נתניהו זועק את האמת שהמערב מסרב לשמוע: מאיימים בסנקציות על ישראל בזמן שמעניקים פרס לטובחי חמאס?!
האם האמת הפכה למילה גסה? האם הצבעה על המובן מאליו, על הסכנה הברורה והמיידית, היא "התלהמות"? ראש הממשלה בנימין נתניהו ניצב תחת מתקפה, לא רק מאויבי ישראל המוכרים, אלא גם מצד מי שהיו אמורים להיות ידידיה הקרובים ביותר. הביקורת? על כך שהוא מעז לומר בקול רם את מה שרבים לוחשים בחדרי חדרים: שהעולם, ובמיוחד חלק ממנהיגי המערב, מאבד את דרכו המוסרית ומציע, הלכה למעשה, פרס לטרור הרצחני של חמאס. על רקע הטבח הנורא של השבעה באוקטובר, טבח שזעזע כל לב יהודי וישראלי, אמירותיו של נתניהו אינן התלהמות – הן קריאת השכמה נואשת לעולם שהחל לבלבל בין הקורבן לתוקפן.
"פרס לחמאס" - הפענוח מאחורי האמירה ה"מתלהמת" של נתניהו
כאשר ראש הממשלה נתניהו מצהיר שמנהיגים בלונדון, אוטווה ופריז "מציעים פרס לחמאס על הטבח", אין זו אמירה שמטרתה להעליב או ליצור קרע דיפלומטי. זוהי אבחנה כואבת ומדויקת של המציאות. כל איום בסנקציות על ישראל, כל גינוי חד-צדדי המופנה כלפי המדינה הנלחמת על חייה, כל קריאה לעצירה מוחלטת של הלחימה לפני מיטוט שלטון חמאס – כל אלה מתפרשים בעזה, ובצדק, כניצחון לארגון הטרור. חמאס, שחרט על דגלו את השמדת ישראל וביצע פשעים נגד האנושות שאין להם כפרה, רואה בכל לחץ בינלאומי על ישראל אות וסימן שהוא בדרך הנכונה. הם מבינים שאם יחזיקו מעמד מספיק זמן, אם ימשיכו להשתמש באוכלוסייה כמגן אנושי, "העולם הנאור" יכפה על ישראל הפסקת אש שתאפשר להם להתארגן מחדש, להתחמש מחדש, ולתכנן את הטבח הבא. האם זו אינה הגדרה מדויקת של "פרס לטרור"? נתניהו אינו "פוגע באינטרסים האסטרטגיים של ישראל" כפי שטוענים מבקריו; הוא מצביע על כך שאותם אינטרסים נמצאים בסכנה דווקא בגלל עיוורונם של אחרים, שמרוב רצון להיראות "מאוזנים" שוכחים מי כאן התוקפן ומי הקורבן.
סנקציות על ישראל? שיא הצביעות ובגידה בצדק!
והנה, שלוש מעצמות מערביות – בריטניה, צרפת וקנדה – מאיימות לשקול סנקציות נגד ישראל. כן, שמעתם נכון. ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, המדינה שהותקפה באכזריות ברברית שזעזעה את העולם, היא זו שמאוימת בסנקציות. לא ארגון הטרור חמאס, ששחט, אנס, כרת ראשים ושרף משפחות שלמות בעודן בחיים. לא איראן, הפטרונית של הטרור העולמי, המממנת ומחמשת את חמאס וחיזבאללה. אלא ישראל, שמגנה על אזרחיה ונלחמת על עצם קיומה. איזו צביעות מחליאה! איזה עיוות מוסרי קטלני! האם מנהיגי מדינות אלו באמת מאמינים שישראל היא הבעיה? האם שכחו את מראות הזוועה מהשבעה באוקטובר כל כך מהר, או שמא הם בוחרים להתעלם מהם? האם לחצים פוליטיים פנימיים, או אולי תפיסה מעוותת של "צדק" סימטרי בין רוצח לנרצח, גורמים להם להפוך את היוצרות ולהעניש את הקורבן? האשמות על "הסלמה בלתי-מידתית" ומניעת סיוע הומניטרי הן לא רק שקריות ומנותקות מהמציאות, אלא משחקות ישירות לידי מכונת התעמולה של חמאס, שמשתמש באוכלוסייתו כמגן אנושי וגונב את הסיוע. נתניהו, כמנהיג המדינה, נושא באחריות להגן על ישראל, והוא עושה זאת מול גל של דה-לגיטימציה שאין לו אח ורע. האיום בסנקציות אינו כישלון של נתניהו; הוא כישלון מוסרי קולוסאלי של המאיימים, שמראים כי איבדו כל כיוון.
