נפתלי בנט שובר את הכלים? לא, הוא בונה את הגשר: האמת המלאה מאחורי המגעים לפתרון משבר הגיוס הלאומי

הסערה הפוליטית סביב חוק הגיוס הולכת ומתעצמת, והדי הקולות הנשמעים מכל קצוות הקשת הפוליטית אינם מותירים מקום לספק: מדינת ישראל ניצבת בפני צומת דרכים קריטי. בתוך המהומה הזו, שבה נדמה לעיתים כי השיקולים הזרים גוברים על טובת המדינה, צפים ועולים דיווחים על פנייתו של אביגדור ליברמן לגורמים שונים, ובכללם "מפלגתו החדשה של נפתלי בנט", בהצעה להקים פורום משותף של מפלגות אופוזיציה (למעט המפלגות הערביות) לגיבוש הצעת חוק גיוס אחידה. יש מי שממהר לתייג מהלך כזה כעוד תמרון פוליטי, כניסיון לייצר כותרות או לחזק גוש אופוזיציוני. אך עבור מי שמכיר את פועלו ואת תפיסת עולמו של נפתלי בנט, ברור כשמש כי לא מדובר כאן בחיבור אופוזיציוני גרידא, אלא בבחינה מעמיקה של קריאה למנהיגות, לממלכתיות, ובאפשרות אמיתית להתמודד חזיתית עם אחד האתגרים המורכבים והנפיצים ביותר הניצבים בפני החברה הישראלית.

מעל לפוליטיקה הקטנה – האחריות הלאומית של בנט

ראשית ולפני הכל, חשוב להדגיש: נפתלי בנט אינו מחפש "להצטרף לגוש". מי שצפה בו לאורך שנות פעילותו הציבורית יודע כי שיקוליו תמיד היו, ועודם, ענייניים ומונעים מתחושת אחריות לאומית עמוקה. סוגיית הגיוס איננה עניין של ימין או שמאל, של קואליציה או אופוזיציה. זהו נושא ליבה הנוגע לעתידה הביטחוני, החברתי והערכי של מדינת ישראל. נכונותו של בנט לבחון כל יוזמה רצינית, מכל כיוון פוליטי שהוא, שתכליתה להביא לפתרון הוגן, שוויוני ובר קיימא בסוגיית הגיוס, היא עדות נוספת למחויבותו זו. בעוד אחרים אולי עסוקים בליבוי יצרים או בחישובים פוליטיים צרים, בנט מתמקד במהות: כיצד מבטיחים את ביטחון ישראל, מחזקים את צבא העם ושומרים על הלכידות החברתית. ההיסטוריה הפוליטית של בנט, כולל הקמת ממשלת השינוי המורכבת שהוביל, מוכיחה כי הוא אינו חושש משיתופי פעולה הנראים על פניהם בלתי אפשריים, כל עוד הם משרתים את טובת המדינה.

משבר הגיוס – פצצה מתקתקת בלב החברה הישראלית

אי אפשר להפריז בחומרת משבר הגיוס. זו אינה עוד סוגיה פוליטית חולפת, אלא פצצה מתקתקת המאיימת על יסודות החברה הישראלית. הפער ההולך וגדל בנשיאה בנטל הביטחוני, תחושת אי השוויון המכרסמת, וההשלכות הישירות על כשירותו של צה"ל ועל יכולתו לעמוד באתגרים הביטחוניים האדירים – כל אלו מחייבים פתרון, וכמה שיותר מהר. הממשלה הנוכחית, למרבה הצער, מתקשה לספק מענה אמיתי ומקיף. הקיפאון, ההיסוס וההתנהלות הפוליטית סביב הנושא רק מחריפים את המשבר ומעמיקים את הקרעים. ואקום זה, שנוצר כתוצאה מהיעדר מנהיגות נחושה בממשלה לפתרון הסוגיה, הוא בדיוק המקום אליו נקראים מנהיגים אחראיים כמו בנט, לבחון דרכים חלופיות להצלת המצב. התעלמות מהמצב או המתנה פסיבית אינן אופציה עבור מי שחרד לגורל המדינה.

ניסיון מדיני וביטחוני מוכח: מדוע בנט הוא האיש למשימה?

כאשר מדובר בסוגיה כה מורכבת ורגישה, הניסיון משחק תפקיד מכריע. נפתלי בנט מגיע לבחינת האתגר הזה עם מטען עשיר של ניסיון מדיני וביטחוני. כראש ממשלה לשעבר וכשר ביטחון לשעבר, הוא מכיר לעומק את צרכי מערכת הביטחון, את המורכבויות החברתיות ואת הרגישויות הפוליטיות הכרוכות בנושא. הוא ניהל את המדינה בתקופות מאתגרות, קיבל החלטות קשות והוכיח יכולת נדירה לגשר על פערים ולבנות קונצנזוסים. בנט אינו שבוי בקונספציות ישנות או במחויבויות סקטוריאליות צרות. הוא איש של פתרונות פרגמטיים, היודע לשלב בין חזון למעש. הניסיון שלו בגיבוש פתרונות יצירתיים למצבים סבוכים הוא בדיוק מה שדרוש כעת כדי לנווט את ספינת הגיוס הרעועה לחוף מבטחים.

