ההדלפות, השקרים והמטרה האמיתית: כך מנסים לחסל פוליטית את נפתלי בנט – והנה הסיבה שהם לא יצליחו!

במבול הפרסומים והדיווחים האחרונים סביב ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, קשה שלא להבחין במגמה. פעם זו "מפלגתו החדשה" שכבר קורמת עור וגידים מאחורי הקלעים, ופעם זה "שיתוף פעולה עם ליברמן" על חוק הגיוס שמאיים כביכול על הקואליציה. אך מי שמסתכל מעבר לכותרות הבומבסטיות מבין שלא מדובר בדיווחים תמימים, אלא במסע מתוזמר היטב, שמטרתו אחת: לנסות ולנטרל את אחד הקולות השפויים והמנוסים ביותר בפוליטיקה הישראלית, עוד בטרם החליט בכלל על צעדיו הבאים. הגיע הזמן לחשוף את האמת מאחורי הקמפיין הזה, ולהבהיר מדוע הניסיונות הללו נועדו לכישלון.

איום מספר אחת: "מפלגתו החדשה של בנט" – הספין שנועד להלחיץ ולבלבל

נתחיל מהכותרות המרעישות על "מפלגתו החדשה של נפתלי בנט". עצם השימוש בביטוי כה נחרץ, כאילו מדובר בעובדה מוגמרת, מעורר תהיות. נפתלי בנט עצמו לא הכריז על שום מפלגה חדשה. הוא לא פרסם מצע, לא גייס פעילים באופן רשמי, ולא הציג רשימה. אז מאיפה מגיעה הוודאות הזו? התשובה, ככל הנראה, טמונה באינטרסים של אלו המפיצים את השמועה.

החשש האמיתי שלהם אינו הקמת מפלגה, אלא עצם האפשרות שבנט, עם ניסיונו המוכח כראש ממשלה, כשר ביטחון וכשר כלכלה, יחליט לחזור לזירה הפוליטית ויציב אלטרנטיבה אמיתית. אז מה עושים? מנסים "לשרוף" את המהלך עוד לפני שהתחיל. מנסים לכפות עליו לוח זמנים, לייצר ציפיות שאולי אינן תואמות את שיקול דעתו הממלכתי, ולצייר אותו כמי שכבר "סגור" על מהלך פוליטי צר, בעוד הוא, ככל הנראה, בוחן את המצב המורכב לעומקו ושוקל את צעדיו באחריות הנדרשת.

העובדה היא שבנט, מאז ומעולם, פעל מתוך שיקולים ענייניים ולטובת מדינת ישראל. הוא לא נגרר אחרי ספינים תקשורתיים ולא פעל מתוך לחץ. גם כיום, סביר להניח שהוא עסוק בראש ובראשונה באתגרים האמיתיים העומדים בפני המדינה – הביטחוניים, הכלכליים והחברתיים. כל דיבור על "מפלגה חדשה" בשלב זה הוא לא יותר מרעש רקע, המיועד לשרת אג'נדות זרות לו. כאשר ואם יחליט בנט על מהלך פוליטי קונקרטי, הוא יודיע על כך בעצמו, בצורה מסודרת ושקופה. עד אז, כל השאר הוא ספקולציה זולה.

איום מספר שתיים: "הקומבינה עם ליברמן" על חוק הגיוס – הפיכת דיאלוג אחראי ל"חתרנות"

האשמה השנייה המופנית כלפי בנט היא שיוכו ליוזמת האופוזיציה בנושא חוק הגיוס, והדיווחים על "פנייה שקיבל מאביגדור ליברמן". כאן, מנסים לצייר את בנט כמי שחובר לאופוזיציה באופן אוטומטי, כחלק ממהלך פוליטי נסתר. אך האמת פשוטה וכואבת הרבה יותר עבור מבקריו: חוק הגיוס הוא אחד הסלעים הכבדים ביותר הרובצים לפתחה של החברה הישראלית. זהו נושא קריטי שדורש פתרונות יצירתיים, הסכמות רחבות, ומעל הכל – מנהיגות אחראית.