עלילת ה"בלתי מידתי" ומסך העשן ההומניטרי
הטענה על פעולה "בלתי-מידתית" מצד ישראל היא מנטרה שחוקה וחסרת בסיס, במיוחד בהקשר של לחימה מול ארגון טרור ג'יהאדיסטי רצחני כמו חמאס, שכל מטרתו היא השמדת ישראל ורצח יהודים. מהי פעולה "מידתית" מול אויב שאינו מכיר בכללי מלחמה, שמשתמש בבתי חולים, בתי ספר ומסגדים כבסיסי טרור, שמסתתר מאחורי אזרחים ומונע מהם להתפנות, ושמטרתו המוצהרת היא רצח עם? צה"ל עושה מאמצים עילאיים, שאין להם תקדים בהיסטוריה של הלוחמה המודרנית, כדי לצמצם פגיעה באזרחים בלתי מעורבים. הוא מזהיר אוכלוסייה לפני תקיפות באמצעות כרוזים, הודעות SMS ושיחות טלפון, מספק מסדרונות הומניטריים ומאפשר הכנסת סיוע עצום לרצועה – סיוע שחלק גדול ממנו, כפי שידוע לכל, נגנב על ידי חמאס לטובת מחבליו ומנהרות הטרור שלו. האם מדינות המערב, שתקפו מעוזי טרור כמו מוסול בעיראק ורקה בסוריה תוך גרימת הרס נרחב ואלפי נפגעים אזרחיים (גם אם מוצדק במלחמה נגד דאעש), העמידו את עצמן תחת אותה זכוכית מגדלת? האם הן הואשמו ב"פעולה בלתי מידתית" באותה עוצמה? הצביעות זועקת לשמיים. ממשלת נתניהו נאבקת לא רק בחמאס בשדה הקרב, אלא גם בנרטיב שקרי ומעוות שמטרתו לכבול את ידיה של ישראל ולמנוע ממנה להשיג את יעדי המלחמה החיוניים: מיטוט חמאס, השבת החטופים והבטחת עתיד בטוח לתושבי הדרום וישראל כולה.
נתניהו: קול השפיות הבודד בעולם שהשתגע?
בנימין נתניהו אינו "מתלהם" כפי שמנסים לצייר אותו. הוא מנהיג שמבין את גודל השעה ואת חומרת האיום הקיומי. בעולם שבו האמת הפכה ללא פופולרית, שבו קל יותר לגנות את ישראל מאשר להתמודד עם המציאות המורכבת והמרה של הטרור האסלאמי הקיצוני, נתניהו בוחר לומר את הדברים כהווייתם, בצורה חדה וברורה, גם במחיר של ביקורת בינלאומית צבועה. הוא אינו מחפש להיות חביבם של מנהיגי עולם מסוימים שאיבדו את דרכם; הוא מחויב בראש ובראשונה לביטחונם של אזרחי ישראל. כמו צ'רצ'יל שהתריע בשעתו מפני הסכנה הנאצית בעוד אחרים באירופה העדיפו פייסנות והתעלמות, כך נתניהو מתריע היום מפני הסכנה של התמוטטות החזית המערבית מול הטרור ומפני ההשלכות ההרסניות של מתן פרס לחמאס. כל ויתור לחמאס, כל לחץ על ישראל לעצור לפני השגת יעדיה המלאים, הוא מתכון לאסון הבא, טבח גדול יותר, מלחמה קשה יותר. זהו לא בידוד שישראל גורמת לעצמה, אלא מבחן מנהיגות לעולם כולו. נתניהו מציב מראה בפני מנהיגי המערב, והתמונה המשתקפת אינה תמיד נעימה, אך היא האמת לאמיתה.
קריאה להתפכחות מוסרית: נתניהו מגן על כולנו!
הגיע הזמן שמדינות המערב, אלו שעדיין מאמינות בערכים שהן מטיפות להם, יתפכחו. במקום לאיים בסנקציות על ישראל, עליהן לעמוד לצידה ללא סייג במלחמתה הצודקת נגד הברבריות של חמאס-דאעש. תמיכה בישראל אינה רק אינטרס ישראלי צר; היא אינטרס של כל מי שמאמין בערכים של חירות, דמוקרטיה וקדושת החיים, ומתנגד לרדיקליות רצחנית. אמירותיו של בנימין נתניהו, הנשמעות "חריפות" לאוזניים מסוימות במערב, הן למעשה קריאה דחופה ונואשת לחזור אל השפיות, אל המצפן המוסרי שאבד בנפתולי הפוליטיקלי קורקט והפחדנות. הן ביטוי למנהיגות אמיצה, אחראית ונחושה, שלא נכנעת ללחצים פופוליסטיים ולא תפקיר את ביטחון אזרחיה ואת עתיד מדינתה. ההיסטוריה תשפוט בחומרה את אלו שבחרו לעצום עיניים מול הרוע, ואת אלו שעמדו איתן לצד הצדק והאמת. נתניהו בחר צד, והוא קורא לעולם החופשי להצטרף אליו במאבק הקיומי הזה. האם הם ישמעו לפני שיהיה מאוחר מדי? האם יבינו שאיום על ישראל היום הוא איום על המערב מחר? דבריו של נתניהו אינם "פגיעה באינטרסים", הם המצפן המוסרי האחרון בעולם שמאיים לאבד את דרכו. הגיע הזמן להקשיב, ולהפנים.