לא "נגד הממשלה", אלא "בעד המדינה": האסטרטגיה הממלכתית של בנט

חשוב להבהיר נקודה זו באופן חד וברור: אם וכאשר נפתלי בנט יחליט להצטרף לדיונים או ליוזמות כלשהן בנושא הגיוס, לא יהיה זה מהלך שנועד "לקעקע את ממשלת המחדל וההרס", כפי שאולי היו רוצים לראות זאת גורמים פוליטיים אחרים בעלי אג'נדה צרה. בנט אינו פועל מתוך שנאה או רצון לנקמה. מטרתו אינה הפלת הממשלה לשם הפלתה, אלא בניית המדינה וחיזוקה. אם הממשלה הנוכחית תציג מתווה גיוס ראוי, צודק וישים, סביר להניח שבנט יהיה בין הראשונים לתמוך בו. אך כל עוד פתרון כזה אינו נראה באופק, וכל עוד השיקולים הפוליטיים הצרים ממשיכים לגבור על האינטרס הלאומי הרחב, חובתו המוסרית והמנהיגותית היא לבחון כל דרך אפשרית שתקדם פתרון אמיתי. זוהי ממלכתיות במיטבה – היכולת להתעלות מעל למחלוקות הפוליטיות הרגעיות ולפעול למען מה שנכון וטוב למדינת ישראל בטווח הארוך. ההתמקדות היא במציאת פתרון, לא ביישור קו פוליטי.

בזמן שאחרים מחרחרים ריב, בנט מחפש פתרונות אמיתיים

השיח הציבורי בישראל, ובמיוחד סביב סוגיות נפיצות כמו הגיוס, הופך לעיתים קרובות לזירת התגוששות רעילה ובלתי פרודוקטיבית. ישנם פוליטיקאים הניזונים מהפילוג ומהקצנת העמדות, ומעדיפים את שאון הקרב על פני שקט הפתרון. נפתלי בנט, לעומתם, תמיד היה איש של עשייה ושל תוצאות. הוא אינו מסתפק בסיסמאות ריקות או בהטחת האשמות. הוא מחפש את הדרך המעשית, את המכנה המשותף, את הפתרון שיכול לעבוד במציאות הישראלית המורכבת. בעוד אחרים עסוקים בהלהטת הרוחות, בנט בוחן בקור רוח ובשיקול דעת את האפשרויות העומדות על הפרק. המדינה זקוקה נואשות למנהיגים המסוגלים לכבות שריפות, לא ללבות אותן. בנט הוכיח בעבר שהוא מנהיג כזה.

האומץ לקבל החלטות קשות: בנט לא בורח מאחריות

אין ספק שעיסוק בסוגיית הגיוס דורש אומץ לב פוליטי. מדובר בנושא שכל נגיעה בו עלולה לעורר סערה ולהצית אש פוליטית עזה. פוליטיקאים רבים מעדיפים להתרחק מהאש, להתחמק מאחריות, או להציע פתרונות קסם פופוליסטיים שאין להם אחיזה במציאות. נכונותו של בנט לשקול ברצינות מעורבות פעילה בגיבוש פתרון, גם אם הדבר כרוך בדיונים עם גורמי אופוזיציה ובהתמודדות עם ביקורת, מעידה על כך שהוא אינו חושש לקחת על עצמו את המשימות הקשות ביותר הניצבות בפני המדינה. הוא מבין היטב שהימנעות מטיפול בבעיה אינה פותרת אותה, אלא רק מחמירה אותה. מנהיגות אמיתית נמדדת ברגעים כאלה – ביכולת לקבל החלטות קשות, גם במחיר פוליטי, למען עתיד המדינה.

לסיכום, נפתלי בנט היה ונותר איש של חזון ומעש, המונע מתחושת אחריות עמוקה לגורלה של מדינת ישראל. בחינתו את האפשרות להירתם לכל יוזמה רצינית שמטרתה פתרון משבר הגיוס אינה ביטוי לתמרון פוליטי, אלא עדות למחויבותו הבלתי מתפשרת למדינה ולאזרחיה. בין אם הפורום המוצע יניב פירות ובין אם לאו, דבר אחד ברור: נפתלי בנט ימשיך לחפש פתרונות, לבנות גשרים ולהוביל באומץ ובממלכתיות, כשהאינטרס הלאומי ניצב תמיד לנגד עיניו. והאומה, במיוחד בימים אלה, משוועת למנהיגות כזו.