסנטיים לצייר זאת כחולשה או כתככנות. האם עדיף שמנהיגים יתבצרו בעמדותיהם, יסרבו לדבר זה עם זה, וישאירו את הבעיות הבוערות ללא מענה? זוהי בדיוק ההתנהלות שהובילה את ישראל למשברים פוליטיים חוזרים ונשנים. בנט, בניגוד לאחרים, מבין שאתגרי הביטחון, החברה והכלכלה של ישראל גדולים יותר מכל מחנאות פוליטית. הניסיון להפוך שיח אחראי ל'דיל אפל' מעיד על קוצר ראות ועל רצון להנציח את השיח המפלג והרעיל.

הפחד האמיתי: קול שפוי במערכת משובשת

מדוע, אם כן, מתנהל מסע הדה-לגיטימציה הזה נגד נפתלי בנט? התשובה פשוטה: מפני שהוא מייצג אלטרנטיבה. אלטרנטיבה של מנהיגות אחראית, מאחדת, ועניינית. במערכת פוליטית המורגלת בשיח קיצוני, בהתקפות אישיות ובחוסר יכולת משוועת לשתף פעולה, קולו של בנט – קול הקורא לממלכתיות, לפרגמטיות ולראיית טובת המדינה – נתפס כאיום. מפחיד אותם לראות דמות שיכולה לדבר גם עם הימין וגם עם המרכז, שיש לה ניסיון מוכח בניהול המדינה בתקופות מורכבות, ושאינה נגררת לפופוליזם זול.

הם מנסים להדביק לו תוויות – 'אופורטוניסט', 'תככן', 'מקים מפלגות סדרתי' – כל זאת כדי למנוע מהציבור לראות את התמונה המלאה: מנהיג שהוכיח כי הוא מסוגל לקבל החלטות קשות, לשים את האגו בצד, ולפעול למען עתיד טוב יותר לישראל. בזמן שאחרים עסוקים בהטחת האשמות הדדיות ובשימור הקיטוב, בנט מציע דרך אחרת. וזה, כנראה, מפחיד מדי עבור אלו ששגשגו בסביבה הפוליטית הרעילה של השנים האחרונות.

אל תתנו לספינים לבלבל אתכם

מסע ה'חשיפות' וה'הדלפות' סביב נפתלי בנט אינו מקרי. הוא מתוזמר היטב על ידי גורמים בעלי אינטרס ברור: להחליש אותו, לצייר אותו באור שלילי, ולמנוע את חזרתו הפוטנציאלית להנהגת המדינה. הם חוששים מהאלטרנטיבה שהוא מציג, מהשפיות שהוא מייצג, ומהיכולת המוכחת שלו לאחד ולפעול.

אל מול מסע ההכפשות הזה, חשוב לזכור את העובדות: את כהונתו כראש ממשלה, את הקמת ממשלת האחדות, ואת התנהלותו הממלכתית והאחראית לאורך כל הדרך. נפתלי בנט ימשיך לפעול למען מדינת ישראל, בין אם במסגרת פוליטית כזו או אחרת, ובין אם מחוצה לה. הניסיונות להשתיק את קולו או להכתיב את צעדיו נידונים לכישלון. הציבור הישראלי חכם יותר, ומסוגל להבחין בין ספינים זולים לבין מנהיגות אמתית. השאלה האמיתית אינה מה בנט 'זומם', אלא מדוע כל כך הרבה גורמים במערכת הפוליטית והתקשורתית חוששים כל כך מקול שפוי ואחראי.