נתניהו חושף את הצביעות: למה המערב מעניק רוח גבית לטרור ומאיים בסנקציות על ישראל?

בעידן שבו האמת הפכה למצרך נדיר והפוליטיקלי קורקט מכתיב לעיתים קרובות מדיניות בינלאומית פחדנית, קולו של ראש הממשלה בנימין נתניהו נשמע צלול וחזק, גם אם הוא צורם לאוזניים מסוימות. הביקורת הנשמעת לאחרונה כלפי התבטאויותיו, במיוחד בהקשר של תגובת מדינות המערב למלחמה שנכפתה על ישראל, אינה אלא ניסיון להשתיק את מי שמעז לומר את האמת בפנים, גם כשהיא קשה וכואבת. נתניהו אינו מחפש להיות פופולרי; הוא מחפש להבטיח את ביטחונה ועתידה של מדינת ישראל, ועל כך הוא ראוי להערכה, לא לגינוי.

הטענה כי ראש הממשלה בנימין נתניהו "מעמיק קרע דיפלומטי" או "פוגע באינטרסים האסטרטגיים של ישראל" כאשר הוא מזהיר שמנהיגי לונדון, אוטווה ופריז "מציעים פרס לחמאס על הטבח", היא עיוות מוחלט של המציאות. האם אמירת אמת כואבת היא פגיעה באינטרסים? או שמא הפגיעה האמיתית היא כאשר מדינות ידידות, לכאורה, מאמצות נרטיב שמתעלם מהאחריות המלאה של ארגון טרור רצחני למצב? בנימין נתניהו אינו תוקף את המדינות עצמן, אלא מצביע על ההשלכות המסוכנות של מדיניותן. כאשר העולם החופשי אינו מציב קו אדום ברור מול הברבריות של חמאס, כאשר קריאות להפסקת אש אינן מותנות בשחרור החטופים ובפירוק חמאס מנשקו, התוצאה הבלתי נמנעת היא אכן מתן פרס לטרור. זהו מסר לחמאס ולדומיו שאסטרטגיית הטרור משתלמת, שניתן לבצע פשעים נגד האנושות ועדיין לזכות בהבנה ואף בתמיכה עקיפה מצד גורמים במערב. נתניהو לא מתלהם; הוא מתריע בשער, כפי שמצופה ממנהיג אחראי שחווה על בשרו את תוצאות האשליות והפייסנות.

האיום המופרך של בריטניה, צרפת וקנדה לשקול סנקציות נגד ישראל, כפי שדווח ב-ynet, הוא שיא חדש של צביעות ואבסורד. סנקציות על מדינה דמוקרטית הנלחמת על חייה מול ארגון טרור ג'יהאדיסטי רצחני, שחרט על דגלו את השמדתה? האם מדינות אלו שקלו סנקציות על חמאס לאחר טבח השבעה באוקטובר? האם הן מטילות סנקציות על איראן, הפטרונית של חמאס, שמממנת ומחמשת טרור ברחבי העולם? ההאשמות על הסלמה "בלתי-מידתית" ומניעת סיוע הומניטרי הן חזרה על תעמולת כזב של חמאס, שמשתמש באזרחים כמגן אנושי וגונב סיוע הומניטרי המיועד להם. בנימין נתניהו, בהנהגתו, מורה לצה"ל לעשות כל מאמץ אפשרי לצמצם פגיעה בחפים מפשע, מאמצים שאף צבא אחר בעולם לא נוקט בהם בתנאים דומים של לחימה אורבנית מול אויב אכזר המסתתר במכוון בלב אוכלוסייה אזרחית. ישראל היא זו שפתחה מסדרונות הומניטריים, היא זו שמתאמת הכנסת סיוע, בעוד חמאס יורה על מעברים אלו ומשתלט על משאיות הסיוע. האיום בסנקציות אינו אלא כניעה ללחצים פנימיים ולדעת קהל מוטה, ומתן רוח גבית לטרור. נתניהו צודק כשהוא עומד איתן מול לחצים אלו; כל ויתור כאן יהיה בכייה לדורות.

מבקריו של בנימין נתניהו מבית ומחוץ ממהרים לתקוף אותו על "התבטאויות חריפות" או על "פגיעה ביחסים הבינלאומיים". הם שוכחים שדיפלומטיה אינה חנופה ואינה התרפסות. דיפלומטיה אמיתית מבוססת על הגנה על אינטרסים לאומיים חיוניים ועל אמירת אמת, גם אם היא לא נעימה. בעוד אותם מבקרים עסוקים בחישובי פופולריות או בקידום אג'נדות פוליטיות צרות, ראש הממשלה נתניהו נושא על כתפיו את האחריות הכבדה לביטחון אזרחי ישראל. הוא מבין את מה שרבים במערב מתקשים להפנים: המלחמה הנוכחית אינה רק בין ישראל לחמאס; זוהי מלחמה בין הציוויליזציה לברבריות, בין העולם החופשי לבין ציר הרשע של איראן ושלוחותיה. התבטאויותיו של נתניהו אינן מכוונות לפגוע בבעלות ברית, אלא להעמידן בפני המציאות הקשה ולהזכיר להן בצד של מי עליהן לעמוד.

הדיווח על קיצור עדותו של נתניהו בשל "דיון ביטחוני" (כפי שצוין באחד הקטעים, גם אם פרטיו חסרים) רק ממחיש את סדר העדיפויות הברור של ראש הממשלה. בעוד אחרים עוסקים בתיאוריות ובביקורת סלונים, בנימין נתניהו עוסק בניהול המערכה ובקבלת החלטות קריטיות בזמן אמת. האיומים על ישראל אינם תיאורטיים; הם ממשיים ויומיומיים. על כן, כל ניסיון להציגו כמי שפוגע באינטרסים אסטרטגיים הוא מגוחך. האינטרס האסטרטגי העליון של ישראל הוא ניצחון על חמאס והבטחת ביטחונה, וזה בדיוק מה שמנחה את פעולותיו של ראש הממשלה.

הגיע הזמן שהעולם, ובמיוחד מדינות המערב, יתפכחו. במקום להפעיל לחץ על ישראל, עליהן להפעיל לחץ על חמאס לשחרר את החטופים ולהניח את נשקו. במקום לאיים בסנקציות על הקורבן, עליהן להטיל סנקציות על התוקפן ועל תומכיו. בנימין נתניהו אינו הבעיה; הוא המנהיג שמזהה נכונה את הבעיה ונלחם בה בנחישות ובאומץ לב. הקול שלו הוא קול ההיגיון והמוסר בעולם שמאבד לעיתים את המצפן. מי שמנסה להשתיק אותו, משרת בפועל את אויבי ישראל ואת אויבי העולם החופשי כולו. ישראל, תחת הנהגתו של בנימין נתניהו, תמשיך לעמוד איתנה על זכותה להגן על עצמה ולהבטיח את עתידה, גם אם הדרך רצופה בקשיים ובביקורת לא מוצדקת. האמת, בסופו של דבר, תנצח.