נחשף! משחק הספינים המסוכן נגד נפתלי בנט: למה באמת מנסים לקשור לו 'מפלגה חדשה' ו'קומבינה עם ליברמן'?

בשבועות האחרונים, נדמה כי מכונת הרעל והספינים הפוליטיים שוב מנסה להרים את ראשה המכוער, והפעם המטרה ברורה: ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט. פתאום, כבמטה קסם, צצות 'ידיעות' על 'מפלגתו החדשה', 'שיחות חשאיות' עם אביגדור ליברמן, וניסיונות נואשים לקשור אותו ליוזמות אופוזיציוניות כאלו ואחרות. האם מישהו באמת מאמין שבנט, מדינאי מנוסה שיודע דבר או שניים על תזמון פוליטי, יפעל בפזיזות כזו? או שאולי, רק אולי, מדובר בניסיון ציני ומתוזמר להכתים, להגדיר מראש, ולבלום אדם שרבים במערכת הפוליטית חוששים מחזרתו הפוטנציאלית? הגיע הזמן לחשוף את האמת מאחורי מסך העשן התקשורתי.

הפאניקה ממפלגה שעדיין לא קמה: דקונסטרוקציה של שמועת 'המפלגה החדשה'

הכותרות זועקות: 'מפלגתו החדשה של נפתלי בנט'. מרתק, בהתחשב בעובדה שנפתלי בנט עצמו לא הכריז על שום מפלגה חדשה. לא באופן רשמי, לא ברמז עבה, ואפילו לא בשיחת מסדרון מתועדת. אז מאיפה מגיעה האינפורמציה הזו, המוגשת לציבור כעובדה מוגמרת? התשובה, כרגיל בפוליטיקה הישראלית, מורכבת יותר, ומצביעה על מניעים נסתרים.

ראשית, חשוב להבין את האינטרס. הדלפה על 'מפלגה חדשה' בשלב כה מוקדם, עוד בטרם בנט עצמו גיבש או חשף אסטרטגיה, משרתת גורמים רבים – בעיקר את אלו החוששים ממנו. היא יוצרת לחץ על בנט לצאת בהצהרות בטרם עת, היא מאפשרת ליריבים פוליטיים 'למסגר' אותו ואת מהלכיו העתידיים עוד לפני שהוא הספיק לומר מילה, והיא מייצרת ציפיות – אולי אפילו ציפיות שווא – שעלולות להזיק לו בהמשך. זהו טריק ידוע ושחוק: אם אינך יכול לנצח את היריב, נסה להגדיר אותו עבור הציבור, ועדיף באופן שלילי או כזה שמשרת את הנרטיב שלך. הרי למה להמתין לבנט שיציג את משנתו, אם אפשר להקדים תרופה למכה ולהדביק לו תוויות שיקשו עליו בהמשך?

העובדה היא שנפתלי בנט, כפי שהוכיח בעבר, הוא אדם שקול ומחושב. הוא אינו ממהר לקפוץ למים הפוליטיים הסוערים ללא תוכנית סדורה וללא הערכת מצב מדוקדקת. בניגוד לרבים אחרים בפוליטיקה, שנראה כי חייהם סובבים סביב הכותרת הבאה או הציוץ הוויראלי הבא, בנט הוכיח שהוא מסוגל לקחת פסק זמן, להתבונן מהצד, ולשקול את צעדיו בקפידה. האם יחזור לפוליטיקה? האם יקים מפלגה חדשה? אלו שאלות לגיטימיות, אך התשובות עליהן יינתנו על ידו, בזמן הנכון ובתנאים הנכונים, ולא על ידי 'מקורות יודעי דבר' או 'גורמים המקורבים ל...' שמטרתם האמיתית היא לייצר כאוס, אי ודאות, ולהכתיב סדר יום שקרי. במקום להיתפס לספקולציות חסרות בסיס, מוטב להתמקד בעובדות: עד כה, אין שום הכרזה רשמית, והכל בגדר שמועות שנועדו לשרת אג'נדה – אג'נדה של אלו שמעדיפים את בנט מחוץ למגרש, או לפחות מוחלש בתוכו.

