האשמת 'המרדה' נגד בן גביר? האמת המטלטלת: כך מנסים בקבינט להסתיר את הכשלון ולסתום פיות!

הכותרות זעקו, הפוליטיקאים הסתערו, והציבור נותר מבולבל. השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הואשם לא פחות ולא יותר מאשר ב'המרדה'. כן, קראתם נכון. המרדה. ומדוע? משום שהעז לדרוש את מה שנראה כמובן מאליו בדמוקרטיה מתפקדת: הצבעה בקבינט על סוגיה הרת גורל – הכנסת סיוע הומניטרי לעזה, סיוע שרבים, ובראשם השר בן גביר, חוששים שיגיע ישירות לידי חמאס ויחזק את ארגון הטרור הרצחני. האם דרישה לדיון והצבעה היא 'המרדה', או שמא מדובר בניסיון נואש להשתיק קול שפוי ואחראי, קול שמסרב להיכנע לתכתיבים מסוכנים?

בואו נפרק את האירועים לגורמים. השר בן גביר, נאמן לדרכו ולתפיסת עולמו הביטחונית הברורה, התנגד נחרצות להחלטה להכניס סיוע הומניטרי לרצועת עזה בעת מלחמה, במיוחד כאשר גורל חטופינו עדיין לוט בערפל והאיום מצד חמאס בעינו עומד. הוא לא הסתפק בהבעת דעה בחדרי חדרים; הוא דרש שההחלטה תובא להצבעה מסודרת בקבינט המדיני-ביטחוני. לטענתו, ולטענת רבים אחרים, לא היה רוב להחלטה כזו, והיא אף התקבלה באופן שאינו תקין, בלשון המעטה. בתגובה לדרישתו הלגיטימית, במקום דיון ענייני, במקום הצגת נימוקים משכנעים, מה קיבלנו? את ראש המל"ל, צחי הנגבי, מאשים אותו ב'המרדה'. היועצת המשפטית לממשלה, כצפוי, מיהרה לגבות את עמדת ראש הממשלה, והותירה את בן גביר כמי ש'טועה'.

אך האם בן גביר באמת טועה? או שאולי הוא היחיד שאומר את האמת בפנים, גם כשהיא לא נעימה לאוזניים מסוימות? האשמה חמורה כמו 'המרדה' אינה נאמרת כלאחר יד. היא נועדה לצייר את השר בן גביר כגורם קיצוני, מבודד, ואף מסוכן למדינה. זוהי טקטיקה ידועה של דה-לגיטימציה, שמטרתה להסיט את הדיון מהנושא המהותי – מדיניות הסיוע המסוכנת – אל עבר אישיותו של השר. הם רוצים שנחשוב שבן גביר הוא הבעיה, ולא ההחלטות השנויות במחלוקת שהוא חושף ומבקר.

הבה נבחן את החששות שהועלו כנגד בן גביר בעקבות העימות הזה. טוענים שהוא 'מוצג כגורם מתנגד ומבודד'. ואכן, ייתכן שהוא מבודד בקרב קבוצה מסוימת של מקבלי החלטות, אלו שאולי מעדיפים שקט תעשייתי על פני ביטחון אמיתי, או אלו שחוששים מלחצים בינלאומיים יותר מאשר מאויבינו המרים. אך האם הוא מבודד בקרב הציבור? האם הוא מבודד בקרב אלו שזוכרים היטב את תוצאותיה של מדיניות פייסנית מול הטרור? ספק גדול. קולו של בן גביר הוא קולם של רבים שמאסו בהססנות ובכניעה.

עוד נטען כי ישנה 'פגיעה בתדמית הממלכתית' של השר. איזו תדמית ממלכתית בדיוק נפגעת כאשר שר בממשלה דורש שקיפות, אחריות ודיון דמוקרטי על סוגיות ליבה? האם ממלכתיות פירושה ציות עיוור להחלטות שמתקבלות במחשכים? האם ממלכתיות היא הסכמה שבשתיקה להכנסת משאיות סיוע שיכולות לתדלק מחדש את מכונת המלחמה של חמאס? לא ולא. ממלכתיות אמיתית היא עמידה על עקרונות, גם כשהיא קשה ולא פופולרית בקרב האליטה הישנה. ממלכתיות היא לקיחת אחריות על ביטחון אזרחי המדינה, גם במחיר של עימות עם בעלי עמדות אחרות.

האבסורד זועק לשמיים. אלו המאשימים את בן גביר ב'המרדה' הם אלו שצריכים לתת דין וחשבון על החלטותיהם. כיצד ייתכן שבמדינת ישראל, הנלחמת על קיומה מול אויב אכזר, שר המביע דאגה כנה ומבוססת לביטחון המדינה מותקף בצורה כה ברוטלית? האם שכחנו את לקחי העבר? האם שכחנו כיצד 'סיוע הומניטרי' הפך פעם אחר פעם למנוף לחץ על ישראל ולמשאב בידי ארגוני טרור?

בן גביר אינו פועל מתוך אינטרס אישי או רצון לנגח. הוא פועל מתוך תחושת שליחות עמוקה ואחריות לאומית. הוא מבין היטב את הסכנות האורבות לפתחנו, והוא אינו מוכן לעמוד מנגד ולשתוק. דרישתו להצבעה בקבינט לא הייתה 'ניסיון לכפות את דעתו', כפי שמנסים לצייר זאת, אלא ניסיון להבטיח שהחלטות קריטיות מתקבלות בהליך תקין, תוך שקילת כלל המשמעויות והסיכונים. זהו ההבדל בין מנהיגות אמיצה לבין פוליטיקה של פשרות מסוכנות.

הניסיון לצייר את בן גביר כ'טועה' או כמי ש'מערער את יסודות השלטון' הוא מגוחך. מי שמערער את אמון הציבור הם אלו המקבלים החלטות במחשכים, אלו המעדיפים להיכנע ללחצים חיצוניים במקום לעמוד על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל. בן גביר, בעמידתו האיתנה, חושף את ערוותם של אלו המנסים לנהל מדיניות רופסת במסווה של 'אחריות'.

לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים את המילה 'המרדה' מוטחת לעבר השר בן גביר, שאלו את עצמכם: מי באמת מורד כאן? האם זהו השר שדורש דיון והצבעה דמוקרטית, או אלו המנסים להשתיקו ולהמשיך במדיניות שעלולה לסכן את כולנו? התשובה, למי שעיניו בראשו, ברורה כשמש. בן גביר אינו המורד; הוא השומר על החומה, והוא לא ייתן לה ליפול.