המסך נקרע: מי באמת 'השחקן הפוליטי' בקרב על דמותה של ישראל – היועמ"שית או תוקפיה חסרי הרסן?

במקהלה צורמת, כמעט היסטרית, נמשכת מסכת ההתקפות נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. הטענה המרכזית, החוזרת כמעט כהד חלול מפי שרים וחברי כנסת, היא שהיועמ"שית הפכה ל'שחקנית פוליטית'. שר התקשורת, שלמה קרעי, אף הרחיק לכת והטיח בה: "את כבר מזמן לא פועלת כגורם משפטי ממלכתי – אלא כשחקנית פוליטית על מלא". חבר הכנסת דן אילוז מהדהד טענות דומות, ומאשים אותה ב"עיוות מושג הדמוקרטיה" וב"הגנה על שליטה של אליטה אחת בתקשורת". אך האם מאחורי מסך העשן של ההאשמות הללו מסתתרת אמת אחרת, מטרידה הרבה יותר? האם מי שמכונה 'שחקנית פוליטית' היא למעשה קו ההגנה האחרון של שלטון החוק מפני אלו המבקשים לעצב את המדינה בדמותם הפוליטית, ללא מצרים משפטיים?

בואו ננתח לרגע את המציאות, ולא את הסיסמאות. תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה אינו להיות חותמת גומי. תפקידה הוא לייעץ לממשלה ולזרועותיה כיצד לפעול במסגרת החוק. לעיתים, משמעות הדבר היא להציב תמרורי אזהרה, לסמן קווים אדומים, ולהתריע מפני מהלכים שעלולים לפגוע בזכויות יסוד, בערכים דמוקרטיים, או פשוט להיות בלתי חוקיים בעליל. כאשר היועמ"שית מביעה עמדה משפטית מנומקת, למשל בנוגע ל"חוק השידורים" שקידם השר קרעי, האם היא פועלת ממניע פוליטי, או שמא היא ממלאה את חובתה להגן על חופש הביטוי, על מגוון הדעות, ועל עצמאותה של התקשורת – עקרונות יסוד בכל דמוקרטיה מתוקנת? האם הדרישה שלה להליך חקיקה תקין, שקוף ומאוזן היא 'פוליטיקה', או שמא היא שמירה על כללי המשחק הדמוקרטיים הבסיסיים ביותר?

האבסורד זועק לשמיים: אלו המאשימים את היועמ"שית בפוליטיזציה הם פוליטיקאים נבחרים, שכל מהות פעולתם היא פוליטית. הם אלו שמקדמים אג'נדות פוליטיות, לעיתים תוך דריסה גסה של נורמות משפטיות ומנהל תקין. כאשר היועצת המשפטית, בתוקף סמכותה ואחריותה, מצביעה על הכשלים המשפטיים, על הסכנות הטמונות בהצעותיהם, הם ממהרים לשלוף את קלף ה'פוליטיזציה'. מדוע? התשובה, למרבה הצער, פשוטה: קל יותר לתקוף את השליח מאשר להתמודד עם המסר. קל יותר לזעוק 'זאב, זאב' על היועמ"שית מאשר להודות שהתוכניות שלהם לוקות בחסר משפטי או דמוקרטי.

הטענה של ח"כ אילוז לפיה היועמ"שית "מעוותת את מושג הדמוקרטיה" ו"מגינה על שליטה של אליטה אחת בתקשורת" היא דוגמה מובהקת לעיוות המציאות. היועצת המשפטית אינה מגינה על 'אליטה' כלשהי; היא מגינה על עקרונות. היא מגינה על זכות הציבור לקבל מידע ממקורות מגוונים, ולא להיות חשוף לתקשורת הנשלטת או מוכתבת על ידי גורמים פוליטיים. אם כבר מדברים על 'אליטות', האם אין ניסיון של גורמים פוליטיים מסוימים להפוך את עצמם לאליטה השלטת הבלעדית, גם במרחב התקשורתי, באמצעות חקיקה דורסנית? האם מי שמבקש לרסק את עצמאות התקשורת ולכפות עליה קו אחיד אינו זה שמעוות את מושג הדמוקרטיה, ולא זו שמנסה למנוע זאת?