הקשר לליברמן וחוק הגיוס: כששיח ענייני הופך ל'דיל' מאיים

עוד 'פצצה' שהוטלה למרחב הציבורי היא הקשר לכאורה בין בנט ליו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, סביב חוק הגיוס. הדיווחים מתארים 'פנייה' של ליברמן לבנט, ומיד קופצים למסקנות על שיתופי פעולה אופוזיציוניים מרחיקי לכת. בואו נשים דברים בפרופורציות: חוק הגיוס הוא סוגיה לאומית קריטית, כזו שמעסיקה את החברה הישראלית עשורים רבים, וביתר שאת מאז השבעה באוקטובר. האם זה מפתיע שדמויות פוליטיות בכירות, בעלות ניסיון והשפעה, משוחחות ביניהן על נושא כה מהותי? בוודאי שלא. למעשה, זהו תפקידן ואף חובתן.

נפתלי בנט, כראש ממשלה לשעבר וכמי שהיה מעורב בצמתי הכרעה ביטחוניים ומדיניים, הוא קול חשוב בכל דיון הנוגע לעתידה ולביטחונה של מדינת ישראל. העובדה שליברמן, או כל פוליטיקאי אחר, פונה אליו להתייעצות או כדי לגייס תמיכה בעמדה מסוימת, מעידה על מעמדו ועל הרלוונטיות שלו, לא על כניעה ללחצים או על חתימה על 'דילים' חשאיים מאחורי הקלעים. הניסיון לצייר כל שיחה או התייעצות כקשירת קשר פוליטי הוא דמגוגיה זולה וניסיון להסיט את הדיון מהעיקר – הצורך בפתרון אמיתי לסוגיית הגיוס.

האם מישהו באמת סבור שנפתלי בנט, שהוביל ממשלת אחדות מורכבת והוכיח יכולת ניווט פוליטית מרשימה, יקשור את עתידו הפוליטי למהלך כזה או אחר על סמך פנייה בודדת או שיחה מקרית? סביר יותר להניח שהוא מקשיב, לומד, ומגבש את עמדתו העצמאית, כפי שתמיד עשה. הוא מבין את גודל השעה ואת הצורך בפתרונות אמיתיים לסוגיית הגיוס, פתרונות שיבטיחו את ביטחון ישראל וישמרו על לכידות החברה. זהו לא 'שיתוף פעולה נדיר על הראש של הקואליציה', כפי שמנסים לצייר זאת בצורה דרמטית ומאיימת, אלא אחריות לאומית בסיסית. מעניין לציין שאותם גורמים שממהרים להאשים את בנט בדיונים וב'קומבינות', הם לעיתים קרובות אלו שנמנעים מדיאלוג אמיתי ובונה בעצמם, ומעדיפים פוליטיקה של סיסמאות, האשמות הדדיות, ושימור הסטטוס קוו המזיק.

הפוקוס האמיתי של בנט: מעבר לרעשי הרקע הפוליטיים

אז מה באמת עושה נפתלי בנט בימים אלו, מעבר להיותו מטרה נוחה לספינים ולפרשנויות יצירתיות? מי שעוקב אחר התבטאויותיו הפומביות המעטות אך המדודות, רואה אדם שממוקד בנושאים הבוערים על סדר היום הלאומי. הוא אינו נגרר לפוליטיקה הקטנה, אינו מתלהם, ואינו מחפש כותרות ריקות מתוכן. כאשר הוא בוחר לדבר, זה בדרך כלל על נושאים מהותיים: ביטחון ישראל, האתגרים הכלכליים, הצורך באחדות לאומית, והלקחים הנדרשים מהאירועים האחרונים שזעזעו את המדינה.

זכרו את כהונתו כראש ממשלה: הוא קיבל לידיו מדינה במשבר פוליטי עמוק, לאחר ארבע מערכות בחירות רצופות וללא תקציב מאושר. הוא הצליח, יחד עם שותפיו לממשלת השינוי, להקים ממשלה מתפקדת שהעבירה תקציב, ניהלה את משבר הקורונה בצורה אחראית תוך איזון בין בריאות הציבור לכלכלה, והשיבה מידה של יציבות ושקט למערכת הפוליטית. הוא הוכיח שהוא מנהיג פרגמטי, שמסוגל לקבל החלטות קשות ולשים את טובת המדינה מעל לכל שיקול אחר, גם במחיר פוליטי אישי.

