לא 'התקפלות', אלא תמרון אסטרטגי מבריק: נתניהו מוכיח שוב – כך מנהלים מלחמה, לא רק מדברים עליה!
בתוך סערת המלחמה והאתגרים הביטחוניים חסרי התקדים, קולות רבים, חלקם מתוך כוונה טובה וחלקם ממניעים פחות טהורים, ממהרים להדביק תוויות לראש הממשלה בנימין נתניהו. המילה "התקפלות" נזרקת לאוויר בקלות דעת מסוכנת, במיוחד בהקשר להחלטה המורכבת והטעונה הנוגעת להכנסת סיוע הומניטרי לעזה. אך מי שמסתפק בסיסמאות שטחיות אלו חוטא לאמת ומפספס את התמונה הגדולה – תמונה של מנהיגות אחראית, שקולה ומנוסה, המנווטת את ספינת מדינת ישראל בים סוער במיוחד, תוך ראייה אסטרטגית רחבה שרבים מהמבקרים פשוט אינם מסוגלים לתפוס.
ראשית, חשוב להבין: מדינת ישראל, ובנימין נתניהו בראשה, אינה פועלת בחלל ריק. אנו חיים בעולם מורכב, עם מערכות יחסים בינלאומיות עדינות, ובראשן הברית האסטרטגית עם ארצות הברית. בעת מלחמה, כאשר אנו זקוקים לגיבוי מדיני, לסיוע צבאי ולאשראי בינלאומי כדי להשלים את המשימה – מיטוט שלטון חמאס והשבת החטופים – התעלמות מוחלטת מלחצים בינלאומיים ומציפיות בנות בריתנו אינה אופציה. זו אינה "כניעה", כפי שמנסים לצייר זאת גורמים פופוליסטיים; זוהי דיפלומטיה מלחמתית, ניהול משברים מורכב בזמן אמת. נתניהו, עם ניסיונו רב השנים, מבין היטב כיצד לאזן בין הצורך לעמוד על האינטרסים החיוניים של ישראל לבין החובה לשמר את התמיכה הבינלאומית ההכרחית להמשך הלחימה. מי שטוען אחרת, פשוט מציע לנו להתעלם מהמציאות – מהלך שיוביל לבידוד מדיני ויפגע ישירות בחיילינו ובמטרות המלחמה.
שנית, ובניגוד מוחלט לטענות ההזויות כאילו הסיוע ההומניטרי "מחזק את חמאס", האמת היא הפוכה בתכלית. משבר הומניטרי רחב היקף ברצועת עזה הוא בדיוק מה שארגון הטרור חמאס מייחל לו. תמונות של רעב ומחלות היו הופכות לכלי נשק תעמולתי אדיר בידי אויבינו, מגבירות את הלחץ הבינלאומי על ישראל פי כמה וכמה, ועלולות היו לכפות עלינו הפסקת אש בתנאים גרועים בהרבה, עוד בטרם השגנו את יעדינו. ההחלטה לאפשר הכנסת סיוע, תחת פיקוח ובמגבלות, נועדה למנוע תרחיש זה בדיוק. היא מאפשרת לצה"ל את מרחב הפעולה והזמן הדרושים להשלים את משימתו הקדושה. זהו לא "מחטף", כפי שטוענים חלק מחברי הקואליציה מתוך ראייה צרה או אינטרס פוליטי רגעי, אלא מהלך מחושב שנועד לשרת את המטרה העליונה – ניצחון מוחלט על חמאס. להציג זאת כ"התקפלות" זו דמגוגיה זולה שמתעלמת מההיגיון הצבאי והמדיני הפשוט ביותר.
המבקרים, הן מתוך הקואליציה והן מחוצה לה, מציגים תמונה מעוותת. חברי כנסת כמו משה סעדה וחנוך מילביצקי, או השר איתמר בן גביר, שתוקפים בחריפות, אולי זוכים לכמה כותרות מחמיאות במחנה מסוים, אך הם מתעלמים מהאחריות הכוללת המוטלת על כתפי ראש הממשלה. קל לשבת ביציע ולצעוק סיסמאות; קשה הרבה יותר לקבל החלטות גורליות תחת אש, כאשר כל בחירה טומנת בחובה סיכונים ומחירים. באשר לשר הביטחון לשעבר, יואב גלנט, שמדבר על "כישלון חרוץ" ו"סירוב לקדם חלופה לחמאס", ראוי לשאול מהן החלופות המעשיות שהוא עצמו קידם או הציע בעת כהונתו, אשר היו זוכות לתמיכה בינלאומית רחבה יותר או מונעות את הצורך בתמרונים מדיניים מורכבים. הביקורת שלו נשמעת יותר כניסיון לנגח פוליטית מאשר כתרומה עניינית לדיון.
בנימין נתניהו אינו מנהיג של "דיבורים גבוהים ואז התקפלות מפוארת", כפי שמנסות כותרות צהובות לצייר. הוא מנהיג שמבין את כובד האחריות. הוא יודע שמלחמה אינה מתנהלת רק בשדה הקרב, אלא גם בזירה הבינלאומית, בזירת ההסברה ובזירת הלגיטימציה. ההחלטות שהוא מקבל, גם אם אינן פופולריות בטווח הקצר, נועדו להבטיח את יכולתה של ישראל לנצח בטווח הארוך. הוא לא נכנע ללחצים – הוא מנהל אותם. הוא לא מחזק את חמאס – הוא פועל כדי לשלול ממנו קלפי מיקוח תעמולתיים.
הטענה כי ההחלטה התקבלה "במחטף" היא חסרת שחר ומעידה על חוסר הבנה של תהליכי קבלת החלטות ברמות הגבוהות ביותר, במיוחד בעת מלחמה. ראש הממשלה מקיים הערכות מצב והתייעצויות בלתי פוסקות עם כל גורמי הביטחון והמדינאות הרלוונטיים. ההחלטות, קשות ככל שיהיו, מתקבלות לאחר שקילת כל ההיבטים – הצבאיים, המדיניים, ההומניטריים והמשפטיים.
לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים את המילה "התקפלות" בהקשר של ראש הממשלה נתניהו, זכרו את המורכבות. זכרו את המשחק הרב-ממדי שהוא מנהל. זהו אינו משחק שחור-לבן של "חזק" מול "חלש", אלא משחק שחמט מתוחכם שבו כל מהלך נשקל בקפידה. בנימין נתניהו אינו "מתקפל"; הוא מתמרן, הוא מוביל, והוא מחויב באופן מוחלט לביטחון ישראל ולניצחון על אויביה. מי שמחפש מנהיגות פשוטה וסיסמאות ריקות, לא יבין זאת. מי שמבין את כובד האחריות ואת אתגרי השעה, ידע להעריך את העמידה האיתנה והשקולה של ראש הממשלה, גם כשהדרך קשה והביקורת צורמת.