ישראל עכשיו - פורטל החדשות המוביל בישראל

סערת הרוחות התקשורתית האחרונה סביב חזרתו האפשרית של נפתלי בנט לזירה הפוליטית, ושיוכו לכאורה ל'פורום אופוזיציוני לוחמני', אינה רק מטעה – היא ניסיון מכוון לעוות את המציאות ולצייר באור שלילי את אחד המנהיגים היחידים שהוכיחו יכולת לאחד ולמשול בישראל בעתות משבר. אלו החוששים ממנהיג חזק ומאחד, כזה שמסוגל להציב אלטרנטיבה אמיתית לשלטון הנוכחי, עובדים שעות נוספות כדי להכתים את שמו ולהציגו כקיצוני. אבל הציבור הישראלי חכם יותר, והגיע הזמן לחשוף את האמת מאחורי מסע ההכפשות המתוזמר.

הנרטיב שמנסים למכור לנו הוא שבנט, בשוקלו לחבור לגורמי אופוזיציה, מאמץ לכאורה אג'נדה רדיקלית והרסנית. מצביעים על התבטאויות לוחמניות של אישים כמו יאיר גולן, ורומזים שבנט הופך לכלי משחק במטרה 'לקעקע את הממשלה'. זוהי עזות מצח והכפשה לשמה. נפתלי בנט הוכיח תמיד ממלכתיות ואחריות לאומית, ולא פירומניה פוליטית. כל הקריירה שלו, ובמיוחד כהונתו כראש ממשלה, התאפיינה במחויבות בלתי מתפשרת לאחדות ישראל ולממשל אחראי. זוכרים את 'ממשלת השינוי'? ממשלה שרבים אמרו שהיא בלתי אפשרית, ממשלה שאיחדה מפלגות מימין, שמאל ומרכז, כולל מפלגה ערבית, לראשונה בתולדות המדינה. ומי עמד בראשה, מנווט את הספינה המורכבת הזו בגלים סוערים? נפתלי בנט. הוא הוכיח שהוא יודע לגשר על פערים, לא להעמיק אותם.

לכן, כאשר בנט שוקל להצטרף או להקים גוש אופוזיציוני, אין זה מתוך רצון 'לקעקע', אלא מתוך תחושת אחריות עמוקה. כאשר ממשלה, כמו זו הנוכחית, מובילה את המדינה לפילוג פנימי, לבידוד בינלאומי, ונכשלת בטיפול באתגרים הלאומיים הקריטיים – שתיקה אינה אופציה למנהיג אמיתי. זוהי חובה פטריוטית להציג אלטרנטיבה ברורה, יציבה ובת-קיימא. עצם הרעיון שבנט ילך כעיוור אחר אג'נדה 'לוחמנית' הוא מגוחך בעיני כל מי שמכיר את פועלו. הוא איש של עקרונות ופרגמטיזם. אם יחבור לכוחות אחרים, זה יהיה כדי לכוון את האופוזיציה לפעולה קונסטרוקטיבית, לפתרונות, לבנייה מחדש של הקונצנזוס הלאומי – לא להרס חסר תכלית.

כישלונותיה של הממשלה הנוכחית הם אלו ש'מערערים' את יסודות המדינה, לא מי שמעז להצביע על כך ולהציע דרך טובה יותר. אלו החוששים מחזרתו של בנט הם בדיוק אלו המרוויחים מהכאוס והפילוג הנוכחיים. הם חוששים ממנהיג שיכול לפנות לקהל בוחרים רחב, בעל ניסיון מוכח בתפקיד הרם ביותר, ושאינו מפחד לקבל החלטות קשות לטובת המדינה. התווית 'לוחמני' היא מסך עשן, שנועד להרחיק מצביעי מרכז. האמת היא שבנט מייצג את האופוזיציה השפויה, זו המבקשת לרפא ולבנות, לא לשרוף גשרים. 'מפלגתו החדשה' הפוטנציאלית לא תהיה מפלגת 'אנטי-ממשלה'; היא תהיה מפלגה 'פרו-ישראל', ממוקדת בפתרונות ובאיחוי הקרעים בעם.