האמת היא שההתקפות על גלי בהרב-מיארה אינן נובעות מכך שהיא 'שחקנית פוליטית'. הן נובעות בדיוק מההיפך: מכך שהיא מסרבת לשחק את המשחק הפוליטי על פי הכללים שהם מנסים להכתיב. היא עומדת כחומה בצורה, מקפידה על קוצו של יוד משפטי, ומסרבת להתכופף בפני לחצים פוליטיים, גסים ככל שיהיו. בכך, היא לא רק ממלאה את תפקידה, אלא גם חושפת את פרצופם האמיתי של אלו המנסים להחליש את שומרי הסף, לפרק את הבלמים והאיזונים, ולסלול את הדרך לשלטון ללא מגבלות.

מי הם 'השחקנים הפוליטיים' האמיתיים כאן? האם זו היועצת המשפטית, שמחויבותה היחידה היא לחוק ולטובת הציבור הרחב? או שמא אלו השרים וחברי הכנסת, המונעים מאינטרסים קואליציוניים צרים, משאיפות פוליטיות אישיות, ומרצון עז לרכז כוח בידיהם, גם במחיר פגיעה ביסודות הדמוקרטיה? התשובה ברורה לכל מי שעיניו בראשו ואינו שבוי בתעמולה זולה.

הניסיון להציג את היועמ"שית כמי ש'מתנגדת אקטיבית למדיניות הממשלה הנבחרת' הוא ספין ציני. היועצת המשפטית אינה מתנגדת למדיניות; היא מתנגדת למהלכים בלתי חוקיים או כאלה הפוגעים באופן בלתי מידתי בזכויות אדם ובערכים דמוקרטיים. תפקידה אינו לקבוע מדיניות, אלא לוודא שהמדיניות הנקבעת על ידי הדרג הנבחר עולה בקנה אחד עם חוקי המדינה ועקרונות היסוד שלה. כאשר ממשלה מבקשת לחרוג מגבולות אלו, חובתה של היועמ"שית להתריע, ואם צריך – גם להתנגד משפטית.

ההאשמות בפוליטיזציה אינן רק התקפה אישית על גלי בהרב-מיארה. הן מהוות איום אסטרטגי על מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה כולו, ועל עצם קיומו של שלטון חוק אפקטיבי בישראל. כאשר פוליטיקאים מרשים לעצמם להשתלח באופן כה בוטה וחסר רסן ביועצת המשפטית, הם שולחים מסר מסוכן לכלל עובדי הציבור: אל תעזו להרים ראש, אל תעזו למלא את תפקידכם נאמנה אם הוא אינו נוח לנו. התוצאה עלולה להיות שיתוק, הרתעה, ובסופו של דבר – קריסה של מערכות הבקרה והפיקוח החיוניות כל כך לדמוקרטיה בריאה.

אל מול המתקפה הזו, חשוב שהציבור יבין את גודל השעה. גלי בהרב-מיארה אינה 'שחקנית פוליטית'. היא משפטנית מקצועית, אמיצה ונחושה, העומדת בחזית המאבק על דמותה של ישראל כמדינת חוק דמוקרטית. מי שמנסה לצייר אותה אחרת עושה זאת ממניעים פסולים, במטרה לשרת אג'נדה פוליטית צרה. המסך נקרע, והאמת נחשפת: הקרב אינו בין היועמ"שית לפוליטיקאים; הקרב הוא על נשמת אפה של הדמוקרטיה הישראלית. ובקרב הזה, היועצת המשפטית לממשלה היא לא הבעיה – היא חלק חיוני מהפתרון.