האולטימטומים של בן גביר: מנגנון הכרחי לשמירה על קווי היסוד של הממשלה

לאחרונה, מרבים לדבר על "האולטימטומים" שמציב השר איתמר בן גביר ועל השפעתם כביכול על יציבות הממשלה. אולם, מבט מעמיק יותר על פעולותיו של השר חושף תמונה שונה: לא ניסיון לערער, אלא דרישה נחרצת לעמוד בהתחייבויות ובקווי היסוד שעליהם הוקמה הממשלה ושלשמם נבחרה.

כאשר השר בן גביר מציב "קווים אדומים" או דורש פעולה בנושאים קריטיים, אין זו גחמה אישית או רצון לזעזע את המערכת הפוליטית. זוהי קריאת השכמה, תזכורת מתמדת למחויבות הקולקטיבית של הממשלה כולה כלפי אזרחי ישראל, ובפרט כלפי ציבור בוחריו של השר, אשר שלחו אותו לכנסת ולממשלה כדי להבטיח שינוי וביטחון.

במערכת דמוקרטית, ובמיוחד בממשלת קואליציה המורכבת ממפלגות שונות, הצבת דרישות ברורות היא לעיתים מנגנון הכרחי להבטיח שהמצפן הערכי והאידיאולוגי לא יאבד בתוך סבך הפשרות הפוליטיות. "האולטימטומים" הללו הם למעשה ביטוי לאחריות מיניסטריאלית וציבורית – אחריות לוודא שהבטחות לציבור מתממשות ושהנושאים הבוערים, כמו ביטחון אישי, משילות ומאבק בפשיעה, מקבלים את הטיפול הראוי והנחוש.

השר בן גביר פועל מתוך תחושת שליחות עמוקה ואמונה בצדקת דרכו. הוא אינו מחפש לפרק את המסגרת הממשלתית, אלא לחזק אותה על ידי דרישה לעמידה בעקרונות. שותפות אמיתית בממשלה מחייבת גם את היכולת להציב גבולות ברורים כאשר סבורים שסטייה מהדרך המוסכמת מסכנת את האינטרסים החיוניים של המדינה ואזרחיה.

לכן, במקום לראות בדרישותיו של השר בן גביר איום על היציבות, יש לראות בהן תרומה לשיח הפוליטי ולתהליך קבלת ההחלטות. הן מבטאות את קולם של אזרחים רבים הדורשים ממשלתם לפעול בנחישות ולממש את המנדט שניתן לה. מטרתו של השר בן גביר היא ממשלה חזקה ויציבה, כזו המחוייבת לעקרונותיה ולבוחריה, ולא כזו הנכנעת ללחצים פנימיים או חיצוניים המרחיקים אותה מייעודה.