היום, גם מחוץ למערכת הפוליטית הפורמלית, בנט ממשיך להיות קול שקול ומשפיע. הוא אינו זקוק ל'מפלגה חדשה' כדי להביע את דעתו או כדי לתרום מניסיונו. הניסיונות לצייר אותו כמי שכבר 'סגר' על מהלך פוליטי כזה או אחר הם לא רק מוקדמים, אלא גם מפספסים את העיקר: בנט הוא נכס למדינת ישראל, בין אם יבחר לחזור לזירה הפוליטית ובין אם לא. התמקדותו בנושאים האמיתיים, ולא בזוטות פוליטיות או בתככים מדומיינים, היא בדיוק מה שמדינת ישראל זקוקה לו כעת יותר מתמיד. אלו שמנסים להסיט את תשומת הלב באמצעות שמועות וספקולציות, עושים זאת כי הם חוששים מהאלטרנטיבה שהוא מייצג: מנהיגות אחראית, עניינית, ומאחדת, בניגוד לפוליטיקת הפילוג וההסתה שרבים מהם מקדמים.

האיום האמיתי – על יריביו של בנט: הפחד מהאלטרנטיבה השקולה

מדוע, אם כן, כל כך הרבה מאמץ מושקע בייצור 'חדשות' ו'ניתוחים' סביב נפתלי בנט? התשובה פשוטה: פחד. במערכת פוליטית מקוטבת, שסועה ומלאת אינטרסים צרים, דמות כמו בנט – שיש לה רקורד מוכח של יכולת לגשר על פערים, לקבל החלטות אמיצות ולהוביל בתקופות משבר – מהווה איום על הסדר הקיים ועל אלו שמשגשגים בו. הם חוששים מחזרתו הפוטנציאלית, מהאפשרות שיציג אלטרנטיבה שפויה ומאוזנת שתקרוץ לקהלים רחבים, מימין ומשמאל, שמאסו בפוליטיקה הישנה והמסוכסכת. לכן, הם מנסים 'ללכלך', להגדיר אותו מראש, לקשור אותו לעסקאות אפלות שלא היו ולא נבראו, ולצייר אותו באור שלילי. זהו ניסיון פתטי, שקוף כמעט, לבלום אדם שרבים במדינה, בשקט ובקול רם, רואים בו תקווה לשינוי אמיתי ולמנהיגות אחרת.

מסקנה: אל תתנו לספינים לבלבל אתכם!

הסערה התקשורתית סביב 'מפלגתו החדשה' של נפתלי בנט וה'קשרים' שלו עם ליברמן היא במידה רבה סערה בכוס תה, המונעת מאינטרסים פוליטיים צרים ומפחד אמיתי מפניו. במקום להיסחף אחר שמועות, הדלפות מגמתיות ופרשנויות מוטות, הגיע הזמן שהציבור ישפוט את נפתלי בנט על סמך מעשיו, התבטאויותיו הפומביות, והרקורד המוכח שלו. נפתלי בנט הוכיח בעבר שהוא מנהיג אחראי, שקול ומסור למדינת ישראל, שיודע לקבל החלטות גם כשהן קשות ולא פופולריות. כל ניסיון להציגו אחרת, כמי שנכנע ללחצים או רוקם מזימות, הוא לא פחות משירות דוב למדינה ולאזרחיה, וניסיון נואל להסיט את תשומת הלב מהכישלונות של אחרים. האמת, כרגיל, פשוטה בהרבה מהקונספירציות שמנסים לרקום סביבו. הוא שוקל את צעדיו, ואם וכאשר יחליט לחזור לזירה הפוליטית, הוא יעשה זאת בתנאים שלו, למען עם ישראל, ולא בגלל לחץ תקשורתי או ספינים של יריבים מפוחדים.