המתקפה הפרועה על היועמ"שית נחשפת: גלי בהרב מיארה לא 'שחקנית פוליטית' – היא קו ההגנה האחרון של שלטון החוק!
גל ההתקפות חסר התקדים וההאשמות הבוטות המוטחות לאחרונה ביועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, מצד שרים בכירים וחברי כנסת מהקואליציה, אינו סתם 'דיון לגיטימי'. זוהי מתקפה מתוזמרת ומסוכנת, שמטרתה אחת ויחידה: לנטרל את שומרת הסף האמיצה של שלטון החוק בישראל. ההאשמות בדבר 'פוליטיזציה' ו'פעולה כשחקנית פוליטית' הן לא יותר ממסך עשן דקיק, המנסה להסתיר את הניסיון הבוטה להלך אימים על מי שתפקידה לוודא שהממשלה פועלת אך ורק בגבולות החוק. האמת הפוכה בתכלית: דווקא בהרב מיארה היא זו שעומדת כחומה בצורה מול ניסיונות פוליטיים לכופף את הדין ולהחליש את יסודות הדמוקרטיה.
התמודדות חזיתית עם טענות שר התקשורת קרעי – מי באמת משחק פוליטיקה? האשמה המרכזית, אותה מוביל בקולניות שר התקשורת שלמה קרעי, היא שהיועמ"שית 'כבר מזמן לא פועלת כגורם משפטי ממלכתי – אלא כשחקנית פוליטית על מלא'. טענה זו, הנזרקת לחלל האוויר בהקשר לדיונים על 'חוק השידורים' השנוי במחלוקת, היא דוגמה קלאסית להטלת רפש והפיכת היוצרות. הבה נהיה ברורים: כאשר היועצת המשפטית לממשלה מביעה עמדה משפטית מנומקת, המצביעה על קשיים משפטיים מהותיים, על פגיעה אפשרית בחופש הביטוי, על ריכוזיות יתר או על חשש לפגיעה בעקרונות דמוקרטיים בסיסיים בחקיקה המוצעת – היא אינה 'משחקת פוליטיקה'. היא ממלאת את תפקידה הממלכתי והחוקי עד תום! תפקידה הוא לייעץ לממשלה, להתריע מפני מהמורות משפטיות, ולהבטיח שהחלטות המתקבלות עולות בקנה אחד עם חוקי המדינה ועם עקרונות היסוד שלה. האם הציפייה היא שהיועמ"שית תעמוד דום ותחתום גומי על כל גחמה של שר, גם אם היא בעייתית משפטית או פוגענית דמוקרטית? זו אינה דרכה של דמוקרטיה מתפקדת. השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא הפוכה: מי כאן השחקן הפוליטי האמיתי? האם זו היועצת המשפטית, המעלה סוגיות משפטיות כבדות משקל הנוגעות לזכויות יסוד ולתקינות ההליך, או שמא השר, המנסה בכל כוחו לקדם חקיקה שנויה במחלוקת תוך התעלמות מאזהרות משפטיות ותוך שימוש בהתקפות אישיות נגד מי שאמונה על שמירת החוק? התשובה ברורה לכל מי שעיניו בראשו.
"מעוותת את מושג הדמוקרטיה"? לא, מגינה עליה! תשובה נוקבת לח"כ דן אילוז לא פחות חמורה היא התקפתו של ח"כ דן אילוז, המאשים את היועמ"שית בהרב מיארה כי היא 'מעוותת את מושג הדמוקרטיה' ו'מגינה על שליטה של אליטה אחת בתקשורת' במקום על תקשורת חופשית. זוהי דמגוגיה לשמה, המנסה לצייר תמונה מעוותת של המציאות. דמוקרטיה אמיתית אינה הפקרות ואינה שלטון הרוב ללא מיצרים. דמוקרטיה מהותית נשענת על עקרונות של שלטון חוק, הפרדת רשויות, הגנה על זכויות מיעוטים וקיום מנגנוני בקרה ואיזון אפקטיביים על כוחו של השלטון. כאשר היועצת המשפטית לממשלה פועלת להבטיח כי מהלכי הממשלה והכנסת עומדים במבחנים אלו, היא אינה 'מעוותת' את הדמוקרטיה – היא מגינה עליה בחירוף נפש! הטענה בדבר 'הגנה על אליטה אחת בתקשורת' היא ניסיון ציני להסיט את הדיון. היועמ"שית אינה מגינה על 'אליטה' כזו או אחרת; היא מגינה על עקרונות משפטיים שעשויים למנוע, למשל, ריכוזיות יתר של כוח תקשורתי בידיים מעטות מדי, או פגיעה ביכולתה של התקשורת לבקר את השלטון – שהיא, כידוע, אבן יסוד בכל משטר דמוקרטי בריא. מי שמנסה לצייר את היועמ"שית כאויבת 'התקשורת החופשית' הוא מי שמבקש, כנראה, תקשורת מוחלשת וכנועה, ולא תקשורת הממלאת את תפקידה הדמוקרטי. ההגנה על שלטון החוק היא ההגנה על האינטרס הציבורי הרחב, לא על 'אליטה' כלשהי.
