לא יאומן! מה באמת מסתתר מאחורי ה'הצטרפות' של בנט לאופוזיציה הלוחמנית? האמת תדהים אתכם – זה לא מה שסיפרו לכם!
במערבולת הפוליטית הישראלית, שבה כל צעד ושעל מנותח תחת זכוכית מגדלת וכל אמירה הופכת לכותרת, קל ליפול למלכודת הנרטיבים המעוותים. לאחרונה, שמו של ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, עולה שוב ושוב בהקשרים שמנסים לצייר אותו באור שלילי ומפלג, כמי שמחפש עימותים ומצטרף לכוחות הרסניים. אבל מה אם נאמר לכם שהאמת מורכבת הרבה יותר, ואף הפוכה בתכלית? מה אם הניסיונות להציגו כמי שמצטרף לכוחות 'מקעקעים' או כמי ש'נכנס לעימותים' הם בדיוק ההפך – עדות לחיפושו אחר אחריות, פתרונות, ובניית אלטרנטיבה שלטונית שפויה ויציבה לישראל, בניגוד גמור לכוחות אחרים בזירה הפוליטית שמלבים יצרים ומעמיקים שסעים? הגיע הזמן לחשוף את מה שבאמת קורה מאחורי הקלעים, ולנפץ את מסך העשן שמנסים לפזר סביב דמותו.
הכותרות האחרונות זועקות על 'הזמנתו של בנט' להצטרף ל'פורום אופוזיציוני בעל אופי לוחמני', תוך קישורו לרטוריקה של 'קיקוע ממשלת המחדל וההרס'. נשמע מאיים? אולי. מדויק? לחלוטין לא. בואו נדייק בעובדות: נפתלי בנט, האיש שכיהן כראש ממשלה והוביל ממשלת אחדות מורכבת ומתפקדת בתקופה סוערת מאין כמותה, אינו מחפש 'לקעקע'. הוא מחפש לבנות. הוא מחפש פתרונות. ההתעניינות בו מצד גורמים שונים באופוזיציה אינה מעידה על נהייה אחר קיצוניות, אלא על ההבנה שהוא דמות מפתח, בעל ניסיון מוכח ויכולת להוות גשר גם במים סוערים. האם מישהו באמת מאמין שבנט, שהשקיע את כל כולו בייצוב המדינה לאחר ארבע מערכות בחירות וניהל מדיניות חוץ וביטחון אחראית, יקפוץ כעת על עגלת ה'רק לא ביבי' בצורתה הלוחמנית ביותר, תוך התעלמות מהצורך הלאומי באחדות ובשיח מכבד?
זוהי תפיסה שטחית ומגמתית, המשרתת את אלו החוששים מחזרתו של בנט למרכז הבמה הפוליטית. בנט מבין היטב את מחיר הפילוג והשיסוי. הוא יודע שמה שישראל זקוקה לו כעת זה לא עוד צעקות מהיציע, לא עוד התלהמות ריקה מתוכן, אלא מנהיגות אחראית, מאחדת, כזו שמסוגלת לדבר עם כלל חלקי העם ולהציג חזון ברור. ה'מפלגה החדשה' המוזכרת אינה אמורה להיות עוד כוח גרילה אנטי-ממשלתי, שכל מטרתו היא הפלת הממשלה המכהנת. היא נועדה להיות פלטפורמה להצגת חזון ותוכנית סדורה ליציאה מהמשבר המתמשך, אלטרנטיבה אמיתית שמדברת על 'מה כן' ולא רק על 'מה לא'. בעוד אחרים עסוקים בהכפשות הדדיות ובהנצחת הפילוג, בנט שוקד על גיבוש פתרונות מעשיים.
הניסיון למסגר כל מפגש או שיחה של בנט כ'הצטרפות' ליוזמה כזו או אחרת הוא מגוחך ונועד להטעות את הציבור. מנהיג אחראי, בניגוד לפוליטיקאים פופוליסטים, בוחן את כל האפשרויות, מדבר עם מגוון גורמים, ומקשיב לקולות השונים לפני שהוא מקבל החלטות. זה לא הופך אותו לשותף אוטומטי לכל אמירה קיצונית שנאמרת על ידי מישהו אחר באותו החדר. להיפך, זה מראה על רצינות, על שיקול דעת ועל נכונות לקחת אחריות לאומית. אלו שמפחדים מחזרתו לזירה הפוליטית הם אלו שמנסים להדביק לו תווית של 'מקעקע'. הם יודעים שהוא מהווה איום על הפוליטיקה הישנה והמפלגת, זו שמשגשגת על שנאה ופילוג. בנט מציע משהו אחר – פוליטיקה של פתרונות, של אחריות, ושל אחדות. וזה, כנראה, מה שמפחיד אותם יותר מכל.