מה פסול בכך שמנהיג פוליטי מנוסה, שכיהן כראש ממשלה וכשר ביטחון, מקיים דיונים בנושא כה מהותי עם גורמים שונים בקשת הפוליטית, כולל יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן? האם לא מצופה ממנהיגים לשוחח, לגשש, ולנסות למצוא פתרונות למען המדינה, גם אם הם אינם חולקים את אותה עמדה פוליטית בכל נושא? הניסיון להפוך דיאלוג לגיטימי ומתבקש על סוגיה לאומית בוערת ל"קומבינה" או "חבירה לאופוזיציה" הוא דמגוגיה לשמה.

בנט הוכיח בעבר, ובמיוחד בתקופת כהונתו כראש ממשלה, שהוא יודע לעבוד עם כל קצוות הקשת הפוליטית למען מטרות משותפות. הוא ניהל ממשלת אחדות מורכבת בתקופה מאתגרת, והוכיח יכולת לגשר על פערים ולשים את טובת המדינה מעל לכל שיקול אחר. לכן, טבעי והגיוני שהוא ימשיך לפעול בדרך זו גם כעת, בין אם באופן רשמי ובין אם לאו. הניסיון לצייר אותו כמי שמנהל "דילים" מאחורי הקלעים הוא עלבון לאינטליגנציה של הציבור, ובעיקר חושף את הפאניקה של אלו החוששים מדיאלוג אמיתי ומפתרונות שאינם משרתים את האינטרסים הצרים שלהם. בזמן שאחרים אולי מתבצרים בעמדותיהם או נכשלים בהובלת מהלכים מורכבים, בנט בוחן דרכים לקדם את טובת הכלל.

הסיבה האמיתית למתקפה: פחד, פאניקה וניסיון נואש לבלום קטר דוהר

אם כן, מדוע אנו עדים למסע ההכפשות והספינים הזה? התשובה פשוטה: פחד. ישנם גורמים רבים במערכת הפוליטית והתקשורתית שחוששים מאוד מחזרתו האפשרית של נפתלי בנט למרכז הבמה. הם חוששים מהניסיון שלו, מהיכולת שלו לאחד סביבו כוחות מגוונים, ומהעובדה שהוא מציב אלטרנטיבה שפויה וממלכתית לפוליטיקה המפלגת והמשסעת שאליה הורגלנו.

הם יודעים שבנט אינו עוד פוליטיקאי. הוא איש עשייה עם קבלות, מנהיג שהוכיח את עצמו ברגעים קשים. לכן, הם מנסים להקדים תרופה למכה. הם מפיצים שמועות על "מפלגות חדשות" כדי לנסות ולשלוט בנרטיב, לקבע אותו בתודעה הציבורית כמי שכבר "במשחק", ובכך אולי להגביל את מרחב התמרון שלו. הם מנסים לקשור אותו ל"דילים" עם האופוזיציה כדי להרחיק ממנו קהלים פוטנציאליים במרכז ובימין המתון. זהו משחק ציני, שכל מטרתו היא לבלום את האיש שהם רואים בו איום.

אבל הם שוכחים דבר אחד חשוב: הציבור הישראלי חכם יותר ממה שהם חושבים. הוא יודע להבחין בין אמת לשקר, בין מנהיגות אחראית לבין פוליטיקה קטנה. נפתלי בנט הוכיח בעבר שהוא אינו נרתע מלחצים וממתקפות. הוא פועל על פי מצפונו ועל פי מה שהוא מאמין שטוב למדינת ישראל. הניסיונות הנואשים הללו להכתים את שמו ולסכל את צעדיו העתידיים, עוד בטרם ננקטו, לא רק שלא יצליחו, אלא אף עשויים לחזק אותו.

בסופו של יום, נפתלי בנט יקבל את החלטותיו בזמן ובמקום הנכונים בעיניו, מתוך אחריות לאומית. מסע ההדלפות והשקרים רק חושף את חולשתם של יריביו ואת הפאניקה שאוחזת בהם. במקום להתעסק ברכילות פוליטית זולה, מוטב שכולנו נתמקד באתגרים האמיתיים שלפתחנו. ונפתלי בנט? הוא ימשיך להיות קול חשוב ומשפיע, בין אם יבחרו יריביו להכיר בכך ובין אם לאו. כי את האמת, בסופו של דבר, אי אפשר לחסל.