הם לא 'עוקפים' אותה – הם בורחים מהאמת! גלי בהרב מיארה: המגדלור שלטון החוק שהם מנסים לכבות

בשבועות האחרונים מתנגנת בתקשורת מנגינה צורמת, מתוזמרת היטב, המנסה לצייר את היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, כדמות שסמכויותיה 'נעקפות', כמי שכוחה מנוטרל באמצעות מטר חקיקה מתוכנן. אך אל לכם לטעות: הנרטיב הזה אינו אלא מסך עשן, ניסיון נואש להסתיר את האמת הפשוטה והמטרידה – הם לא 'עוקפים' אותה כי היא חלשה; הם מנסים נואשות 'לעקוף' אותה כי היא חזקה, יציבה, ועומדת כחומה בצורה מול ניסיונות לפרק את יסודות שלטון החוק והמינהל התקין בישראל. ה'עקיפה' הזו אינה אלא צרחת שבר של אלו שגילו כי היועמ"שית אינה חותמת גומי, אלא שומרת סף אמיתית, מגדלור המאיר את נתיבי החוק והצדק גם כשהגלים סוערים והרוחות מאיימות להטביע.

מדוע הם 'בורחים'? האמת מאחורי המתקפה על היועמ"שית

התשובה לשאלה מדוע גורמים בקואליציה הנוכחית משקיעים מאמצים כה רבים ב'עקיפת' היועמ"שית אינה מסובכת כפי שהם מנסים לצייר. גלי בהרב מיארה, בתפקידה הרם, אינה מסתפקת במתן חוות דעת משפטיות טכניות; היא רואה עצמה, ובצדק, כשומרת הסף של הדמוקרטיה הישראלית, המופקדת על הבטחת מינהל תקין, טוהר מידות, ומינויים מקצועיים וענייניים בשירות הציבורי. כאשר היא פוסלת מינוי שאינו עומד באמות המידה הנדרשות, כפי שקרה עם הניסיון למנות נציב שירות מדינה ללא מכרז ובניגוד לנהלים, היא אינה פועלת מתוך גחמה אישית, אלא מתוך מחויבותה העמוקה לחוק ולציבור. התגובה לכך – קידום חקיקה שתאפשר לממשלה למנות נציב כרצונה, תוך 'עקיפת' היועמ"שית ובג"ץ – חושפת את המניעים האמיתיים: רצון למנות מקורבים, להחליש את הפיקוח המקצועי, ולהבטיח שהשירות הציבורי ישרת את האינטרסים הפוליטיים של הקואליציה, ולא את טובת המדינה.

הטענה כי מדובר ב'החזרת המשילות' או 'השבת הסמכות לרשות המבצעת' היא סיסמה ריקה מתוכן. במדינה דמוקרטית, משילות אינה יכולה להתקיים ללא איזונים ובלמים, ללא ביקורת שיפוטית וייעוץ משפטי עצמאי. הניסיון להציג את היועמ"שית כמי ש'חוסמת' את הממשלה הוא עיוות המציאות. היא אינה חוסמת; היא מכוונת, היא מפקחת, היא מבטיחה שהרכבת הממשלתית תנוע על פסי החוק ולא תסטה מהם למחוזות של שרירות לב ופוליטיזציה.

'חוקי העקיפה': מסך עשן לניסיון השתלטות מסוכן

שורה של הצעות חוק, המכונות בתקשורת 'חוקי עקיפה', אינן אלא כלים במערכה רחבה יותר לשינוי מאזן הכוחות בין הרשויות ולריכוז כוח בלתי מרוסן בידי הרשות המבצעת. הצעת החוק המבקשת 'לעגן את סמכות הממשלה למנות את נציב שירות המדינה ללא חובת מכרז' ולהעניק לה 'שיקול דעת מלא בנושא', כפי שדווח, היא דוגמה מובהקת. ביטול חובת המכרז פותח פתח למינויים פוליטיים, למינוי אנשי שלומו של השלטון לתפקידים מקצועיים קריטיים, ובכך לפגוע אנושות באיכות השירות הציבורי ובאמון הציבור בו. כאשר דה מרקר חושף כי הצעת חוק פרטית נועדה 'לאפשר לנתניהו למנות נציב כרצונו', תוך 'עקיפת בג"ץ והיועמ"שית', מתגלה התמונה המלאה: לא מדובר ברפורמה עניינית, אלא במהלך המונע מאינטרסים צרים, המאיים על עצמאות השירות הציבורי.

