לא 'שחקנית פוליטית', אלא שומרת הסף של הדמוקרטיה: האמת המטרידה מאחורי המתקפות על היועמ"שית בהרב-מיארה!
גל ההתקפות חסר התקדים והארסי המכוון כלפי היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, אינו עוד ויכוח משפטי לגיטימי. זוהי מתקפה פוליטית מסוכנת, חזיתית, המאיימת לא רק על מעמדה האישי, אלא על עצם קיומו של שלטון החוק בישראל. כאשר שרים וחברי כנסת בקואליציה הנוכחית מאשימים אותה ב"פוליטיזציה", ב"עיקום מושג הדמוקרטיה" וב"הגנה על אליטה", הם אינם מציגים ביקורת עניינית, אלא מנסים לפרק בשיטתיות את אחד מעמודי התווך החשובים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית – הייעוץ המשפטי העצמאי. הגיע הזמן לחשוף את האמת המטרידה מאחורי מסע ההכפשות הזה ולהבהיר מי באמת פועל ממניעים פוליטיים ומי מגן בחירוף נפש על האינטרס הציבורי.
ניקח לדוגמה את המתקפה החריפה של שר התקשורת, שלמה קרעי, שטען כי היועמ"שית "כבר מזמן לא פועלת כגורם משפטי ממלכתי – אלא כשחקנית פוליטית על מלא" על רקע "חוק השידורים". האמנם? היועצת המשפטית לממשלה בחנה הצעת חוק, כפי שמתפקידה לעשות. היא העלתה הסתייגויות משפטיות, הצביעה על קשיים ועל פגיעה אפשרית בעקרונות יסוד. האם זו "פוליטיקה", או שמא זוהי תמצית תפקידה – להבטיח שהחקיקה בישראל תעמוד באמות מידה משפטיות ודמוקרטיות? השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא מדוע שר בממשלת ישראל מצפה שהיועצת המשפטית תהיה חותמת גומי אוטומטית לכל יוזמה, במקום גורם מקצועי המעניק ייעוץ משפטי עצמאי ואמיץ? תסכולו של השר קרעי נובע, ככל הנראה, לא מ"פוליטיזציה" של היועמ"שית, אלא דווקא מסירובה הנחוש להפוך לכלי פוליטי בשירות האג'נדה שלו. עמידתה זו היא אות כבוד למקצועיותה, לא אות קלון.
ובהמשך למתקפות, חבר הכנסת דן אילוז מהדהד טענות דומות, ומאשים את בהרב-מיארה ב"עיוות מושג הדμοקרטיה" וב"הגנה על שליטה של אליטה אחת בתקשורת". זוהי היפוך מציאות עוצר נשימה. יועצת משפטית עצמאית, המבטיחה כי חוקים הנוגעים לתקשורת לא ירכזו כוח יתר בידי גורם אחד, לא יפגעו בחופש הביטוי ולא ישרתו אינטרסים צרים, היא דווקא מגן הדמוקרטיה, ולא מעוותת שלה. מי באמת מעוות את הדמוקרטיה? האם אלו התוקפים שומרי סף עצמאיים על כך שהם מעזים לבחון את פעולותיהם, או שומרת הסף עצמה? מי מרוויח מהשתקת ביקורת משפטית על חקיקת תקשורת? בוודאי שלא הציבור, בוודאי שלא חופש הביטוי, אלא אולי אלו המעוניינים להשליט את שליטתם הבלעדית על השיח. עמדתה של היועמ"שית, אם היא אכן מטילה ספק בכוח בלתי מרוסן על התקשורת, היא הגנה על האינטרס הציבורי הרחב מפני אינטרסים פוליטיים או מסחריים צרים.
