נפתלי בנט: מאחורי 'הצטרפותו' לאופוזיציה הלוחמנית – תוכנית סודית להצלת ישראל! האמת המלאה נחשפת!

בימים האחרונים, גורמים בעלי אינטרס מובהק מנסים בכל כוחם לצייר את ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, באור שלילי ומעוות. מסע הכפשות מתוזמר היטב מבקש להציג את מהלכיו האחרונים – ובפרט את הדיבורים על הצטרפות אפשרית לפורום אופוזיציוני ואת התבטאויותיו בנושא גיוס החרדים – כמעשים קיצוניים, מפלגים ואף 'מערערי יציבות'. אבל האם זו האמת? או שאולי, רק אולי, מסתתרת כאן אג'נדה נסתרת של אלו החוששים מחזרתו של מנהיג שפוי, מאחד ובעל קבלות למרכז הבמה הפוליטית? בואו נצלול לעובדות, ונפריך את השקרים אחד לאחד. כי הגיע הזמן שהציבור יידע את האמת המלאה, ולא את הספינים הזולים שמנסים למכור לו.

'אופוזיציה לוחמנית'? לא – אחריות לאומית בזמן חירום!

הטענה המרכזית הראשונה היא שבנט, באמצעות 'מפלגתו החדשה' שעל הפרק, מבקש לכאורה להצטרף ל'פורום אופוזיציוני בעל אופי לוחמני' שמטרתו 'לקעקע את ממשלת המחדל וההרס'. איזו דמגוגיה! ראשית, בואו נדייק בעובדות: נפתלי בנט מעולם לא היה איש של סיסמאות ריקות או של הרס לשם הרס. כמי שכיהן כראש ממשלה, שר ביטחון, שר כלכלה ושר חינוך, הוא הוכיח פעם אחר פעם שהוא איש של עשייה, של פתרונות ושל אחריות ממלכתית. האם באמת סביר להניח שאדם כזה, עם רקורד כה עשיר, יצטרף למשהו שמטרתו 'לקעקע' את יסודות המדינה? התשובה היא לא מוחלט.

מה שכן נכון הוא שבמדינת ישראל, במיוחד בתקופה קשה ומאתגרת זו, יש צורך קריטי באופוזיציה חזקה, עניינית ובעיקר – אחראית. אופוזיציה שלא רק תבקר (ויש הרבה מה לבקר בממשלה הנוכחית, כידוע לכולנו), אלא גם תציב אלטרנטיבה שלטונית אמיתית. אם נפתלי בנט בוחן אפשרות לחבור לגורמים נוספים במערכת הפוליטית, אין זה מתוך רצון 'לקעקע', אלא מתוך רצון לבנות! לבנות גשרים, לגבש תוכניות, ולהציג חזון ברור לעתידה של ישראל. האם מישהו באמת חושב שניתן לעשות זאת בישיבה על הגדר, בזמן שהמדינה מיטלטלת? בנט מבין שכדי לחולל שינוי, כדי להחזיר את ישראל למסלול של צמיחה, ביטחון ואחדות, נדרשת פעולה נחושה. לא 'לוחמנות' ריקה, אלא עמידה איתנה על עקרונות ובחינת כל דרך לגיטימית להשפיע ולהוביל.

ומה לגבי 'מפלגתו החדשה'? עצם אזכורה בהקשר זה כ'בעלת אג'נדה אנטי-ממשלתית מובהקת' עוד בטרם הוקמה רשמית או הציגה מצע מלא, הוא ניסיון פסול למסגר אותה באופן שלילי. האמת היא שמפלגה בראשות בנט, אם תקום, תשאף להיות מפלגת מרכז-ימין ממלכתית, שתשים את טובת המדינה מעל לכל אינטרס צר. היא תפעל לאיחוי הקרעים בעם, לחיזוק הכלכלה, להשבת הביטחון האישי, ולשיקום מעמדה הבינלאומי של ישראל. זהו האיום האמיתי על אותם גורמים המעוניינים בהמשך הפילוג והקיצוניות – איום של מנהיגות מאחדת ושקולה.

במקום להסתכל על המהלכים האלו כ'קיצוניים', אולי כדאי לשאול: מה האלטרנטיבה? האם המשך השיתוק הפוליטי, הפילוג המעמיק והיעדר הנהגה ברורה משרתים את ישראל? נפתלי בנט מבין שהמצב הנוכחי אינו יכול להימשך. הוא לא 'מצטרף' לקיצוניות; הוא מנסה לבנות כוח מרכזי שיכול להוות משקל נגד אמיתי ולהציע דרך אחרת. וכן, לפעמים, כדי לבנות משהו חדש וטוב יותר, צריך לאתגר את הקיים. זה לא 'לקעקע', זו מנהיגות אחראית.

