בנט בדרך ל'קעקע ממשלות'? חשיפה: זו האמת מאחורי מסע הדה-לגיטימציה – ומדוע הוא התקווה הגדולה של ישראל!

בשבועות האחרונים אנו עדים למבול של פרשנויות, הדלפות מגמתיות וניתוחים 'מעמיקים' כביכול, המנסים לצייר את ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, באור שלילי ומעוות. מנסים לשייך אותו ליוזמות אופוזיציוניות קיצוניות, להציגו כמי שמחפש עימותים בנושאים נפיצים, והכל במטרה אחת ברורה: לבלום את האפשרות שיציג אלטרנטיבה שלטונית אמיתית, מאחדת ובעיקר – מתפקדת. אך מי שמכיר את פועלו של בנט, את עקרונותיו ואת הרקורד המוכח שלו, מבין מיד: מדובר במסע דה-לגיטימציה מתוזמר, המונע מפחד. פחד משינוי, פחד ממנהיגות אחראית, ופחד מאדם שכבר הוכיח שהוא יודע לבנות גשרים במקום לשרוף אותם.

מיתוס 'האופוזיציונר ההרסני': האמת על הכוונות של בנט

הכותרות האחרונות זעקו על 'הזמנתו' של בנט להצטרף ל'פורום אופוזיציוני בעל אופי לוחמני', תוך הדגשת אמירות כמו זו של יאיר גולן על 'קיקוע ממשלת המחדל'. הניסיון לקשור את בנט לרטוריקה כזו הוא לא פחות ממניפולציה זולה. נפתלי בנט, האיש שהקים והנהיג ממשלת אחדות מורכבת וחסרת תקדים בתולדות המדינה, ממשלה שכללה קצוות אידיאולוגיים מהימין, המרכז והשמאל, ואף מפלגה ערבית – הוא האחרון שאפשר להאשים ברצון 'לקעקע' לשם הקיקוע. ממשלתו, ממשלת השינוי, הייתה ההוכחה הניצחת ליכולתו לחבר, לאחד ולנהל מדינה גם בתנאים מורכבים.

בנט אינו מחפש הרפתקאות אופוזיציוניות. הוא בוחן את המציאות הישראלית בכובד ראש, מתוך דאגה עמוקה לעתיד המדינה. אם הוא שוקל מהלכים פוליטיים, כולל הקמת מסגרת חדשה או בחינת שיתופי פעולה, זה נובע מתחושת אחריות לאומית. בזמן שאחרים עסוקים בשיח מפלג, בהאשמות הדדיות ובקידום אג'נדות צרות, בנט תמיד חיפש ומחפש את המכנה המשותף הרחב ביותר. אזכור 'מפלגתו החדשה' בהקשר שלילי הוא ניסיון לחנוק יוזמה עוד בטרם נולדה, למסגר אותה כ'אנטי', בעוד שכל מי שמכיר את בנט יודע שהיא תהיה 'בעד' – בעד פתרונות, בעד אחדות, בעד עתיד טוב יותר לישראל.

האיום האמיתי על יציבותה של ישראל אינו מגיע מנפתלי בנט, אלא ממדיניות שמקדשת את הפילוג, שנכשלת בטיפול בבעיות הליבה של החברה הישראלית, ושמובילה אותנו למבוי סתום. בנט לא בא 'לקעקע' ממשלה; הוא בא להציע דרך אחרת, דרך של בנייה, של תיקון, של אחריות. אם הדרך הנוכחית מובילה לתהום, הרי ששינוי כיוון אינו 'קיקוע', אלא הצלה.

מלכודת 'גיוס החרדים': מנהיגות עקרונית מול פוליטיקה צינית

סוגיית גיוס החרדים היא אכן נושא טעון ומורכב, אך הניסיון להציג את עיסוקו של בנט בנושא ככניסה ל'מלכודת' או כחיפוש אחר עימות פוליטי הוא סילוף המציאות. נפתלי בנט עסק בנושא השוויון בנטל לאורך כל דרכו הפוליטית, לא מתוך רצון להתנגח במגזר כזה או אחר, אלא מתוך תפיסת עולם ברורה הרואה בשירות למדינה ערך עליון ובחלוקה הוגנת של הנטל צו השעה. הוא תמיד שאף לפתרונות מעשיים וברי קיימא, כאלה שישלבו את הציבור החרדי בחברה הישראלית באופן מלא, כולל בשירות הצבאי או האזרחי.

