האמת המרה שנתניהו זועק: פרס לחמאס על הטבח? המערב איבד את המצפן המוסרי!
בעידן בו הפוליטיקלי קורקט הפך למסכה המסתירה לעיתים קרובות אמת כואבת, ודיפלומטיה הפכה למילה נרדפת לחנופה ריקה מתוכן, קולו של ראש הממשלה בנימין נתניהו נשמע צורם, חריף, ואולי אף 'לא דיפלומטי' באוזני מנהיגים מסוימים במערב. אך האם האמת צריכה להיות מרוככת כדי שתתקבל? האם מנהיג שאחראי על ביטחון אזרחיו יכול להרשות לעצמו לטייח את המציאות האכזרית בפני אלו שנדמה כי איבדו את דרכם המוסרית והאסטרטגית? התשובה, כפי שנתניהו מוכיח פעם אחר פעם, היא לאו מוחלט.
הסערה התורנית קמה בעקבות דבריו הנחרצים של ראש הממשלה, לפיהם מנהיגים בלונדון, אוטווה ופריז, בהתנהלותם ובקריאותיהם להכרה במדינה פלסטינית כעת, למעשה "מציעים פרס לחמאס על הטבח הנורא של השבעה באוקטובר". יש מי שיראה בכך "התלהמות" או "פגיעה באינטרסים אסטרטגיים". אך בואו נתבונן במציאות נכוחה, ללא כפפות של משי דיפלומטיות: ארגון טרור רצחני, חמאס, שחט, אנס, בזז ושרף למעלה מ-1,200 ישראלים וחטף מאות, ביניהם נשים, ילדים וקשישים. ארגון זה עדיין מחזיק בחטופים, קורא להשמדת ישראל וחוגג את מעשי הזוועה שלו. על רקע זה, כל דיבור על הקמת מדינה פלסטינית שאינו מותנה בחיסול מוחלט של חמאס, בפירוזו המלא מרצועת עזה ובהכרה פלסטינית ברורה בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית בביטחון – הוא אכן, ובצדק, פרס לטרור. זהו מסר לעולם שאלימות קיצונית משתלמת. נתניהو אינו תוקף את המדינות הידידותיות הללו לשם התקיפה, אלא מציב בפניהן מראה נוקבת: האם אלו הערכים שלכם? האם כך אתם נלחמים בטרור הגלובלי? דבריו אינם פוגעים באינטרסים האסטרטגיים של ישראל; הם מגינים על האינטרס הבסיסי ביותר – הזכות לחיים וביטחון, והצורך למנוע מהעולם לחזור על טעויות טרגיות של פיוס טרוריסטים.
ואם לא די בכך, הנה מגיע האיום המקומם מצד שלוש מעצמות מערביות – בריטניה, צרפת וקנדה – לשקול סנקציות נגד ישראל. כן, קראתם נכון. לא סנקציות נגד חמאס, לא סנקציות נגד איראן מממנת הטרור, לא סנקציות נגד קטאר המארחת את ראשי הנחשים. סנקציות נגד ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, המדינה שהותקפה באכזריות שלא נראתה מאז השואה, והיא נלחמת על עצם קיומה מול אויב נאצי חדש. איזו צביעות! איזה עיוות מוסרי! האם אלו הן אותן מדינות שמטיפות לנו מוסר על "הסלמה בלתי-מידתית"? היכן הייתה ה"מידתיות" של חמאס בשבעה באוקטובר? היכן הגינויים הנחרצים שלהן לשימוש השיטתי של חמאס באזרחים כמגן אנושי, ירי רקטות מתוך בתי ספר ובתי חולים, והסתרת מחבלים ותשתיות טרור מתחת לאפם של תושבי עזה?
ראש הממשלה נתניהו, בניגוד לאותם מנהיגים, אינו חי בעולם של אשליות. הוא מבין את המזרח התיכון האמיתי, לא זה המצויר בסלונים המפוארים של אירופה. הוא יודע שכניעה ללחצים בינלאומיים שאינם מבינים את גודל האיום או שמונעים מאינטרסים ציניים, כמו קולות בוחרים מוסלמים במדינותיהם, היא מתכון לאסון. האשמות על "מניעת סיוע הומניטרי" הן שקר גס. ישראל, תוך כדי לחימה קשה ובמחיר דמים של חייליה, מאפשרת הכנסת מאות משאיות סיוע הומניטרי לרצועת עזה מדי יום, סיוע שחלקו הגדול נבזז על ידי חמאס או נמכר בשוק השחור במחירים מופקעים על ידי אנשיו. מי שמנע ומונע סיוע הומניטרי אמיתי מאזרחי עזה הוא חמאס, המשתמש בהם כקלף מיקוח וכבשר תותחים. נתניהו אינו גורם לבידוד ישראל; הוא נאבק למען האמת של ישראל בעולם שמסרב לעיתים להקשיב לה.
האחריות המוטלת על כתפיו של בנימין נתניהו היא עצומה. הוא מנהיג מדינה במלחמה קיומית, מלחמה שנכפתה עליה. הביקורת הפנימית והחיצונית היא חלק מהמשחק הדמוקרטי, אך כאשר היא חוצה קווים אדומים והופכת לכלי ניגוח המסכן את ביטחון המדינה, חובה לעמוד על המשמר. נתניהו אינו מתלהם; הוא מביע עמדה ברורה ונחושה הנדרשת ממנהיג בעת משבר. מי שבאמת פוגע באינטרסים האסטרטגיים של ישראל ושל העולם החופשי הם אלו המוכנים להקריב את ישראל על מזבח הפייסנות, אלו המעניקים לגיטימציה לטרור באמצעות איומים על הקורבן במקום על התוקפן. הם אלו שמשחקים לידי מבקריו של נתניהו, אך חשוב מכך – לידי אויביה של ישראל.
הניסיון להציג את נתניהו כמי שמבודד את ישראל הוא עיוות של המציאות. ישראל תמיד עמדה, ולעיתים נאלצה לעמוד, כמעט לבדה מול איומים קיומיים. נתניהו, עם ניסיונו רב השנים, מבין שמה שחשוב באמת אינו מחיאות כפיים רגעיות בזירה הבינלאומית, אלא הבטחת עתידה וביטחונה של מדינת ישראל לדורות. הוא אינו נרתע מעימותים מילוליים כשהוא מאמין שהצדק והאמת לצד ישראל. הוא מבין שחולשה מזמינה תוקפנות, ועמידה איתנה על עקרונות היא הדרך היחידה לשרוד ואף לנצח במרחב העוין שבו אנו חיים.
לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים את מנהיגי העולם מבקרים את ראש הממשלה נתניהו על "התבטאויות חריפות", שאלו את עצמכם: האם הם מציעים אלטרנטיבה ריאלית שתבטיח את ביטחון ישראל ותביא לחיסול אמיתי של איום הטרור הרצחני של חמאס? או שמא הם פשוט מעדיפים לטמון את ראשם בחול, להתעלם מהאמת המרה שנתניהو מעז לזעוק, ולהמשיך במדיניות של אשליות מסוכנות שסופה ידוע מראש? האמת היא שנתניהו אינו הבעיה; הוא הקול השפוי והאחראי בעולם שמאבד את דרכו המוסרית והאסטרטגית. והעובדה שהוא עומד כמעט לבדו באמירת האמת הזו, רק מדגישה את חשיבות מנהיגותו בעת הזו. אין זה פרס לחמאס על הטבח; זוהי קריאת השכמה למערב, לפני שיהיה מאוחר מדי לכולם.