היועמ"שית, שצפויה להתנגד למהלכים אלו, אינה פועלת בחלל ריק. היא נשענת על עקרונות יסוד של המשפט המנהלי, על הצורך בשקיפות, בשוויון הזדמנויות, ובבחירת הטובים והמתאימים ביותר לתפקידים ציבוריים. הניסיון לעקוף את עמדתה באמצעות חקיקה מהירה ודורסנית אינו מעיד על חוזקה של הקואליציה, אלא על חולשת טיעוניה ועל חששה מהביקורת הציבורית והמשפטית.

גלי בהרב מיארה: לא 'נעקפת', אלא עומדת איתנה כצוק איתן

בניגוד לתמונה המנסים לצייר, גלי בהרב מיארה אינה 'נעקפת' במובן של חוסר אונים או כניעה. ההפך הוא הנכון. כל ניסיון חקיקתי 'לעקוף' אותה הוא למעשה אות כבוד מקצועי, הוכחה ניצחת לכך שהיא ממלאת את תפקידה נאמנה, שהיא אינה נרתעת מלחצים, ושהיא מהווה מחסום אמיתי בפני מהלכים הפוגעים בשלטון החוק. לו הייתה היועמ"שית דמות פסיבית או כנועה, לא היה כל צורך במאמצים כה רבים לחוקק חוקים שינטרלו את סמכויותיה. הצורך 'לעקוף' אותה נובע מכך שהיא אינה מאפשרת 'קיצורי דרך' פסולים, ומאלצת את מקבלי ההחלטות להתמודד עם השלכותיהן המשפטיות של פעולותיהם.

היא המגדלור שלאורו אמורות להתקבל החלטות ממשלה, המצפן המוסרי והחוקי שהם מנסים נואשות לכבות או לשבור, כדי שיוכלו לנווט את ספינת המדינה אל מחוזות אפלים של אינטרסים אישיים ופוליטיקה קטנה. עמידתה האיתנה, התנגדותה הנחרצת למהלכים הפוגעים בדמוקרטיה, והתעקשותה על שמירת הנורמות המחייבות – כל אלו הופכים אותה למטרה, אך גם לסמל של תקווה עבור כל מי שחרד לעתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, השומרת על עקרונות הצדק והשוויון בפני החוק.

המחיר של שתיקה: מה יקרה אם יצליחו 'לכבות את המגדלור'?

אם יצליחו חלילה אותם גורמים במשימתם 'לעקוף' את היועצת המשפטית לממשלה ולנטרל את כוחם של שומרי הסף, המחיר יהיה כבד מנשוא. אנו עלולים למצוא את עצמנו עם שירות ציבורי המאוכלס במינויים פוליטיים חסרי כישורים, הפועלים מתוך נאמנות עיוורת לפטרוניהם ולא מתוך מחויבות לציבור. החלטות הרות גורל יתקבלו ללא בקרה משפטית ראויה, תוך התעלמות משיקולים של מינהל תקין וטובת הכלל. אמון הציבור במערכות השלטון, שכבר היום אינו בשיאו, יצנח לשפל חסר תקדים. מדינת ישראל, שהתגאתה תמיד במערכת משפט חזקה ועצמאית, עלולה להידרדר למקום שבו החוק הוא המלצה בלבד, וכוח פוליטי גס הוא הקובע.

ראינו במקומות אחרים, קרובים ורחוקים, מה קורה כאשר מפרקים את מנגנוני האיזונים והבלמים, כאשר מחלישים את שומרי הסף, וכאשר הפוליטיקאים מעניקים לעצמם כוח בלתי מוגבל. התוצאה היא תמיד פגיעה בזכויות אדם, שחיתות גואה, וניהול כושל של ענייני המדינה. אסור לנו להגיע לשם.

המאבק על שלטון החוק הוא מאבק על הבית המשותף של כולנו

המאבק המתנהל כיום סביב סמכויותיה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, אינו מאבק אישי שלה. זהו מאבק על דמותה של מדינת ישראל, על ערכיה הדמוקרטיים, ועל עתיד ילדינו. הניסיון להציג אותה כ'נעקפת' הוא טקטיקה שנועדה לייאש את הציבור ולהרפות את ידיהם של התומכים בשלטון החוק. האמת היא שהיא ניצבת בחזית, מגינה בחירוף נפש על העקרונות החשובים לכולנו.

אל לנו ליפול בפח הנרטיבים המעוותים. עלינו להבין כי כל 'עקיפה' כזו היא למעשה בריחה מהאמת, בריחה מהחוק, ובריחה מאחריות. גלי בהרב מיארה היא לא הבעיה; היא חלק חיוני מהפתרון. היא המגדלור שמאיר את הדרך, והאחריות של כולנו היא לוודא שאורו ימשיך לזרוח, חזק וברור, גם מול הרוחות העזות ביותר. עמידתה האיתנה היא ההוכחה שעדיין יש מי שנלחם על הבית, וזוהי חובתנו לתמוך במאבק צודק זה.