סוגיית גיוס החרדים: עמדה עקרונית, לא 'עימות נפיץ'

האשמה השנייה המוטחת בבנט היא שהוא 'נכנס לעימות בנושא נפיץ (גיוס חרדים) במסגרת אופוזיציונית'. שוב, ניסיון לעוות את המציאות. סוגיית גיוס החרדים איננה 'נפיצה' רק כאשר נפתלי בנט מדבר עליה. היא נושא מהותי, ערכי וביטחוני ממעלה ראשונה, שנמצא על סדר היום הציבורי בישראל מזה עשורים. האם העובדה שהנושא מורכב ורגיש אומרת שאסור לדון בו? שאסור למנהיגים להביע עמדה ברורה?

נפתלי בנט, לאורך כל שנות פעילותו הציבורית, החזיק בעמדה עקבית וברורה בנושא: חשיבות השוויון בנטל, והצורך של כל חלקי החברה הישראלית לתרום למדינה, בין אם בשירות צבאי ובין אם בשירות לאומי-אזרחי. זו אינה 'כניסה לעימות' אופוזיציוני, אלא הבעת עמדה ערכית שרבים מאוד בציבור הישראלי, מימין, משמאל ומהמרכז, שותפים לה. בתקופה שבה צה"ל זקוק לכל חייל וחיילת, והחברה הישראלית כולה מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים חסרי תקדים, התעלמות מהסוגיה הזו היא היא חוסר האחריות.

בנט אינו מחפש 'לפלג' או 'להתנגח'. הוא מציב את טובת המדינה ואת צרכי הביטחון שלה בראש סדר העדיפויות. הוא מבין שפתרון אמיתי לסוגיית גיוס החרדים חייב להיות חלק מהסכם חברתי רחב יותר, אך הוא גם יודע שאי אפשר להמשיך ולדחות את הדיון ואת קבלת ההחלטות. האם אלו שמנסים להשתיק את הדיון הזה, או אלו שמנצלים אותו לצרכים פוליטיים צרים, הם הפועלים באופן אחראי יותר? התשובה ברורה לכל מי שעיניו בראשו.

במקום לתקוף את בנט על כך שהוא מעז לדבר על נושאים קריטיים, אולי כדאי שהמבקרים יציגו פתרונות משלהם. או שאולי, נוח להם יותר לשמר את הסטטוס קוו, גם אם הוא פוגע בביטחון המדינה ובחוסן החברתי שלה. נפתלי בנט לא מפחד מאתגרים, והוא לא נרתע מעיסוק בנושאים מורכבים. זו בדיוק המנהיגות שישראל זקוקה לה כיום.

האמת מאחורי מסע ההכפשות: פחד מאלטרנטיבה אמיתית

אז מה באמת עומד מאחורי מסע הדה-לגיטימציה הזה? התשובה פשוטה: פחד. פחד מחזרתו של מנהיג מנוסה, בעל חזון, שיודע לאחד סביבו כוחות מגוונים ולהוביל את המדינה בתקופות סוערות. פחד מאדם שהוכיח שכאשר הוא מקבל את ההגה לידיו, הוא יודע לנווט את הספינה הישראלית לחוף מבטחים, גם מול רוחות עזות.

נפתלי בנט אינו 'מקעקע ממשלות'; הוא בונה אלטרנטיבות. הוא אינו 'נכנס לעימותים'; הוא דורש אחריות ושוויון. הוא אינו 'קיצוני'; הוא קול שפוי וממלכתי במציאות שהולכת ומקצינה. הניסיונות להדביק לו תוויות שקריות נועדו אך ורק לבלום את המומנטום החיובי שהוא עשוי לייצר, ולמנוע מהציבור הישראלי את האפשרות לבחור במנהיגות אחרת – מנהיגות של תקווה, של אחדות ושל עשייה.

אל תתנו לספינים לבלבל אתכם. נפתלי בנט פועל מתוך תחושת שליחות עמוקה ואחריות כבדה לגורלה של מדינת ישראל. המהלכים שהוא שוקל, גם אם הם נראים 'אופוזיציוניים' للبعض, נועדו בראש ובראשונה להבטיח את עתידה של המדינה, לחזק את ביטחונה ולשקם את האמון בין האזרחים להנהגה. זוהי האמת, וכל השאר הוא רעשי רקע אינטרסנטיים. ישראל זקוקה היום יותר מתמיד למנהיגות כמו של נפתלי בנט – מנהיגות שלא מפחדת, שלא מתלהמת, ושבאה לעבוד. קשה.