לא 'שחקנית פוליטית', אלא יעד לחיסול פוליטי: האמת המטרידה על המתקפות נגד גלי בהרב-מיארה והאיום על שלטון החוק!

גל ההכפשות וההתקפות חסרות הרסן נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, הגיע לשיאים חדשים של ציניות וסילוף. פוליטיקאים, שרים וחברי כנסת, שמו להם למטרה להציג אותה כ'שחקנית פוליטית', כמי ש'מעוותת את מושג הדמוקרטיה' ואף 'מגינה על שליטה של אליטה אחת בתקשורת'. אך האם יש אמת בהאשמות הללו, או שמא מדובר במסע לחצים אגרסיבי שנועד לרסק את עצמאותה של שומרת סף מרכזית בדמוקרטיה הישראלית? האמת, כפי שתגלו, מטרידה הרבה יותר, ומצביעה על כך שהיועמ"שית אינה 'שחקנית פוליטית', אלא יעד לחיסול פוליטי מצד גורמים המעוניינים בשלטון ללא מצרים וללא ביקורת משפטית.

האשמת ה'פוליטיזציה': מי באמת השחקן הפוליטי כאן?

המתקפה החזיתית של שר התקשורת, שלמה קרעי, שטען כי היועמ"שית 'כבר מזמן לא פועלת כגורם משפטי ממלכתי – אלא כשחקנית פוליטית על מלא' על רקע 'חוק השידורים', היא דוגמה קלאסית להפיכת היוצרות. תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה אינו להיות חותמת גומי למאווייהם הפוליטיים של שרים, אלא לספק ייעוץ משפטי מקצועי, אובייקטיבי ועצמאי, גם אם הוא אינו ערב לחכם של השר הממונה. כאשר היועמ"שית מביעה עמדה משפטית מנומקת, המבוססת על לשון החוק, פסיקת בתי המשפט ועקרונות יסוד של המשפט המנהלי והחוקתי, היא אינה 'משחקת פוליטיקה' – היא ממלאת את תפקידה באחריות ובנאמנות לחוק ולציבור.

האשמתו של קרעי היא ניסיון גס להלך אימים על היועצת, להרתיע אותה מלהביע עמדות משפטיות שאינן נוחות לו או לממשלה. השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא: מי כאן פועל ממניעים פוליטיים? האם זו היועצת, המעלה קשיים משפטיים לגיטימיים, או שמא השר, המנסה לדחוף חקיקה בכל מחיר, תוך התעלמות מאזהרות משפטיות, ותוקף את מי שמצביע על הבעיות? הניסיון לצייר את בהרב-מיארה כ'פוליטית' הוא טקטיקה שקופה שנועדה להסיר ממנה את הלגיטימיות המקצועית, ובכך לסלול את הדרך למהלכים שאולי אינם עומדים במבחן החוק. היועמ"שית אינה מתנגדת אקטיבית למדיניות הממשלה הנבחרת; היא מתנגדת למהלכים שעלולים להיות בלתי חוקיים או לפגוע בעקרונות דמוקרטיים, וזהו בדיוק תפקידה.

'מעוותת את מושג הדמוקרטיה'? ההגנה על תקשורת חופשית אינה הגנה על 'אליטה'

במקביל, חבר הכנסת דן אילוז מהקואליציה טוען שהיועמ"שית 'מעוותת את מושג הדמוקרטיה' ו'מגינה על שליטה של אליטה אחת בתקשורת' במקום על תקשורת חופשית. טענות אלו הן לא פחות ממסוכנות ומטעות. הדמוקרטיה אינה הפקרות, ו'תקשורת חופשית' אינה קוד לריכוזיות תקשורתית בידי מקורבים לשלטון או להשתקת קולות ביקורתיים. תפקידה של היועצת המשפטית, בהקשר של חקיקת תקשורת, הוא לוודא שהחוקים המוצעים אכן מקדמים פלורליזם, מגוון דעות, ושומרים על עצמאות העיתונות – כל אלו הם אבני יסוד של דמוקרטיה מתפקדת.