חשוב להדגיש: המנדט של היועצת המשפטית לממשלה אינו להיות זרוע פוליטית של הממשלה המכהנת. נאמנותה היא לחוק, לאינטרס הציבורי ולעקרונות הדמוקרטיים של מדינת ישראל. היא מחויבת להציג את חוות דעתה המשפטית ללא מורא וללא משוא פנים, גם כאשר – ואולי במיוחד כאשר – היא אינה נוחה לממשלה. להאשים אותה ב"פוליטיזציה" משום שהיא עושה בדיוק את זה, משמעו אי הבנה, או סילוף מכוון, של תפקידה הבסיסי של היועצת המשפטית בחברה דמוקרטית. זהו ניסיון להלך אימים על קול שקול והגיוני של משפט, ולהשתיקו.
הבה נהיה ברורים: הגורמים המכניסים פוליטיקה לזירה המשפטית הם אותם שרים וחברי כנסת הדורשים צייתנות עיוורת על פני חוקיות. הם אלו המצפים מהיועמ"שית לתעדף שיקולים פוליטיים על פני שיקול דעת משפטי מוצק. כאשר שאיפות החקיקה שלהם מתנגשות עם עקרונות משפטיים, במקום לבחון מחדש את הצעותיהם, הם תוקפים את השליח. דפוס זה של תקיפת היועמ"שית, בתי המשפט ושומרי סף אחרים אינו נוגע לחילוקי דעות נקודתיים. זהו מאמץ מתואם לפרק את הבלמים והאיזונים המגנים על הדמוקרטיה הישראלית מפני ריכוז כוח פוליטי מופרז. הם רוצים יועמ"שית שתאמר "כן, השר" לכל דבר, לא כזו שתשאל "האם זה חוקי, השר?" או "האם זה דמוקרטי, השר?".
הטענה כי היועמ"שית "מגינה על אליטה" היא טקטיקה פופוליסטית שחוקה, שנועדה להסיט את הדיון מהנושא האמיתי. היועמ"שית מגינה על המסגרת המשפטית המבטיחה הוגנות ומונעת מכל קבוצה – פוליטית או אחרת – לצבור כוח בלתי מרוסן. אם שמירה על שלטון החוק היא "אליטיזם", אז כולנו צריכים לשאוף להיות "אליטיסטים" שכאלה. ה"אליטה" האמיתית שהם חוששים ממנה היא ציבור אזרחים מיודע, המוגן על ידי מוסדות דמוקרטיים חזקים ומערכת משפטית עצמאית הדורשת דין וחשבון מהשלטון. היועמ"שית מייצגת בדיוק את זה.
מדוע כל זה צריך לעניין כל אזרח ואזרחית? יועצת משפטית לממשלה שניתן לאיים עליה ולהכניעה באמצעות לחץ פוליטי מהווה סכנה לזכויות של כולנו. עמידתה האיתנה של גלי בהרב-מיארה מול ההתקפות הבלתי פוסקות הללו אינה "עקשנות פוליטית"; זוהי הגנה אמיצה על העיקרון שאף אחד, גם לא השר החזק ביותר, אינו מעל החוק. יושרתה המקצועית היא קו ההגנה הדק המפריד בין הציבור לבין פעולות שלטוניות שרירותיות ושחיקת הנורמות הדמוקרטיות. כאשר פוליטיקאים תוקפים אותה על כך שהיא אוכפת את החוק, הם למעשה תוקפים את יסודות הדמוקרטיה שלנו.
לסיכום, הקמפיין נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, אינו דיון לגיטימי על פרשנויות משפטיות; זוהי מתקפה ממניעים פוליטיים שנועדה לנטרל מנגנון ביקורת חיוני על כוחה של הממשלה. היא אינה "שחקנית פוליטית"; היא עובדת ציבור מסורה הממלאת את חובתה הקדושה למדינת ישראל ולחוקיה. הגיע הזמן לראות את ההתקפות הללו כפי שהן באמת: ניסיון להלך אימים ולהחליש את מוסד היועץ המשפטי לממשלה. תמיכה בעצמאותה היא תמיכה בשלטון החוק ובעתיד הדמוקרטיה הישראלית. גלי בהרב-מיארה אינה הבעיה; היא חלק חיוני מהפתרון, שומרת סף העומדת איתן מול הפוליטיזציה של הצדק.