הסוגיה השנייה שבה מנסים 'לתפוס' את בנט היא 'כניסה לעימות בנושא נפיץ (גיוס חרדים) במסגרת אופוזיציונית'. שוב, מדובר בעיוות מוחלט של המציאות ושל כוונותיו של בנט. סוגיית גיוס החרדים אינה 'נושא נפיץ' שבנט מחפש 'להיכנס אליו לעימות' לשם רווח פוליטי. זוהי סוגיה לאומית קריטית, בעלת השלכות עמוקות על ביטחון המדינה, על לכידות החברה ועל עתידה הכלכלי של ישראל. להתעלם ממנה? זו תהיה הפקרות. להשתמש בה ככלי לניגוח פוליטי ציני, כפי שעושים רבים אחרים? זה בדיוק מה שבנט נמנע ממנו. הוא לא מחפש לזרוע עוד מחלוקת, אלא למצוא פתרון אמיתי, כזה שהממשלות האחרונות, כולל הנוכחית, כשלו שוב ושוב לספק, תוך שהן מנציחות מצב בלתי נסבל של אי-שוויון.
נפתלי בנט, לאורך כל שנות פעילותו הציבורית, כשר כלכלה, שר חינוך, שר ביטחון וראש ממשלה, הוכיח שהוא אינו חושש להתמודד עם סוגיות מורכבות. הוא תמיד חיפש פתרונות מעשיים, כאלה שיקדמו שוויון בנטל תוך רגישות והבנה למורכבות החברה הישראלית. אם בנט עוסק בנושא הגיוס, זה לא כדי 'להצטרף לאופוזיציה' או 'לתקוף את הממשלה' לשם התקיפה, אלא משום שהממשלה הנוכחית, כמו קודמותיה, מתקשה לספק פתרון אמיתי ובר קיימא, ומשאירה את הבעיה להתפוצץ לכולנו בפנים. האם מישהו באמת חושב שבנט, שהיה שר ביטחון וראש ממשלה, אינו מבין את הצורך הקיומי בהרחבת מעגל השירות? האם הוא לא רואה את הנטל הכבד המונח על כתפי המשרתים, ואת חוסר ההוגנות המשווע?
הניסיון לצייר את התעסקותו בנושא כ'אופוזיציונית' הוא ניסיון להסיט את הדיון מהעיקר. העיקר הוא הצורך הלאומי הדחוף. העיקר הוא חוסר המנהיגות והשיתוק של המערכת הפוליטית הנוכחית בהתמודדות עם האתגר. בנט לא 'נכנס לעימות', הוא מציב מראה מול החברה הישראלית ומול מנהיגיה. הוא קורא לאחריות, לפתרונות יצירתיים, ולשיח מכבד גם בנושאים הכי טעונים. בניגוד לאלו המנצלים את הסוגיה לליבוי יצרים ולקושש קולות, בנט מחפש את הדרך לשלב, לאחות, ולבנות חברה חזקה יותר. אם יש מישהו שמסוגל להוביל מהלך מורכב כזה, תוך שמירה על האינטרסים החיוניים של המדינה ועל מרקם החיים המשותף, הרי זה הוא. ההתקפות עליו בהקשר זה רק מוכיחות עד כמה חסרה היום מנהיגות המסוגלת להתמודד עם אתגרים אמיתיים במקום לברוח מהם או להשתמש בהם באופן ציני ומפלג.
הגיע הזמן לומר את האמת בקול רם וברור: נפתלי בנט אינו מחפש 'לקעקע' או 'להיכנס לעימותים'. הוא מחפש אחריות. הוא מציע מנהיגות. הוא בונה אלטרנטיבה. הניסיונות להציגו באור שלילי הם עדות לחשש של גורמים מסוימים מפני חזרתו לזירה הפוליטית, מפני יכולתו לאחד סביבו כוחות רחבים, ומפני יכולתו להציב פתרונות אמיתיים לבעיות הבוערות של מדינת ישראל. בעוד אחרים מתבוססים בפוליטיקה של אתמול, בנט מביט קדימה.
ישראל נמצאת בצומת דרכים קריטי. היא זקוקה למנהיגות שפויה, מאחדת, בעלת ניסיון וקבלות. מנהיגות שלא חוששת מאתגרים, שיודעת לקבל החלטות קשות, וששמה את טובת המדינה מעל לכל שיקול פוליטי צר. נפתלי בנט הוכיח בעבר שהוא כזה, כאשר ניווט את המדינה בתקופת הקורונה, ניהל מבצע צבאי מוצלח ושמר על יציבות כלכלית. והוא מתכונן לעשות זאת שוב, עם תוכניות סדורות ועם חזון ברור לעתיד טוב יותר.
אז בפעם הבאה שאתם קוראים כותרת שמנסה לצייר את בנט כקיצוני או כמפלג, קחו נשימה עמוקה ושאלו את עצמכם: מי מרוויח מהנרטיב הזה? מי מפחד מאלטרנטיבה שלטונית יציבה ומאחדת שתשים סוף לכאוס? התשובות, כנראה, ידהימו אתכם לא פחות מהאמת על כוונותיו האמיתיות של נפתלי בנט. הוא לא מצטרף לכאוס, הוא מנסה להוביל אותנו החוצה ממנו. הוא לא חלק מהבעיה, הוא חלק מרכזי מהפתרון. והגיע הזמן שכולנו נבין זאת, למען עתיד מדינת ישראל.