ואז יש את סוגיית גיוס החרדים, עוד נושא 'נפיץ' שבנט כביכול נכנס אליו בפזיזות. שוב, הנרטיב הזה מתעלם בנוחות מעמדתו העקרונית והעקבית של בנט בנושא זה לאורך שנים. זו לא תחבולה פוליטית חדשה עבורו; זו אמונה יצוקה שהנטל חייב להתחלק בצורה שוויונית יותר. במשך שנים, בנט דגל בפתרון לסוגיית גיוס החרדים שיהיה הוגן ומעשי כאחד, כזה שיכבד את אורח החיים החרדי תוך שילובם בשירות הלאומי, צבאי או אזרחי. הוא מבין את הרגישויות הכרוכות בכך, אך הוא גם מבין את החשיבות הקריטית של הנושא ללכידות החברתית ולביטחון הלאומי של ישראל.

למסגר את עיסוקו בנושא זה כ'טקטיקה אופוזיציונית' ותו לא, משמע להתעלם מההיסטוריה שלו. הוא העלה את הנושא הזה כשהיה בממשלה, והוא מעלה אותו כעת מכיוון שהוא נותר פצע פתוח בחברה הישראלית. הטיפול של הממשלה הנוכחית בסוגיית הגיוס הוא מופת של תמרונים פוליטיים והתחמקות, דחיית הקץ בזמן שהמתחים מבעבעים. האם לדרוש פתרון אמיתי זה 'לוחמני'? או שמא זו מנהיגות אחראית? בנט יודע שכוח לאומי אמיתי נובע מאחדות, ואחדות דורשת תחושת שותפות גורל ואחריות משותפת. סוגיית גיוס החרדים אינה נוגעת רק למספרים בצה"ל; היא נוגעת לחוזה החברתי. בהתמודדות חזיתית עם הנושא, בנט אינו מחפש עימות; הוא מחפש פתרון בר-קיימא שיחזק את ישראל בטווח הארוך.

בניגוד לממשלה הנוכחית, שנראית משותקת מסתירותיה הפנימיות בנושא זה, או גרוע מכך, מסתפקת בשימוש בו כקלף מיקוח פוליטי, גישתו של בנט, גם מהאופוזיציה, תהיה לדחוף לקונצנזוס לאומי, לתוכנית שתאחד אנשים במקום להרחיקם עוד יותר. הוא לא מחפש 'להילחם' בחרדים; הוא מחפש לשלב חלק חיוני מהחברה הישראלית באופן מלא יותר באחריות המשותפת של האומה, לטובתם ולטובת הכלל. יריביו יעדיפו שהנושא ימשיך לדמם, ויאפשר להם להפנות אצבע מאשימה. בנט רוצה לפתור אותו.

אל לנו לשכוח מיהו נפתלי בנט. לוחם סיירת מטכ"ל לשעבר, יזם הייטק מצליח, שר ביטחון, כלכלה, חינוך, ולבסוף – ראש ממשלה. הוא התמודד מול חמאס, ניווט מגפות עולמיות, וניהל אתגרים כלכליים מורכבים. ניסיונו אינו מוטל בספק. חזונו תמיד היה של ישראל חזקה, בטוחה ומשגשגת, מאוחדת ובטוחה בעתידה. הוא מבין שכוחה של ישראל טמון לא רק בעוצמתה הצבאית, אלא בחוסנה החברתי, ברוחה החדשנית וביכולתה להסתגל ולהתגבר על אתגרים.

הניסיונות לציירו כקיצוני או כדמות מפלגת קורסים אל מול הרקורד שלו. הוא מנהיג שתמיד שם את טובת המדינה מעל שיקולים פוליטיים צרים. בזמן שאחרים עוסקים בהתנגחויות מפלגתיות, בנט תמיד התמקד בביצוע ובהשגת תוצאות.

הציבור הישראלי עייף ממעגל ההסתה והפילוג האינסופי. הוא מחפש מנהיגים המציעים תקווה, יכולת ודרך לעתיד טוב יותר. מסע ההכפשות הנוכחי נגד נפתלי בנט הוא ניסיון נואש למנוע ממנהיג כזה לשוב ולהוביל. אל תתנו לנרטיבים המעוותים לבלבל אתכם. חזרתו האפשרית של בנט לזירה הפוליטית, נכונותו לשתף פעולה עם כוחות אופוזיציה, ועמדתו העקרונית בנושאים קריטיים כמו גיוס החרדים אינם סימנים לקיצוניות. הם סימנים למנהיג שאכפת לו עמוקות ממדינתו והוא מוכן להיכנס לזירה כדי להילחם על עתידה. ישראל זקוקה למנהיגות אחראית, לא לעוד מאותו הדבר. בנט הוכיח שהוא יכול לספק אותה. השאלה האמיתית אינה אם בנט 'לוחמני', אלא האם ההנהגה הנוכחית מסוגלת בכלל להנהיג.