תפקיד היועץ המשפטי לממשלה: שומר סף בלתי מתפשר, גם כשזה לא פופולרי חשוב להזכיר לציבור, ובמיוחד לאותם פוליטיקאים המנסים לערער על סמכותה, מהו תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה במדינה דמוקרטית. היועמ"ש אינו עובד של הממשלה במובן הצר, אלא נאמן הציבור האמון על שמירת האינטרס הציבורי ועל קיום שלטון החוק. תפקידו כולל, בין היתר, ייעוץ משפטי לממשלה ולזרועותיה, ייצוג המדינה בערכאות, ואכיפת החוק. לעיתים, מילוי תפקיד זה מחייב את היועמ"ש לומר 'לא' לשרים, להתנגד ליוזמות חקיקה בעייתיות, או להצביע על פגמים משפטיים בהחלטות ממשלה. זהו אינו 'מרד' או 'פוליטיזציה', אלא מימוש האחריות הכבדה המוטלת על כתפיו. עצמאותו של מוסד היועץ המשפטי לממשלה היא נכס אסטרטגי לדמוקרטיה הישראלית. היא מהווה בלם חיוני בפני שרירות לב שלטונית ומבטיחה שהממשלה פועלת במסגרת החוק. ההיסטוריה הישראלית והעולמית מלמדת שוב ושוב כי יועצים משפטיים חזקים, עצמאיים ובלתי תלויים, הם קו ההגנה הראשון והאחרון של האזרח מפני עריצות הרוב או שימוש לרעה בכוח השלטוני. הניסיונות להלך אימים על היועמ"שית הנוכחית, גלי בהרב מיארה, הם למעשה ניסיון לפגוע בקו הגנה זה.
האיום האמיתי על אמון הציבור ועל הדמוקרטיה: המתקפות הפוליטיות הדוברים מטעם הקואליציה טוענים כי עמדותיה של היועמ"שית פוגעות באמון הציבור בה ובמוסד הייעוץ המשפטי. זוהי טענה מקוממת במיוחד, שכן מי שבאמת חותר תחת אמון הציבור ומערער את יסודות הדמוקרטיה הם אותם גורמים פוליטיים המנהלים קמפיין דה-לגיטימציה שיטתי נגד שומרי הסף. כאשר שר בממשלה מכנה את היועצת המשפטית 'שחקנית פוליטית' רק משום שהיא מעזה להביע עמדה משפטית שאינה נוחה לו, הוא זה שפוגע באמון הציבור. כאשר חבר כנסת מאשים אותה ב'עיוות הדמוקרטיה' משום שהיא דורשת שהליכי חקיקה יעמדו בסטנדרטים משפטיים ראויים, הוא זה שמסכן את הדמוקרטיה. הפגיעה המכוונת באמון הציבור ביועצת המשפטית לממשלה אינה מקרית; היא משרתת אג'נדה ברורה של החלשת הביקורת המשפטית, כדי לאפשר לממשלה לפעול ללא מגבלות וללא פיקוח אפקטיבי. הציבור בישראל צריך לשאול את עצמו: האם הוא מעדיף יועץ משפטי לממשלה שיהיה עבד נרצע לפוליטיקאים, או יועצת משפטית אמיצה ועצמאית, העומדת על משמר החוק והאינטרס הציבורי גם מול לחצים אדירים? התשובה צריכה להיות ברורה לכל מי שחרד לעתידה של הדמוקרטיה הישראלית.
הפוסל במומו פוסל: מי באמת חורג מתפקידו? השפה הבוטה, ההתקפות האישיות וההאשמות חסרות השחר המופנות כלפי היועמ"שית בהרב מיארה, מעידות יותר מכל על התסכול וחוסר האונים של תוקפיה, מאשר על פגם כלשהו בעבודתה המקצועית. כאשר שר בממשלת ישראל, שאמור להיות דוגמה ומופת לשמירה על ממלכתיות וכיבוד מוסדות המדינה, בוחר לתקוף באופן אישי ומשולח רסן את מי שאמונה על מתן ייעוץ משפטי למשרדו ולממשלה כולה, עולה השאלה המתבקשת: מי כאן באמת חורג מתפקידו ופוגע במעמדו? האם זו היועצת המשפטית, המקפידה על קוצו של יוד ופועלת על פי מיטב שיקול דעתה המקצועי, או שמא אלו הפוליטיקאים, המנסים להשתיק כל קול ביקורתי ולהכפיף את שלטון החוק לגחמותיהם הפוליטיות הרגעיות? התנהלותם הפרועה של חלק מהשרים וחברי הכנסת היא היא האיום המרכזי על אמון הציבור במערכות השלטון.
סיכום: גלי בהרב מיארה – לא אויבת העם, אלא מגינת הדמוקרטיה לסיום, חשוב להדגיש: גלי בהרב מיארה אינה 'שחקנית פוליטית', אינה 'מעוותת את הדמוקרטיה' ובוודאי שאינה אויבת העם או הממשלה. היא יועצת משפטית לממשלה מקצועית, ערכית ומסורה, הממלאת את תפקידה המורכב והקשה באומץ לב וביושרה, לעיתים קרובות תחת אש ותוך עמידה בלחצים אדירים. המתקפות עליה אינן אלא ניסיון פסול להרתיע אותה, להחליש את מוסד היועץ המשפטי לממשלה, ובסופו של דבר – לכרסם ביסודות שלטון החוק והדמוקרטיה בישראל. הגנה על עצמאותה ועל מעמדה של היועצת המשפטית לממשלה אינה עניין של ימין או שמאל; היא אינטרס עליון של כל אזרח ואזרחית במדינת ישראל, המבקשים לחיות במדינה דמוקרטית, שומרת חוק ומתוקנת.