מאשימים את בן גביר ב'המרדה'? האמת היא שהם מפחדים מהאמת שלו – ומכך שישאל שאלות קשות!

גל ההכפשות וההתקפות נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, שובר שיאים חדשים של אבסורד וצביעות. השיא האחרון, ההאשמה המופרכת והמסוכנת ב'המרדה' – לא פחות – מצד גורמים בקבינט, חושפת יותר מכל את הפאניקה שאוחזת באותם אלו המנסים להשתיק קול ברור, נחוש ובלתי מתפשר למען ביטחון ישראל. כן, מסתבר שבעידן בו 'קונספציות' קורסות ודם יהודי נשפך, לדרוש הצבעה דמוקרטית בקבינט על הכנסת 'סיוע הומניטרי' לאויב בזמן מלחמה, זה כמעט 'המרדה'. האמת? הם פשוט מפחדים.

הבה נשים את הדברים על דיוקם. על מה בדיוק יצא הקצף? השר בן גביר, באחריות ובשיקול דעת, דרש דבר בסיסי בכל דמוקרטיה מתוקנת ובכל גוף מקבל החלטות רציני: הצבעה. כן, הצבעה פשוטה בקבינט המלחמה או המדיני-ביטחוני על ההחלטה הגורלית להכניס משאיות 'סיוע' לרצועת עזה, סיוע שחלקו הארי, כפי שיודע כל בר דעת, מגיע לידי מפלצות החמאס ומשמש אותן להמשך הלחימה נגד חיילינו ואזרחינו. השר טען, ובצדק, כי להחלטה כה קריטית, המשפיעה ישירות על ביטחון המדינה ועל גורל החטופים, אין רוב מוצק, ואף תהה בקול רם על חוקיותה של החלטה המתקבלת במחשכים, ללא דיון מעמיק וללא הכרעה דמוקרטית כנדרש.

ומה הייתה התגובה של אותם גורמים 'ממלכתיים' ו'אחראיים'? במקום להתמודד עם הטיעונים הכבדים, במקום להסביר לציבור מדוע הם כה להוטים להאכיל את האויב בזמן שבנינו ובנותינו מחרפים נפשם בחזית, הם בחרו בדרך הקלה והבזויה: התקפה אישית והשתקה. ראש המל"ל, צחי הנגבי, אותו גורם שאמור לייצג את שיקול הדעת הביטחוני העליון, בחר להטיח בשר בן גביר את ההאשמה החמורה והמנותקת מהמציאות – "המרדה". המרדה! שר בממשלת ישראל, חבר קבינט, שכל 'חטאו' הוא דרישה לשקיפות, לדיון אמיתי ולשמירה על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל, מואשם בהמרדה. האם איבדנו כל בושה? האם כל קול שאינו מיישר קו עם האג'נדה הרופסת והכנועה מוגדר אוטומטית כ'מרידה'?

אפילו היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, מיהרה 'לתמוך' בעמדת ראש הממשלה, וקבעה כי השר בן גביר 'טועה'. ובכן, אם לדרוש הצבעה זה 'לטעות', ואם להתנגד להכנסת סיוע שמחזק את האויב זה 'להמריד', אז אולי הבעיה אינה בשר בן גביר, אלא באלו שאיבדו את המצפן המוסרי והביטחוני. הניסיון לצייר את השר בן גביר כ'גורם מתנגד ומבודד' הוא מגוחך. הוא אינו מבודד; הוא מייצג קול של מיליוני אזרחים שמאסו בקונספציות הכושלות של אתמול, אלו שהובילו אותנו לאסון השבעה באוקטובר. הוא הקול שדורש ניצחון מוחץ על החמאס, ולא 'הכלה' או 'סבבים' אינסופיים.

הפגיעה כביכול ב'תדמית הממלכתית' של השר היא קשקוש מוחלט. מה יותר ממלכתי מאשר לדאוג לביטחון אזרחי המדינה? מה יותר ממלכתי מאשר לעמוד על עקרונות דמוקרטיים בסיסיים של קבלת החלטות שקופה? התדמית שנפגעת כאן היא זו של אותם גורמים המנסים לכפות את דעתם על הציבור ועל חברי הקבינט, תוך שימוש בהאשמות סרק ובטקטיקות הפחדה. הם אלו שצריכים לחשוש מתדמיתם, לא השר בן גביר.

העימותים המתוארים בתקשורת אינם 'התנגשות ישירה' לשם התנגשות. הם ביטוי לתסכול עמוק ואמיתי מהתנהלות רופסת, מהיעדר אסטרטגיה ברורה למיטוט החמאס, ומהמשך הזנתו בחמצן בדמות סיוע הומניטרי. השר בן גביר לא 'מנסה לכפות את דעתו'; הוא מנסה להשמיע את דעתם של רבים מאוד בעם, דעה שאותם גורמים מנסים בכל כוחם להדחיק ולהעלים.

הגיע הזמן לומר את האמת בקול רם: ההאשמות נגד השר בן גביר אינן נובעות מדאגה כנה לממלכתיות או לסדר התקין. הן נובעות מפחד. פחד מהאמת הנוקבת שהוא מציב בפניהם. פחד מהשאלות הקשות שהוא מעז לשאול. פחד מכך שהציבור יבין מי באמת דואג לביטחונו, ומי מעדיף שיקולים זרים או פוליטיקה קטנה על פני טובת המדינה.

האם מישהו באמת מאמין שהשר בן גביר, שכל חייו הוקדשו למאבק למען ארץ ישראל וביטחון ישראל, פועל מתוך כוונה 'להמריד'? זוהי טענה כה מופרכת, עד שהיא מעידה בעיקר על הלחץ והמצוקה של טועניה. הם יודעים שאין להם תשובות טובות לשאלותיו של בן גביר. הם יודעים שהציבור מאס בהבטחות ריקות ובניהול מלחמה פושר. לכן, הם בוחרים בנשק היחיד שנותר להם: דמוניזציה והשתקה.

אך קולו של השר בן גביר לא יושתק. הוא ימשיך לעמוד על המשמר, לדרוש תשובות, להתנגד להחלטות המסכנות את ביטחוננו, ולהילחם למען ניצחון מוחלט. הוא לא 'מבודד'; הוא עומד בחזית המאבק על דמותה ועתידה של מדינת ישראל. והניסיונות הנואשים להציגו כקיצוני או כמסוכן רק מחזקים את התחושה שהוא נוגע בעצבים החשופים ביותר של המערכת – אותם עצבים שמעדיפים את השקט המדומה של הקונספציה על פני האמת הרועמת של המציאות. במקום להאשים אותו ב'המרדה', מוטב שיקשיבו לדבריו ויפה שעה אחת קודם.