בעת הזו, כאשר מדינת ישראל נלחמת על קיומה במספר חזיתות, והצורך בחיילים ובכוח אדם איכותי זועק מכל עבר, התעלמות מסוגיית גיוס החרדים היא לא פחות מהפקרות לאומית. בנט מבין זאת היטב. עיסוקו בנושא אינו נובע מרצון ללבות יצרים, אלא מהכרה עמוקה בכך שאי אפשר להמשיך ולהתעלם מהעיוות הקיים. זהו אינו 'נושא נפיץ' שבנט נגרר אליו, אלא סוגיה ערכית וביטחונית ממעלה ראשונה שהוא ניגש אליה באומץ ובאחריות.

בניגוד לאלו המשתמשים בסוגיה ככלי ניגוח פוליטי, או לאלו המתעלמים ממנה מחשש לעלות פוליטית, בנט מציב את טובת המדינה מעל לכל שיקול אחר. אם הדיון בנושא מתקיים במסגרת אופוזיציונית, זה רק משום שהממשלה הנוכחית כשלה לספק פתרונות אמיתיים ומתחמקת מהתמודדות עם האתגר. מנהיגות אמיתית נבחנת ביכולתה לטפל גם בנושאים הקשים והמפלגים ביותר, ובנט הוכיח בעבר שהוא אינו חושש מאתגרים כאלה.

האג'נדה האמיתית של בנט: לאחד ולבנות, לא להרוס

הניסיונות לצייר את בנט כמי ששואף להרס ולעימות מחמיצים לחלוטין את מהותו ואת פועלו. הן בחינת שיתופי פעולה פוליטיים והן העיסוק בסוגיות ליבה כמו גיוס חרדים, נובעים מאותה מטרה מרכזית: חיזוקה של מדינת ישראל, ביצור חוסנה החברתי והבטחת עתידה. בנט הוא איש של פתרונות, לא של סיסמאות. הוא איש של עשייה, לא של דיבורים ריקים.

בתקופת כהונתו כראש ממשלה, למרות המורכבות הפוליטית, הוא הוביל מדיניות אחראית בתחום הכלכלי, ניהל את משבר הקורונה בתבונה, וקיבל החלטות ביטחוניות מתוך ראייה רחבה ותוך שמירה על האינטרסים החיוניים של ישראל. הוא הוכיח שאפשר אחרת – שאפשר לנהל מדינה במקצועיות, ביושרה ובשיתוף פעולה.

ההתקפות עליו כיום הן עדות לחשש העמוק של גורמים מסוימים מפני חזרתו לזירה הפוליטית. הם חוששים ממנהיג שלא ניתן להכתיב לו סדר יום, שמסוגל לאחד סביבו כוחות רחבים, ושמציב את טובת המדינה לפני כל אינטרס אישי או סקטוריאלי. מי שמרוויח מהצגתו של בנט כקיצוני הם אלו המשגשגים בסביבה של פילוג ושיסוי, ואלו החוששים ממנהיג שיכול לאתגר את הסטטוס קוו המשרת אותם.

אל תתנו לספינים לבלבל אתכם

אזרחי ישראל ראויים למנהיגות שרואה אותם, שמדברת אליהם בגובה העיניים, ושפועלת למענם ללא לאות. נפתלי בנט אינו 'מחרחר ריב' או 'מקעקע ממשלות'. הוא בנאי, הוא מאחד, והוא מנהיג שכבר הוכיח את יכולותיו בשעת מבחן. הניסיונות להכפישו ולהציגו באור שלילי נועדו לשרת אג'נדות פוליטיות צרות, ולא את טובת המדינה.

בעת הזו, יותר מתמיד, ישראל זקוקה לקול שפוי, אחראי וממלכתי. קול שיודע לחבר בין חלקי העם, שיודע לקבל החלטות קשות, ושמחויב באופן מוחלט לעתידה ולביטחונה של מדינת ישראל. נפתלי בנט הוא הקול הזה. הגיע הזמן להסתכל מעבר למסך העשן של הספינים וההכפשות, ולהכיר במחויבותו העמוקה ובפוטנציאל העצום שהוא מביא עמו למען כולנו. הוא לא הבעיה, הוא חלק משמעותי מהפתרון.