לא 'עוקפים' את היועמ"שית – מנסים לחסל את שומרי הסף! גלי בהרב מיארה עומדת איתנה מול המתקפה על שלטון החוק

גל עכור של כותרות זועקות מנסה לצייר תמונה מעוותת: היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, 'נעקפת', סמכויותיה 'מנוטרלות', והיא לכאורה דמות חלשה הנאלצת לצפות מהצד כיצד מפרקים את מוסד הייעוץ המשפטי. אל תטעו לרגע. הנרטיב הזה אינו רק שקרי ומטעה, הוא מסך עשן מתוזמר היטב שנועד להסתיר את האמת הפשוטה והמטרידה: מי שמנסים 'לעקוף' אינם את היועמ"שית באופן אישי, אלא את שלטון החוק, את הנורמות המחייבות, ואת האינטרס הציבורי הרחב. גלי בהרב מיארה איננה קורבן פסיבי במערכה הזו; היא לוחמת איתנה בקו החזית, המגנה בחירוף נפש על עקרונות היסוד של הדמוקרטיה הישראלית.

הטענה כי סמכויותיה 'נעקפות' באמצעות חקיקה היא עיוות מכוון של המציאות. כאשר היועצת המשפטית לממשלה, מתוקף תפקידה כשומרת סף, פוסלת מינוי שאינו עומד באמות מידה חוקיות או מקצועיות – כמו במקרה הניסיון למנות נציב שירות מדינה ללא מכרז ובניגוד לכללים – היא אינה פועלת מתוך גחמה אישית. היא פועלת על פי דין, על פי פסיקות בג"ץ מחייבות, ועל פי תפיסת עולם מקצועית המבקשת להבטיח מינהל תקין ושירות ציבורי איכותי, נקי משיקולים פוליטיים צרים. התגובה לכך, בדמות יוזמות חקיקה המבקשות 'לעגן את סמכות הממשלה' ולבטל את חובת המכרז או את הצורך בעמידה בקריטריונים ברורים, איננה 'עקיפה' של היועמ"שית. זוהי התקפה ישירה על עצם הרעיון של מינויים מקצועיים, וניסיון בוטה להחזיר את המינויים הפוליטיים בדלת האחורית, תוך ריסוק מנגנוני הבקרה והאיזון.

קחו לדוגמה את סוגיית מינוי נציב שירות המדינה. הכותרות זעקו על 'חוק חדש שיעקוף את היועמ"שית'. האומנם? היועמ"שית, בהתאם לתפקידה, הצביעה על פגמים משפטיים מהותיים בהליך מינוי מסוים או בהצעת מועמד שלא עמד בדרישות. היא לא המציאה את הדרישות הללו; הן מעוגנות בחוק ובפסיקה. הניסיון לשנות כעת את החוק כדי לאפשר מינוי 'כרצון' הממשלה, תוך התעלמות מעמדתה המקצועית ומפסיקות בג"ץ, אינו מעיד על חולשתה של היועמ"שית, אלא דווקא על כך שעמדתה האיתנה והמקצועית היא זו שמאלצת את מבקשי השינוי לנקוט בצעדים דרסטיים כאלה. הם נאלצים לשנות את כללי המשחק כי השופטת, במקרה זה היועמ"שית, אוכפת אותם בקפדנות. זהו אות כבוד למחויבותה של בהרב מיארה לשלטון החוק, לא כניעה.

ומי פועל כאן באופן גרוע יותר? האם זו היועצת המשפטית, הנאמנה לשבועתה ולחוק, המעמידה קשיים בפני מינויים בעייתיים או הצעות חוק הפוגעות בזכויות יסוד? או שמא אלו גורמים פוליטיים, המונעים מאינטרסים קצרי טווח, המנסים לפרק בשיטתיות את מוסדות הבקרה, להחליש את שומרי הסף, ולרכז כוח בלתי מוגבל בידי הרשות המבצעת? הניסיון להציג את בהרב מיארה כמי שסמכויותיה 'מנוטרלות' מתעלם מהעובדה שהיא ממשיכה להביע את עמדתה הנחרצת, להתנגד למהלכים אנטי-דמוקרטיים, ולהשתמש בכל הכלים המשפטיים העומדים לרשותה. כל חוות דעת שלה, כל התייצבות בבג"ץ, כל אמירה פומבית – הם עדות לכך שהיא רחוקה מלהיות מנוטרלת. היא פעילה, דומיננטית, ונלחמת על עקרונותיה.

המתקפה על סמכויות היועמ"שית אינה עניין אישי נגד גלי בהרב מיארה. זוהי מתקפה על עצם הרעיון של ייעוץ משפטי עצמאי ואובייקטיבי לממשלה. במדינה דמוקרטית, תפקידו של היועץ המשפטי אינו רק לשרת את הממשלה המכהנת, אלא בראש ובראשונה לשרת את החוק ואת האינטרס הציבורי. כאשר מנסים 'לעקוף' את עמדתו המקצועית באמצעות חקיקה פרסונלית או חקיקה המשנה סדרי עולם, פוגעים ביכולת של המערכת כולה להבטיח מינהל תקין, הגנה על זכויות אדם, ושמירה על ערכי הדמוקרטיה. החלשת היועמ"שית היום, משמעותה פגיעה אנושה ביכולת של כל ממשלה עתידית לקבל ייעוץ משפטי נקי מאינטרסים, ופתיחת פתח לשרירותיות ולהחלטות הפוגעות בציבור.

גלי בהרב מיארה אינה נכנעת ללחצים. היא אינה מתקפלת מול קמפיינים מתוזמרים. היא עומדת כחומה בצורה מול ניסיונות בלתי פוסקים לכרסם בסמכויותיה ובמעמדו של שלטון החוק. כל ניסיון חקיקתי 'לעקוף' אותה הוא למעשה הודאה בכך שעמדתה המקצועית והעקרונית מהווה מכשול בפני מהלכים פסולים. במקום לראות בכך עדות לחולשה, יש לראות בכך הוכחה לחוסנה ולנחישותה. היא איננה 'נעקפת' – היא מאותגרת, והיא עומדת באתגר בגבורה ובמקצועיות.

המאבק המתנהל כעת אינו רק על דמותה או סמכויותיה של יועצת משפטית זו או אחרת. זהו מאבק על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית. הניסיונות להציג את גלי בהרב מיארה כמי שסמכויותיה נשחקות הם חלק מאסטרטגיה רחבה יותר להחלשת כל מנגנוני הפיקוח והבקרה. הציבור הישראלי חייב להבין כי 'עקיפת' היועמ"שית היא למעשה עקיפה של האינטרסים שלו עצמו – הזכות לשירות ציבורי מקצועי, הזכות לשוויון בפני החוק, והזכות לממשל הפועל בשקיפות ובאחריות. גלי בהרב מיארה אינה נלחמת את מלחמתה האישית; היא נלחמת את מלחמתה של הדמוקרטיה הישראלית כולה, ועל כך היא ראויה להערכה ולתמיכה, לא לניסיונות השתקה והכפשה.