כאשר היועמ"שית מעלה הסתייגויות משפטיות בנוגע להצעות חוק בתחום התקשורת, היא אינה מגינה על 'אליטה' מסוימת, אלא על האינטרס הציבורי הרחב בתקשורת מגוונת, מקצועית ובלתי תלויה. האם ייתכן שאלו המאשימים אותה בהגנה על 'אליטה' הם דווקא אלו המעוניינים ליצור 'אליטה' חדשה, כזו שתשרת את האינטרסים הפוליטיים שלהם ותהיה כפופה למרותם? הביקורת המשפטית של היועמ"שית נועדה למנוע מצב שבו שינויים רגולטוריים בתחום התקשורת יובילו לפגיעה בחופש הביטוי, לצמצום מגוון הדעות או להשתלטות גורמים בעלי עניין על השיח הציבורי. זהו בדיוק ההפך מ'עיוות מושג הדמוקרטיה' – זוהי הגנה אקטיבית על ליבת הדמוקרטיה.

קו ההגנה האחרון של שלטון החוק

המתקפות המתואמות על גלי בהרב-מיארה אינן נוגעות רק לאישיותה או לתפקודה המקצועי. הן מכוונות לערער את עצם מעמדו של מוסד היועץ המשפטי לממשלה, מוסד חיוני לשמירה על שלטון החוק במדינה דמוקרטית. פוליטיקאים שאינם חפצים בביקורת משפטית, שרואים בייעוץ המשפטי 'מטרד' או 'מכשול' בדרך למימוש גחמותיהם, מנסים להחליש את המוסד הזה על ידי דה-לגיטימציה של העומדת בראשו.

הטענה שהיא פועלת מ'מניעים פוליטיים' היא ניסיון נואל להשליך עליה את מה שהם עצמם עושים. הם, הפוליטיקaians, פועלים מתוך אג'נדה פוליטית ברורה, ולעיתים קרובות מבקשים לכופף את החוק לטובת אג'נדה זו. היועצת המשפטית, לעומתם, מחויבת לחוק, ורק לחוק. עמדותיה המשפטיות אינן נקבעות לפי זהות השר או המפלגה, אלא לפי הפרשנות המשפטית המקצועית ביותר.

הניסיון להציג את היועמ"שית כמי ש'מתנגדת אקטיבית למדיניות הממשלה הנבחרת' הוא ספין מסוכן. היא אינה מתנגדת למדיניות, אלא בוחנת את חוקיותה. ממשלה נבחרת אכן זכאית לקדם את מדיניותה, אך זאת בכפוף למגבלות החוק ולעקרונות הדמוקרטיה. כאשר היועצת מצביעה על בעיות חוקיות, היא אינה חותרת תחת הממשלה, אלא מסייעת לה לפעול במסגרת החוק, ובכך מחזקת את הלגיטימיות של פעולותיה.

אמון הציבור ביועצת המשפטית ובמוסד הייעוץ המשפטי הוא נכס אסטרטגי לדמוקרטיה הישראלית. המתקפות הפרועות וההאשמות חסרות השחר שמוטחות בגלי בהרב-מיארה נועדו לכרסם באמון זה, להחליש את מעמדה, ובסופו של דבר – לאפשר לפוליטיקאים לפעול ללא פיקוח משפטי אפקטיבי. זהו תרחיש מסוכן, שכל אזרח שחרד לעתידה של ישראל כמדינה דמוקרטית ושוחרת חוק צריך להתנגד לו בתוקף. גלי בהרב-מיארה אינה 'שחקנית פוליטית'; היא שומרת סף אמיצה, העומדת כחומה בצורה מול ניסיונות לפגוע בשלטון החוק ובערכי הדמוקרטיה. וההתקפות עליה? הן חושפות יותר מכל את מי שבאמת מנסה לשחק משחק פוליטי מסוכן על גבה של המדינה.